אם נשיא מועצת החכמים היה אומר לנשיא המדינה את כל מה שהוא חושב, יש להניח שביקור החג הנוכחי היה הופך לשיחה האחרונה של השניים. חלפו הימים בהם פרס התלונן על כפיות טובה מצד החרדים: "מאפיות שלמות שלחתי על פני המים ולא קיבלתי כלום", הוא התאונן בשעתו, כשהפסיד את הנשיאות למשה קצב, באדיבות ש"ס.
הרבה מים זרמו, והרבה לחמים נשלחו. החשבון התאזן זה מכבר. ש"ס פרעה את חובה עד לשקל האחרון כשהביאה לבחירתו של פרס לנשיאות והיום אלו הש"סניקים שמרגישים נבגדים. האמירות הקשות שהשמיע מרן הגר"ע יוסף נגד פרס בחדרי חדרים, הובאו כאן לפני החג - תוך השמטת דימויים נבחרים: "אנחנו בחרנו בו למרות שזו הייתה ממשלת ימין. ריבלין שאנו אוהבים בא לכאן וביקש תמיכה אבל תמכנו בפרס. למה עכשיו הוא לא אומר כלום על זה שמחרימים אותנו? איפה הכרת הטוב שלו?".
צריך לומר מילה טובה על נשיא המדינה הישיש ששומר על מסורת הביקורים בבית הגר"ע יוסף וזאת למרות שידע שליושבים בבית ברחוב הקבלן, יש בטן מלאה בקטניות - גם עליו. נשיא מועצת החכמים מצידו נשמע הרבה יותר מפויס מכפי שניתן היה לצפות. מי שמכיר את מרן הגר"ע יוסף יודע שגם בשעות קשות, הוא יקפיד תמיד בכבודה של מלכות - ובפרט כשנציגיה דורכים על מפתן ביתו. כשהם מפסיקים להגיע, זוהי אופרה אחרת לגמרי.
הש"סניקים אוהבים לתאר את המפגשים הסגורים אצל מרן כרגעים מכוננים בהם נלחשים סודות מדינה ונדונות סוגיות הרות גורל. המציאות, כידוע, הרבה יותר פשוטה, הרבה פחות מסעירה. במשך דקות ארוכות האריך המארח בדברי תורה ורק בסוף השיחה ניכרו נגיעות של אקטואליה. נשיא מועצת החכמים תיאר בפני נשיא המדינה את האהבה הגדולה שהוא רוחש לו והביע את ביטחונו כי דווקא בתקופה כה קשה יסייע פרס לשמור על התורה ולומדיה.
לא רק שלוות החג היא שריככה את האווירה הטעונה ונטרלה התבטאויות קשות. בעיקר הייתה זו ההפנמה. אם יש מי שניתן ללמוד ממנו את אומנות הריאל-פוליטיק, זהו מרן הגר"ע יוסף. אהבתו הרבה לדרעי, לא מנעה ממנו להתמסר ב-99' לממשלת ברק ולהקריב את הבן יקיר. חיבתו לאלי ישי, לא הפריעה לו לכפות עליו התרפסות משפילה בפני ראש-הממשלה שרון כשזרק את ש"ס מהממשלה ב-2002. אז עם כל הכאב והפגיעה האישית, יש גם מפלגה להציל – על מוסדותיה, מועצותיה, רבניה ודייניה. לאחרונה גם צהרוניה ומעונותיה.
השרים לשעבר עדיין לא התרגלו להסתובב 'נטורל', בלי מאבטחים, ובלי עדת חנפים המצייתת עובר לעשייתה, לכל פיפס ועפעוף. במהלך החגים, זה עוד נסבל איכשהו, ויש בזה אפילו ממד של הקלה - להסתובב בחיק המשפחה בלי מאבטחים ועוזרים שנדחפים כל שנייה. בפוליטיקה, כמו בחיים, הסיפור האמיתי מתחיל 'אחרי החגים'. עכשיו, נראה אותם מתרגלים.
מי שהתרגל והפנים עוד לפני החגים, זהו מרן הגר"ע יוסף. החל מערב החג, ביטויים של החרמה ותלונה, כמעט ולא עלו על דל שפתיו: "צריך לקרב אותם ולהציל מה שאפשר", התבטא נשיא מועצת החכמים, וממש לא הפתיע את המקורבים שעוקבים אחר התנהלותו הפרגמטית במשך השנים.
