שלשה סוגי חלומות ישנם והם: החלום הנבואי, החלום ההשגחי והחלום הטבעי.
החלום הטבעי:
הוא סוג של חלומות הבאים לאדם בעקבות מזגו ואיכותו הגוברים עליו.
כאשר גובר חומו הטבעי של האדם הריהו חולם שהוא מתרומם ליד אש או שנמצא הוא במקוה מים חמים וכדומה. וכאשר גוברת עליו הקרירות הריהו חולם על היותו בוסס בשלג או מתהלך ביום גשם קר וכדומה. על סמך זה כתב רוישי הרופא שהוא יודע על חום או קור המתגברים בגופו של החולה על פי חלומותיו.
על חלומות מסוג זה נאמר: חלומות שוא ידברו ואין להם ממש. כמו שאמר הנביא ישעיה (כט, ח):"כאשר יחלום הרעב והנה אוכל והקיץ וריקה נפשו וכאשר יחלום הצמא והנה שותה והקיץ והנה עיף ונפשו שוקקה". וזכריה הנביא אמר (י,ב):"כי התרפים דברו און וחלומות השוא ידברו". וחז"ל אמרו:"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין".
החלומות מהסוג הטבעי הם גם בעקבות המחשבה והדמיון של החולם. ענין שחשב עליו או התעסק בו במשך היום עשוי לבוא אליו בחלום בצורה זו או אחרת. על חלומות אלו מסופר בגמרא: המלך שאל את רבי יהושע, הן חכם אתה, אמור לי מה אחלום הלילה? השיב רבי יהושע לשואל. בחלומך תראה שאתה נופל בשבי הפרסים והם יאלצוך לרעות חזירים עם מקל של זהב. כל היום חשב האיש על דבריו של רבי יהושע ובלילה חלם את החלום. ועוד מובא בגמרא. שבור מלכא שאל פעם את שמואל: הן אומרים עליך כי חכם אתה, ובכן אמור לי מה אראה הלילה בחלומי. אמר לו שמואל, בחלומך תראה את הרומאים לוקחים אותך בשבי ומאלצים אותך לטחון עבורם גרעינים בריחיים של זהב. כל היום הרהר המלך בדברים ובלילה הופיעו בחלומו. כל החלומות מסוג זה הם מכח הפועל המדמה שהאדם בעצמו מרכיב ומדמיין לעצמו וכלם שוא וכזב ידברו, שכן בעת השינה עולים עשן ואידים מהקיבה למוח ואז מערבב ומבלבל הכח המדמה את הדברים.
החלום ההשגחי:
חלומות אלו הם אמיתיים וחולמים אותם אנשים רשעים ועובדי עבודה זרה אך אצלם אין החלום להועיל להם אלא להועיל לאחרים. כמו חלומו של אבימלך
נגלה אליו האלוקים לכבוד אברהם ויצחק, או החלום של לבן שבו נגלה אליו האלוקים כדי להציל את יעקב, או חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים ושל פרעה שהיו לטובתו ולתועלתו של יוסף הצדיק. או חלומו של נבוכנאצר שמטרתו היתה נחמה לעם ישראל.
על חלומות מסוג זה אמרו רז"ל: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו שנאמר: אנא מלכא רעיונך על משכבך סליקו.(דניאל ב,כט) ואי בעית אימא מהכא ורעיוני לבבך תנדע. (שם,ל)
כאשר מתגלה הקב"ה לאדם שאיננו נביא, הוא מראה לו מהדברים שאותם חומד וחושב לדעת החלום ועליהם מהרהר הוא ביום. כמו שהתגלה לנבוכדנאצר כדי להשקיטו ממבוכתו. אולם לאנשי המעלה והמידות מתגלה אלוקים בחלום כדי לבשרם בשורה טובה או כדי להגיד להם את רעתם כדי שיעשו תשובה ויבקשו רחמים על צערם. וזה שאמר רבא: תדע דלא מחזו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא. היינו כמו שעל פי הרוב חולם האדם ממה שהרהר ביום כך החלומות האמתיים והצודקים הם מענין הדברים אשר דעתו של אדם טרוד בהם. והם באים לאדם שהשם יתברך אוהבו ורוצה לגלות את אזניו. כמו שאמר איוב (לג,יד):"בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יתגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום".
בחלום מגלה הקב"ה לאוהביו את הגזרה שגזר עליהם כדי שינצלו ממנה על ידי חזרה בתשובה לכן אמרו חז"ל:"יפה תענית לחלום כאש לנעורת". ועוד אמרו שלצדיקים מראין רק חלומות רעים כי העצב בעקבות החלום הרע הוא מחלקי התשובה שהרי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא לכן מראים לצדיק את הרע העתיד לבוא עליו ומשמיעים קול פחד באזניו לאמר: מה לך נרדם, קום קרא אל אלוקיך!
חלומות אלו הם אמת ויציב ומעשים בכל יום יעידו על כך, על אף שאמרו חז"ל:"אין חלום בלא דברים בטלים", מכל מקום הורה לנו הרשב"י (בפרשת מקץ עמוד תמג) "דלאדם זכאי לא איתגלי ליה דשקר כלל".
החלום הנבואי:
חלומות אלו חלמו הנביאים אשר נבאו בשם ה´. חלומות אמת הם שבהם מגלה הבורא יתברך סודו אל עבדיו הנביאים. כמו חלום יעקב, חלום שלמה וחלום דניאל.
החלום הנבואי אמת וצדק הוא ועושה רושם והתפעלות עצומה על החולם וזה לפי מדרגותיו. ההתפעלות בנפש הנביא היא כה גדולה עד שהוא יודע מיד שחלומו מושפע מאת האלקים. כמו שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב פ´ מ"ה) הנבואה תודיע לנביא שהיא נבואה. על כך העיר ירמיהו הנביא (כ,ט) באמרו: "ותהי בלבי כאש בוערת". רק בחלום הנבואי ישנה הרגשה מיוחדת זו. אבל החלומות האמתיים והאחרים אינם במדרגה זו אבל בכל זאת יש בהם הרגשה והתפעלות מה שאין בחלומות המבולבלים הבאים מכח הדמיון. לכן גזרו חז"ל החולם ונפשו עגומה עליו ילך ויטיבנו. הרי שיש שלש מיני חלומות חלקם אמתיים, וחלקם משובשים ומבולבלים, וזהו שאמרו בגמרא שרבה הקשה שיש סתירה בין הפסוקים, כתוב אחד אומר בחלום אדבר בו (במדבר יב, ז) ובמקום אחר כתוב וחלומות השוא ידברו (זכריה יב, ו) ותירצו בגמרא כאן על ידי מלאך, והחלומות הטבעיים הם על ידי הכח המדמה אשר כנו אותו חכמים בשם שד. אולם יש רבים האומרים כי שד הוא כמשמעו. וכן כותב הרמב"ם (במורה נבוכים פרק מו חלק ג) על איסור אכילת הדם ז"ל, והיו מדמין במעשה ההוא שהשדים יאכלו הדם שהוא מזונם והם יאכלו הבשר ובזה תהיה אהבה ביניהם ויבואו אליהם השדים לפי מחשבתם בחלום ויגידו להם העתידות. והפירוש הזה הוא הנכון דאם לא כן מה משמיענו הפסוק שחלומות השוא ידברון. וכי לא היינו יודעים שחלומות הדמיון שוא ידברו? אלא ודאי הוא שהכתוב מדבר בחלומות הבאים מכח השדים ממש.