שאלה: בשנים האחרונות מתפרסמות ידיעות רבות בנושא הגיורים לאנשים שאינם נחשבים כיהודים על פי ההלכה, ומנגד מתפרסמים גינויים חריפים מצד רבנים אחרים הטוענים שאותם גיורים אינם נעשים כדת וכדין, מה הם הטענות והצדק עם מי?
תשובה: בגמרא במסכת יבמות (דף מו.) למדו רבותינו, "גר שבא להתגיר אינו גר עד שימול ויטבול", שכן מצינו באבותינו שכשבאו לצאת מכלל בני נח (שאר הגויים) ולהתקדש בקדושת המצוות על ידי קבלת התורה בהר סיני ולקבל פני שכינה, מלו וטבלו. וגירות האשה נעשית בטבילה בלבד. וצריכה הגירות להעשות בפני שלשה דיינים כשרים שנחשבים כבית דין, משום שנאמר בתורה (במדבר טו) "משפט אחד יהיה לכם ולגר", ואין משפט בפחות משלשה דיינים הכשרים לדון.
וכשבא הגר להתגייר אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר?, אין אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (אבודים וסחופים) ומטורפים ויסורים באים עליהם? אם אמר יודע אני ובכל זאת אני חפץ להתחבר לעם ישראל, מקבלין אותו מייד, ומלמדים אותו את עיקרי הדת, שהם מצות יחוד ה' ואיסור עבודת אלילים, ומלמדים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים לו מקצת מהעונשים של המצוות, שאומרים לו קודם שבאת למדה זו (שהצטרפת לעם ישראל) אם אכלת חלב (בצירי, שהוא כמו שומן האסור באכילה) אין אתה ענוש כרת, חללת שבת אין אתה חייב סקילה, ועכשיו אם אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה, וכן מודיעים לו שכרן של המצוות ומודיעים לו שבעשיית מצוות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ואומרים לו שהעולם הבא אינו שמור אלא לצדיקים והם ישראל, ומה שתראה שישראל בצער בעולם הזה, טובה היא להם, שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כאומות העולם, שמא ירום לבבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא. ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות (יותר מדי אסונות) כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלים והם עומדים לעולם. ומאריכים אותו בדברים מעין אלו, ואם קבל על עצמו לקיים את התורה מקבלין אותו מיד, ומלין אותו, וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה. (ומאריכים עוד בענין קבלת המצוות באופן שלא נאריך כאן).
כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל סיבות כלכליות הוא רוצה להתגייר, או לצורך שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת ישראל, ואם איש הוא בודקים שמא הוא חפץ לישא אשה יהודיה, ואם אשה היא בודקים שמא רצתה לינשא לאחד מבני ישראל, ורק אם לא נמצאה שום סיבה חיצונית לרצון להתגיר, וכשברור שבאים להתגייר מתוך אמונה ורצון לקיים את מצוות התורה מאהבה, מקבלים אותם להתגייר. ומכאן נלמד לענין שאלתינו שאם הדיינים שגיירו את הגר לא היו כשרים לדון, הרי גיורם אינו כלום ולכן המתגיירים בגיור רפורמי על ידי "רבנים" רפורמים אין גיורם נחשב כלל. וכן אם הגוי בא להתגייר שלא על מנת לקיים מצוות אלא לצורך אחר, גם כן אין הגיור פועל כלום. ומי שעתידה לינשא ל"גר" זה, הרי היא נשואה לגוי, והילדים שיוולדו ל"גיורת" כזו, אינם יהודים בכלל על פי התורה. ולפיכך יש להזהר כשבאים בקשרי נשואים עם גרים ועם בני גרים, שאם הם נתגיירו במקומות מפוקפקים יש לחקור ולדרוש על ידי אנשים יראים ומוסמכים, אם נעשה הגיור כדין, כי לצערינו במקומות רבים בעולם וגם בארץ ישראל נודע על אנשים שכביכול מבני ישראל המה, ובאמת הם גויים גמורים, אולם מי שנתגייר כדת וכדין, הרי אנו מצווים לאוהבו, והרי הוא ככלל ישראל הקדושים.
