מה לעשות כאשר הבעל לא רוצה לרדת להיכנס למרחב מוגן?

איך לנטרל 'אומץ' לא תקין?

אנחנו גרים בירושלים. לא מסוכן פה כרגע ואין חשש מיוחד. אומנם היו כמה אזעקות, ועלולות להיות עוד בהמשך, אך שקט כרגע.

אני פוחדת מאוד באזעקות, אני די לחוצה וחרדתית במיוחד לילדים שלנו,

בעלי לא פוחד בכלל, הוא מתעקש להישאר בבית, ולא להיכנס אפילו לחדר פנימי. הוא אומר שאין מה לפחד, ובכל מקרה החדר שלנו לא תקני ולא יגן עלינו. אני מאוד פוחדת עליו וגם פוחדת שהבן שלי בן ה-12 ילך אחריו, כי אני רואה שהוא מאוד מעריץ אותו על כך שלא מפחד בכלל. מה אני יכולה לעשות במצב הזה?

תשובה

אנחנו מצטווים לעשות מה שאנו יכולים, כדי להיזהר ולשמור על נפשותינו.

כדאי שתמצאי זמן לשוחח עם בעלך על העניין. אולי אפילו ללכת יחד איתו לרב שאתם מתייעצים עמו, כדי לקבל ממנו הנחייה.

אם בעלך ממשיך להתעקש ולעמוד על שלו, בקשי ממנו, לפחות, שלא יעשה עניין מזה שנשאר בבית, שלא יתגאה בזה, שלא יתווכח על זה, ושלא ישים אותך במקום נחות ויקרא לך: "סתם חרדתית". גם את, מבחינתך, תכבדי את בחירתו, שהלא לא תוכלי להביאו בכוח לממ"ד.

ילדים שרואים הורים שמכבדים זה את זה ולא מגיעים לריבים ולוויכוחים קולניים, לומדים לקבל דברים כהוויתם. ואם הם שומעים מכול חבריהם שנכנסים לממ"ד או יורדים למקלט, סביר שגם הם ינהגו כך.

כדי שלא לגרום להם הרגשת דחייה מהמקלט או מהממ"ד, אני מציעה לנסות להרגיע את עצמך, לא לרדת בלחץ למקלט, גם אם הפחד גורם לכך.

כדאי להראות להם את הטוב שבישיבה במקלט בצוותא, כמו למשל: "החברים שלכם שם"!  "בכל פעם שנרד ניקח אתנו חבילת וופלים, או במבה שתחלקו לכל הילדים" וכך הלאה.

ילדים לא יוותרו כל כך מהר על חוויה מהנה, כל עוד תראי להם שהיא כזאת.