במדרש (תנחומא פרשת נשא סימן כט ) מובא כי מאחר שהשמן לנרות החנוכה הוקצה לצורך קיום המצווה, אזי מותר השמן מנרות החנוכה אסור בהנאה ויש לשורפו. כדברי התנחומא פסק בשאילתות דרב אחאי גאון (סימן כו ) וכן פסק הרא"ש (מסכת שבת סימן ט ).
בטור (או"ח סי' תרעז) כתב שאין להשהות את השמן הנותר ולקיים בו מצוות הדלקת נרות בשנה הבאה, משום שיש חשש שמא תקופת השיהוי הארוכה תגרום מכשול או שכחה, ויבאו להשתמש בשמן לשם הנאת חולין.
הבית יוסף (או"ח סי' תרעז) הקשה שלכאורה הרא"ש סותר את עצמו, משום שהרא"ש בפרק ב' סימן ג' פסק כי לאחר שיעור זמן קיום מצוות נר חנוכה שהוא כחצי שעה (כנפסק בשו"ע או"ח סי' תרעב' סעי' ב) מותר לכבות את הנרות וכן מותר ליהנות מהן ולהשתמש לאורן, וממילא קשה כיצד התיר הרא"ש ליהנות מהנרות לאחר שעברה חצי שעה מזמן הדלקתם, והרי השמן שנותר הוא מוקצה למצוותו ולכן הוא צריך להיות אסור בהנאת חולין.
מתרץ הבית יוסף שיש לחלק בין פסקי הרא"ש. ביחס להנאה או כיבוי הנרות לאחר שיעור זמן קיום המצווה, מדובר שהמדליק נתן כמות שמן גדולה והוא הקצה למצוות ההדלקה רק את שיעור השמן שנדרש בכדי לקיים את המצווה, אך את מותר השמן שבכוס אין המדליק הקצה כלל לשם מצוות נר חנוכה ולכן לאחר חצי שעה מזמן ההדלקה מותר לכבות או ליהנות מן הנרות.
אבל בפסק הרא"ש לעניין שריפת שארית השמן, מדובר שהנר כבה מעצמו קודם שיעבור שיעור זמן קיום המצווה, וממילא נותר בכוס החנוכייה שמן שבאמת הוקצה לשם הדלקת נר חנוכה ונועד לדלוק בשיעור זמן קיום המצווה, ולכן השמן הזה ברור שהוא מוקצה למצוותו והרי הוא אסור בהנאה וממילא יש לשורפו.
כשיטת הרא"ש וביאור הבית יוסף פסק השו"ע (או"ח סי' תרעז סעי' ד) שאם כבה הנר באמצע זמן שיעור קיום המצווה, אזי השמן הנותר שלא דלק יש לשורפו.
יש לציין ולהדגיש כי אם המדליק נותן בכוסית השמן שבחנוכיה כמות שמן מרובה שיכולה לדלוק יותר מחצי שעה, פסק השו"ע (או"ח סי' תרעב סעי' ב) כי רק השמן הנדרש לחצי שעת ההדלקה הוא מוקצה למצוות נר חנוכה, ושאר השמן שנותר בכוסית הוא מותר בהנאה.
אלא שהמגן אברהם ועוד פוסקים סוברים שראוי להתנות מראש ולומר, שמותר השמן הנשאר בכוסית לאחר זמן שיעור המצווה(כחצי שעה) הוא איננו מוקצה למצווה, מפני שיש הסוברים שכל כמות השמן הניתנת בכוסית שבחנוכייה היא נחשבת מוקצית למצווה ולכן יש להתנות ולומר מראש.
עוד יש לציין את דברי הביאור הלכה (או"ח סי' תרעז) כי אם נשאר בכוסית החנוכיה שמן, וכפי שפעמים מצוי שממלאים את הכוסית בשמן על גבי השמן שנותר מהדלקת אתמול, אזי אם אתמול כל השמן שבכוסית הוקצה למצוות נר חנוכה או שהנר של אתמול כבה בתוך חצי שעה מהדלקתו, ממילא ברור שהשמן הנותר הוא מוקצה למצווה, ולכן אם בשמן החדש שניתן היום, אין כדי שישים בכדי לבטל את השמן הישן של אתמול, הרי ממילא כל כמות השמן החדשה נאסרת בהנאת חולין, ונחשבת כמוקצית לצורך קיום מצוות הדלקת נר חנוכה.
ביטול השמן הנותר בשישים
לאור הנאמר לעיל בשיטות הראשונים ופסק השו"ע שיש לשרוף את מותר השמן, יש לעיין האם ניתן להימנע משריפת השמן ולהפקיע את איסור ההנאה על ידי ביטול בשישים.
הטור (או"ח סי' תרעז) מביא את שיטת המהר"ם מרוטנבוג שאין להוסיף שישים ולבטל את איסור ההנאה מן השמן שהוקצה למצוותו. את שיטת הטור והמהר"ם מרוטנבוג הביא השו"ע (סי' תרעז) בהקשר למקרה בו שמן שנשאר מהדלקת נר חנוכה נפל לתוך שמן חולין אחר, ואין בשמן האחר פי שישים בכדי לבטל את שארית השמן מהדלקת הנר, אזי יש הסוברים(מהר"ם מרוטנבוג והטור) שאסור להוסיף שישים בכדי לבטל את השמן שנותר מהדלקת נר חנוכה.