והנה מאז ומקדם, מסרו אבותינו, שהם אבותיו של כל אחד ואחת מאיתנו, את נפשם, על הדבר הזה, שבניהם לא יתערבו חלילה ויצאו מכלל ישראל. ולא היה מכאוב גדול כמכאובו של זה שזרעו יצא מכרם בית ישראל, והלך לרעות בשדות זרים. והיה ברור לכולם, מיהו יהודי? יהודי הוא זה שהתורה הקדושה מגדירה אותו כיהודי. ולא יתכן, שיבא איזה אדם קל דעת, ויאמר, הנה לדעתי, מהיום הזה, כל מי שהוא מוכן לשרת בצבא הגנה לישראל, והוא מוכן לקבל כמה מצות כסמלים, הרי הוא יהודי. שהרי כל השומע יצחק לו, כי אין כניסה ליהדות, בלא קבלת גירות כראוי. ועל כן דבר מוסכם הוא, כי הגיורים הנעשים על ידי הרפורמים, אינם כלום.
ומעשה היה, שנשאל הרב הגדול רבי יוסף חיים סיטרוק שליט"א, רבה הקודם של מדינת צרפת, אודות אשה אחת, שאמה נתגיירה במרוקו, בבית דין אחד. ואחר כך, נולדה לאותה האשה בת. כשעברו אחר כך ממרוקו לצרפת, חששו חברי בית הדין לעדות האשכנזים בפריז שמא תהליך הגיור שנעשה במרוקו לא היה כראוי, והחליטו מחמת הספק לגייר שוב אות אותה האשה ואת בתה.
לאחר שנים רבות, גדלה אותה הבת, והכירה בחור אחד, שהוא כהן. והנה ידועה ההלכה, כי אשה שנתגיירה, אסור לכהן לישא אותה לאשה. ואילו אשה שאינה גיורת בעצמה, אלא בת גרים (שאמה התגיירה לפני שהיא נולדה), מותר לכהן לישא אותה לאשה. ומעתה, טענה אותה הבת, אני אינני גיורת בכלל. אני בת גרים, שכן אמי התגיירה לפני שאני נולדתי בכלל. לעומת זאת חשש הרב סיטרוק, מכיון שלפני עשרות שנים בית הדין בצרפת ראה איזה פגם בתהליך הגיור שהיה במרוקו, אולי באמת לא היה הגיור שם כדין, ויש לאותה הבת דין גיורת בעצמה, ואסור לה להנשא לכהן. הבת מצדה, הודיעה לרב סיטרוק, כי אם הוא לא יתיר לה להנשא לכהן, הרי שהיא תלך לרבאי רפורמי, שהוא יסדר לה קידושין, כפי ההלכות שהמציאו להם רבני הרפורמים.
שלח הרב סיטרוק את השאלה לבית הדין בארץ, שיכריעו כיצד יש לנהוג.
בית הדין בארץ ראו את כל צדדי השאלה, והכריעו, שמכיון שלא ידוע לנו על פגם כל שהוא בתהליך הגיור שהיה במרוקו, אין לחוש לדברי בית הדין האשכנזי בצרפת, ויש להתיר את הבת להנשא לכהן. אולם ליתר בטחון, ביקש מאיתנו הרב סיטרוק להציג את השאלה בפני מרן רבינו הגדול שליט"א.
כאשר סיפרנו על השאלה למרן הרב שליט"א, מיד שאל, מי הוא הרב שעמד בראש בית הדין במרוקו? אמרנו לו את שמו של אותו הרב, נענה לנו הרב, דע לך, שאותו הרב הוחזק כפרן, וכמה פעמים שמעתי עליו עדויות בבית הדין, שהיו באות אצלו מתגיירות לעת ערב, וכבר לפנות בוקר היה מגייר אותן. לכן, אותו רב פסול הוא לדון, וממילא כל הגיורים שלו אינם גיורים, ואין להתיר לאותה הבת להנשא לכהן.
עמדנו תמהים, שהרי מרן שליט"א ידוע בכח ההיתר שלו, ורק לעתים רחוקות נמצא שהוא מחמיר כל כך, ובפרט שכבר היה מוכן פסק מבית דין חשוב בארץ בנושא זה. לכן הראנו למרן שליט"א את הפסק מבית הדין בארץ, והרב אמר לנו, כי בהיותו רב ראשי, העביר הודעה לכל בתי הדין בארץ, כי כל הגיורים של אותו רב אינם גיורים כלל, וברבות השנים נשתכחה אותה ההוראה. לכן למעשה, אין להתיר כפסק בית הדין, ואין לנו להתחשב באיום של אותה הבת שתלך לרב רפורמי, ועל ידי איומים התורה שלנו לא תשתנה חס ושלום. וכך השבנו לרבי יוסף סיטרוק, וכך נהג הלכה למעשה.
מן האמור נלמד, כמה חמור הוא ענין הגיורים, וכמה אסור להקל ראש בענינים אלה. וה' יתברך יזכינו להתקדש בקדושתו, להיות מובדלים וקדושים בקדושתו. אמן.
הצגת כל התגובות