ציניקנים ביהדות התורה יאמרו שההצלה הרלוונטית היחידה היא שמירה על כסאו של הראשון לציון הגרש"מ עמאר. כדי להגיע ליעד, דרושה כריכה של מצה ומרור - בהרצת הדיל הכרוך במינויו של הרב סתיו כרב ראשי אשכנזי. בליל בדיקת חמץ, נפגשו כמה מהנפשות הפועלות בביתו של בכיר בבית היהודי לאור הנר, ולא על מנת לסייע במכירת החמץ. בשביל זה, כידוע, די בדרגים זוטרים.
בש"ס הרשמית מתנערים מהדיל ומפנים אצבע מאשימה לעסקנים בסביבתו של הרב עמאר, "שמוכנים למכור הכל כדי לזכות בעוד קדנציה", כלשונו של בכיר בש"ס. ביהדות התורה התלבטו בתחילה אם להאמין, אך לבסוף הגיעו למסקנה שאין להם את הלוקסוס להטיל ספק ולצאת למלחמה. "אני מאמין לדרעי ולישי שהם לא מעורבים בדבר הזה", אומר גפני. עוד רגע והאיש יתחיל לחגוג את חג המימונה-האמונה.
תנועת הקירוב
לדרעי יש ותק בכלל לא רע במלאכת ה'קירוב' עוד בימי שבתו באולפנים עם הרב אליעזר (איזי) סורוצקין מ'לב לאחים', כשהשניים עסקו ברישום אלפי תלמידים למוסדות חינוך של 'קירוב רחוקים'. כשבאוזניו עוד מהדהדים הדברים ששמע בבוקרו של יום בבית מרן הגר"ע, הגיע דרעי בצהרי ערב שביעי של פסח, לבית מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן.
כל 'מקרב' מתחיל יודע, שהסיטואציה הכי גרועה נוצרת כשימין מקרבת ושמאל דוחה. דרעי מבין שאם מנסים להושיט יד לשלום-קר, צריך לעשות את זה ביחד עם יהדות התורה, ולכן נכנס לבית ברחוב חזו"א 5 כדי לשמוע האם גם לדעתו של מרן ראש הישיבה זוהי הדרך הנכונה שבה ינחה את חברי דגל התורה.
"מנסים לדבר איתנו", תיאר דרעי, "והשאלה היא איך להתנהג איתם, האם בדרך של 'כבדהו' או בדרך של 'חשדהו', האם לקרב או להרחיק?".
מעניין לשמוע מהי דעתו של הגראי"ל שטיינמן דווקא בשל העובדה שבראשית הדרך הוא לא תלה תקוות רבות מדי בהבטחותיהם של רבני הציונות-הדתית - תחזית שהתממשה במלואה. הפעם, מסתבר, הוא לא דוחה את הניסיון על הסף, אולי משום שאפסה כל תקווה אחרת: "ומה ייצא מריחוק?", השיב ראש הישיבה לשאלתו של דרעי בשאלה משלו, "האם נרוויח יותר מריחוק? קירוב זה דבר קשה אבל אם אפשר להשיג תוצאות, בוודאי שצריך להשתדל לעשות קירוב".
דרעי נחשד בחייו הפוליטיים באינספור סעיפים, אבל בתמימות - איש לא חשד בו מעולם. את הסבב הזה הוא ערך אחרי שקולות הפיוס הגיעו לאוזניו בעיקר מכיוון הבית היהודי - אלי בן דהאן, נפתלי בנט ועוד כמה נשמות טובות סרוגות ששבענו מהן די והותר הצהרות - אבל גם מכיוונו של שר החינוך הרב שי פירון שמבהיר כי פניו אינם למלחמה.
שיחה נאה, השמיע פירון לראשונה בראיון שהעניק לרדיו קול חי. אחר כך באה סדרת פגישות עם אנשי תקשורת ופוליטיקאים חרדים, כולל בערב ובמהלך החג, כששר החינוך הטרי נתן לשותפי השיח להבין שפניו אינם למלחמה.
לפיד ינסה לספק את הסחורה היחידה שהוא יכול - באמצעות הנחתת המכה האחת עשרה: הכה בחרדים והצל את המפלגה, כמיטב החינוך שקיבל בבית אבא טומי המנוח. כשזה מה שיקרה, העמדות האישיות של הרב שי פירון, יהיו רלוונטיות בערך כמו תמיכתו בפסק ההלכה שאסר על השכרת דירות לערבים
על הדרישה הבסיסית לשינוי חוק תרבותי ייחודי והכללת לימודי ליב"ה בישיבות הוא כבר לא מדבר. על הכללת תכני ליב"ה במערכת החינוך החרדית הוא מוכן להתפשר - ולעשות זאת בדרך של לימודי מתנ"ס בשעות אחר-הצהריים ועוד כהנה וכהנה רעיונות, כולל בתחום הרבנות, שכל אחד מהם, נראה כמו עוד שלב בסולם שיאפשר לו לרדת מהעץ. הגיעו הדברים עד להצעה שהוגשה לבנו של ח"כ לשעבר בדגל התורה לשמש כעוזר שר החינוך לענייני חרדים. מקבל ההצעה הוחמא אך עדיין מתלבט האם להשיב בחיוב או לסרב 'בצער רב', מחשש שיוצג כמשת"פ. אל דאגה, מישהו או מישהי מתוכנו, יסכימו לבסוף לשתף פעולה.
