עיתון "גלובס" מפרסם, כי משרדי ממשלה מנסים לגבש פתרון בזק למשבר החמאה, ולאפשר ייבוא מוגבל פטור ממכס של חמאה. שתי הצעות יש לפתרון: האחת, אותה מוביל משרד הכלכלה, היא צו שעה שיאפשר את ביטול המכס על החמאה למשך חצי שנה עד שתקום ממשלה חדשה. והאפשרות השנייה, שאותה מוביל משרד החקלאות, היא לפתוח מכסות של 5,000 טונות חמאה לישראל ל-2020. קצת באיחור, אבל גם הפתרונות מוצעים הם חלקיים מאד.
ההצעות שעל הפרק אינן מבקשות לבטל את המכס ולאפשר ייבוא חופשי, אלא רק לבטל באופן חלקי, אם זה במגבלת כמות או במגבלת זמן, ולאפשר ייבוא זמני כדי לפתור בעיה נקודתית. עדיין הבעיה הבסיסית תישאר על כנה.
פתרון זה משאיר חלק מהבעיות על כנן, יהיה צורך לדון ולהחליט כיצד לחלק את המכסה בין השוק הקמעונאי והתעשייה. אילו ניתן היה פתרון מלא לבעיית המחסור, לא היה מקום לדיון כיצד לחלק את הסחורה בין תתי השווקים. וכי שמעתם פעם על דיון של משרד ממשלתי כיצד לחלק את המחשבים בישראל (מוצר שהוא מורכב אלפי מונים מחמאה), בין התעשייה, העסקים הקטנים והמשתמשים הפרטיים? לא. זה מתחלק מעצמו באופן אורגני לפי כללי ומחירי ההיצע והביקוש ובלא שום יד ממשלתית מכוונת. אבל כאן בחמאה אנו נדרשים להחלטות ממשלתיות ולכללי חלוקה. ככה זה כשיש מחסור. אבל איך זה שמחשבים לא חסר, אבל חמאה פשוטה לא ניתן להשיג?
משבר המחסור בחמאה מלווה אותנו זה למעלה משנה (ורק בבמה נכבדה עסקנו בו כמה פעמים), הסיבה לו הוא המחיר המפוקח, אשר הממשלה קובעת לחמאה, כדי שמחירה לא יעלה למרות שמחיר החלב עלה. על זה אחראית "מועצת החלב" הגוף שאחראי לקבוע שמחיר החלב לא יהיה זול מידי כדי שהמחלבות יוכלו להרוויח, והוא גם קובע לכל מחלבה כמה היא תייצר (והוא זה שגם מפרסם לכם כמה זה בריא לצרוך חלב), וכך הגענו שמחיר החלב בישראל כפול ממחירו באירופה למשל.
כתוצאה מעליית מחירי התשומות, נוכחו היצרנים לראות שפשוט לא משתלם להם לייצר חמאה, ההוצאות גדלו אבל את מחיר לצרכן אי אפשר להעלות. ומשאין רווחים בה, עדיף להפנות את חומרי הגלם לייצור מוצרי חלב אחרים שאותם ניתן למכור במחיר שוק. הפתרון הפשוט בדרך כלל למחסור מקומי הוא הייבוא, לרכוש ממדינה אחרת בה מחיר המוצר הוא זול ולמוכרו במחירי השוק כאן. אך פתרון זה איננו אפשרי, בגלל שיש מכס גבוה מאד שמוטל על ייבוא מוצרי מזון, לא משתלם לייבא. וכאן באו ההצעות לפתרון הפלסטר, של הורדת מכס זמנית.
משבר מחסור החמאה הוא הזדמנות מצוינת ללמוד על תוצאות התערבות הממשלה בשווקים. הכוונה הטובה, לאפשר לכל אזרח לרכוש חמאה במחיר שווה לכל נפש, נגמרת בתוצאה גרועה לכולם – פשוט אין חמאה בישראל. מדובר במוצר שחיינו יכולים להימשך בלעדיו כמעט כסדרם, ולכן לא עולה זעקה מן הציבור. אך ישנם מוצרים חשובים שעליהם חושבת הממשלה להטיל פיקוח מחירים, וחשוב שתמיד תעמוד החמאה לנגד עינינו.
למשל, ישנה הצעה להטיל פיקוח על מחירי שכר הדירה, הכוונה כמובן נהדרת – לאפשר לכל אחד דירה במחיר שווה לכל נפש. אך כאשר לקח החמאה מול עינינו, מיד נזכור שהפיקוח יביא לכך שיהיה מחסור. פשוט בעלי הדירות לא ישתלם להם להוציא דירתם לשכירות, או שמשקיעים פשוט לא יכנסו לתחום הזה בכלל.
נכון, ישנם אנשים שממילא יש להם דירה, ואין להם ברירה אלא להיכנע למחיר המפוקח. אך ישנם רבים אחרים שיש ברירות בפניהם. למשל, אנשים מבוגרים שחיתנו את ילדיהם והדירה התרוקנה, עומד בפניהם השיקול האם לעבור לדירה קטנה במחיר זול ולהשכיר את הדירה הגדולה במחיר יקר, או פשוט להישאר בדירה הגדולה, למרות שאיננה שימושית כעת. במחיר מפוקח הם יעדיפו להישאר בדירה, וכך למנוע מהשוק היצע. גם המשקיעים עומדת ברירה בפניהם האם להשקיע בדירה בישראל או להשקיע בדירה בטורונטו (או להשקיע בבורסה), וכאשר יעשו אנשים את החלטותיהם, מהר מאד המחסור בדירות יהיה גם כאן.
המחסור בחמאה איננו נעים, אך הוא נסבל. אבל לקחו כדאי שיהיה תמיד לנגד עינינו, כדי שנמנע מהממשלה להתערב ולהביא למחסור במוצרים שהמחסור בהם הוא בלתי נסבל.