הקשו הש"ך ועוד אחרונים שלכאורה השו"ע סותר את עצמו, משום שבמקום אחר (יו"ד סי' צט סעי' ו) פסק השו"ע שאיסור דרבנן אין לבטל אותו לכתחילה על ידי עירוב וריבוי, אבל אם איסור דרבנן נפל מעצמו לתוך היתר, אלא שאין בהיתר פי שישים בכדי לבטל את האיסור, אזי מותר להוסיף ולהרבות לשישים בכדי לבטל את האיסור, וממילא קשה, מדוע בשמן הנותר מנר חנוכה שנפל לתוך שמן חולין, פסק השו"ע בשם יש אומרים שאין להוסיף ולהרבות בכדי לבטל בשישים (איסור ההנאה משמן הנרות הוא איסור דרבנן, ולכן אם השמן נפל מעצמו לתוך היתר צריך להיות מותר להוסיף עליו ולבטלו בשישים).
ותירץ החוות דעת (יו"ד סי' צט) דיש לחלק בין ביטול איסור הנאה לבין ביטול איסור אכילה. ביחס לאיסור אכילה הרי ריבוי המאכל המותר גורם שטעם המאכל האסור ייעלם ולא יורגש ולכן ניתן במקרים מסוימים לבטל את איסור האכילה על ידי תוספת וריבוי, אבל ביחס לביטול איסור ההנאה הרי על ידי הוספת דבר היתר עדיין הדבר האסור בהנאה נמצא בתוך התערובת הגדולה, וברור שמי שישתמש בתערובת ייהנה גם מן הדבר האסור, וכביכול הדבר האסור לא נעלם ופקע לו, כפי שניתן לטעון ביחס לטעם המאכל האסור שהתבטל ונעלם.
ולכן ביו"ד סי' צט ששם השו"ע עוסק באיסורי אכילה שבהם הריבוי לשישים מטשטש ומבטל את טעם המאכל האסור, אזי אם איסור אכילה דרבנן נפל מעצמו לתוך מאכל המותר, ניתן להוסיף ולהרבות עד שישים בכדי לבטל את איסור האכילה, אבל בשמן הנותר מנרות חנוכה שהוא אסור באיסור הנאה, לא ניתן להוסיף ולהרבות שישים על השמן, וזאת משום שגם לאחר הריבוי עדיין יהיה ניתן ליהנות גם מהשמן האסור שמעורב בתוך הכמות הגדולה של השמן, ולכן ביחס לביטול איסור ההנאה מהשמן של נרות חנוכה הביא השו"ע את דעת היש אומרים שאוסרת להוסיף ולהרבות שישים בכדי לבטל את איסור ההנאה מן השמן.
כסייעתא לדבריו מביא החוות דעת את הדין שאין לפטם בהמה באיסורי הנאה, וההסבר הוא שלמרות שהאיסור נבלע ונעלם בתוך הבהמה, אבל לא ניתן להתעלם מכך שהבמה השמינה והשביחה בגלל איסורי ההנאה, ולכן אין להוסיף שמן אסור לתוך בקבוק שמן המותר, ובכך מצד אחד לנסות ולבטל את איסור ההנאה על ידי שישים, ומצד שני להרבות את כמות השמן שעומדת עכשיו לשימוש.
אלא שהמנחת שלמה (סי' נח) הקשה על עצם סברת החוות דעת, שהרי המרבה שמן מותר על האסור, אינו מתכוון ליהנות מן השמן האסור, אלא כוונתו להפקיע מדין ביטול שישים את שם האיסור שיש על השמן, ורק אז להשתמש בשמן שפעם היה אסור, ואין לומר כי מאחר שהשמן האסור רק מתערבב בתוך השמן המותר, הרי הוא נשאר כפי שהוא וממילא לא ניתן להפקיע על ידי שישים את איסורו, משום שמותר להפקיע את טומאת הכלי על ידי טבילתו במקווה, וזאת למרות שהכלי נשאר שלם כצורתו וברייתו, וממילא אפשר לומר, כי עירוב השמן האסור בתוך השמן המותר, הרי הוא כנתינת השמן האסור בתוך "המקווה" שמתיר אותו
לכן מבאר המנחת שלמה כי איסור ההנאה ממותר השמן שהוקצה למצוותו הוא אינו מדין איסור הנאה אלא איסורו מדין ביזיון הקודש, וזאת כפי שכתבו הר"ן בתחילת הלכות חנוכה ועוד ראשונים שחכמים עשו את נרות החנוכה כנרות שדלקו במקדש שיש עליהם קדושה ואסור להשתמש בהם אפילו לצורך מצווה אחרת, וממילא גם לאחר שהנר כבה וגם לאחר ימי החנוכה עדיין חלה קדושה על מותר השמן ואין לבטל את השמן משום שזוהו ביזוי הקדושה.
בדומה לסברה זו כתב האבני מילואים (סי' יח) שמדאורייתא אין לבטל תרומה ברוב, משום שביטול התרומה הוא זלזול וביזוי התרומה. על פי הבנה זו מבאר המנחת שלמה שזהו גם פירוש המילים "הנרות הללו קודש הם" שחכמים עשו את נרות החנוכה כנרות שבמקדש שחלה עליהם קדושה המחייבת התנהגות מיוחדת ואיסור ביזוי.
לתגובות stern1416@gmail.com