העוסקים בפוליטיקה מורגלים להתייחס בחשדנות יתירה לכל שיחה נאה, אבל הפוליטיקאים ששוחחו עם פירון בתקופה האחרונה התרשמו שתוכו כברו. הנה הדיאגנוזה שהשמיע אחד המאבחנים החרדים בתום שיחה ארוכה שערך עימו: "אתה רואה לפניך בן אדם שמבין עניין. הוא בא ממקום טוב, למד בכולל פסגות, שזה העידית שבעידית בציבור הדתי-לאומי, היה תלמידו של ר' משה מרדכי פרבשטיין, עשה שימוש אצל ר' שלמה פישר. יש לו את הדעות שלו והוא נמצא במפלגה שבה הוא נמצא, אבל התחושה היא שיש עם מי לדבר". מה נאמר ומה נדבר. רק אורי זוהר חסר.
המכה האחת עשרה
ללחוץ בחזרה את היד המושטת לשלום זה טוב, ובמיוחד כשאין אף אופציה ריאלית להשבת מלחמה. אבל אם להיות קצת יותר מציאותיים - סביר להניח שגם 'ניסיון הפיוס' הזה, יסתיים כפי שנגמרים ניסיונות פיוס במזרח-התיכון, במפח נפש ובאכזבה מרה.
קודם כל, את 'הבאנה בראש' - אם להשתמש לרגע בביטוי שטבע בשעתו מרן הגר"ע יוסף - נקבל ממשרד האוצר ולא ממשרד החינוך. הגזירות הקשות מתבשלות על אש גבוהה באוצר - מהקיצוץ בקצבאות הילדים ועד להפחתת דירוג האברכים וביטול מעונות היום לאימהות חרדיות עובדות. וזהו רק הקדימון.
ביש עתיד, אין שלישייה מבוזרת סמכויות כמו בש"ס, אלא סמכות עליונה ברורה ושמה יאיר לפיד. שר החינוך יכול לשדר מסרים של פיוס מאורנית ועד הר נוף, אך כל זה ייפסק, ברגע בו יאיר לפיד יבין שפתח המילוט האחרון שנותר לו הוא להכות בחרדים.
איך שזה נראה בימים האחרונים, זה הולך לקרות מהר משצפינו. מי שמיהר להספיד את נתניהו עשה זאת כנראה מוקדם מדי. ביבי דחק את יאיר לפיד למשבצת שר האוצר, ונהנה מכל רגע שבו יאיר מסבך עצמו לדעת. זה התחיל בערב החג, כשלפיד השווה עצמו, ללא פחות ולא יותר מאשר ל'משה רבנו': "כמו משה רבנו, אעשה את הדבר הנכון", כתב לפיד. יכולנו לומר דיינו, אך ללפיד לא היה די בכך.
בשלב הזה, הטוקבקים צקצקו בלשון ותקתקו במקלדת.
במהלך החג שיחרר לפיד יציאה וירטואלית, שאין לה כל הסבר מלבד קלקול קיבה שתקף אותו בחג המצות. הפוסט שהעלה לפיד עסק בגב' כהן מחדרה, מורה בת 37 שבעלה עובד בחברת היי-טק, וביחד הם מביאים הביתה קצת יותר מעשרים אלף שקל לחודש. לפיד תיאר איך עצר את הדיון באוצר, "באמצע ישיבה רבת משתתפים שעסקה, כרגיל, בניסיון לסגור את הגירעון. 'אנחנו יושבים פה', אמרתי, 'יום אחרי יום, ומדברים על איזון התקציב, אבל התפקיד שלנו הוא לא לאזן גיליונות אקסל, אלא לעזור לגברת כהן'".
דרעי בעל ניסיון במלאכת ה'קירוב' עוד מימי שבתו באולפנים עם איזי סורוצקין מ'לב לאחים'. כשבאוזניו מהדהדים הדברים ששמע בבית הגר"ע יוסף, הגיע דרעי בצהרי היום לבית ראש הישיבה בבני ברק, על מנת לוודא שלא תיווצר סיטואציה של ש"ס מקרבת ודגל דוחה: "מנסים לדבר איתנו", תיאר דרעי, "והשאלה היא האם להתנהג בדרך של 'כבדהו' או 'חשדהו'?"
הראשון שזיהה את הפוטנציאל היה משה גפני. בחשבון נפש שעשה במהלך חול-המועד הוא ביקש מהחברים להפסיק להתבכיין על הותרתם באופוזיציה ולהתחיל לעבוד. "הבכיינות לא עושה לנו טוב. צריך להתמקד בביקורת על ענייני חברה, בדאגה לשכבות החלשות, במלחמה בוועדות", כך גפני.
נאה דורש, נאה מקיים. עוד לפני שהעלה את כלי החמץ מיהר גפני לשגר הודעה המגנה את הניתוק של לפיד מהעם, שצוטטה בכותרות האתרים, ללא כל הקשר חרדי. זה מה שנקרא: בול, פגיעה.
במחשבה ראשונה זה די נחמד לראות את לפיד מתפתל ומושמץ על-ידי מאות טוקבקים ודעת קהל משולהבת - לראשונה נגדו ולא בעדו. במחשבה שנייה, את המחיר, כרגיל, ישלמו החרדים. כי כשלפיד ימשיך להבין שמהאוצר אין לו תקווה להביא בשורה, הוא ינסה לספק את הסחורה היחידה שהוא יכול - באמצעות הנחתת המכה האחת עשרה: הכה בחרדים והצל את המפלגה, כמיטב החינוך שקיבל בבית אבא טומי המנוח.
ניצנים כבר ראינו כשבבוקר יום שלישי עלו לשידור דוברים-מטעם שהסבירו כי בפוסט שהוצא מהקשרו, לפיד התכוון לכך שצריך להפסיק לחלק את כספי מעמד הביניים החילוני לאביונים החרדים.
כאשר לפיד יוסיף להתגונן וידרוש משר החינוך לספק סחורה, העמדות האישיות של הרב שי פירון ושאיפותיו לגשר על פערים מול החרדים, יהיו רלוונטיות בערך כמו תמיכתו בפסק ההלכה שאסר על השכרת דירות לערבים.
אפיקומן ברחוב הקבלן
מי יקבל את האחריות על אגף הישיבות? האם האגף ייוותר על כנו במשרד החינוך או יועתק למשרד הדתות? מה שנראה שולי בעיניכם, מוגיע את מוחם של לא מעט ראשי ומנהלי ישיבות וכוללים, שהצליחו איכשהו לשרוד את משכורות החגים, בלי מענקים.
הסכמה עקרונית של שר החינוך להעברת הסמכות למשרד הדתות, כבר ניתנה. מצב שבו שר בישראל מביע נכונות לוותר על סמכות, דומה לסיטואציה שבה מערכת בד"צ בית יוסף תוותר על מתן כשרות למסעדת בשרים חדשה. עצם הנכונות העקרונית להעברת הסמכויות, מלמדת שגם פירון מבין כי ברגע האמת, כשלפיד ידרוש ממנו לחולל שינויים, הוא יצליח להתחמק טוב יותר אם האגף לא יהיה בסמכותו.
ובכל זאת, הרושם המסתמן הינו שהאגף יישאר במשרד החינוך. סיבות לא חסרות, אך כפי הנראה, זה יקרה בעיקר בגלל יותר מדי נשמות טובות החוששות מהיום שבו ש"ס תקבל לידיה בחזרה את המושכות על משרד הדתות ותשלוט בישיבות ההסדר הציוניות-דתיות.
כדי להקדים תרופה למכה, מעדיפים גורמים בכירים בבית היהודי להותיר את האחריות על האגף - במשרד החינוך, בתקווה שהסגן, אבי ורצמן, יספק את הסחורה. התמורה לא תהיה כמו במשרד שבו יש לציונות הדתית שליטה מלאה, אבל הפחד מהש"סניקים שעדיין לא נמוג, יכתיב כנראה את ההכרעה האמורה.
טוב שאחרים מאמינים בחידוש ימיה של התנועה הספרדית החרדית, כי איך שהיא ממשיכה להיראות, הדרך לשיקום - עוד רחוקה. ערב חג הפסח, הביע ישי משאלה להיכנס למרן הגר"ע יוסף מיד לאחר החג ולדרוש את 'השבת הפיקדון' וקבלת תפקיד היו"ר בחזרה. במהלך חג שביעי של פסח, הוא הכין את הקרקע, כשתיאר באוזני מרן הגר"ע יוסף איך דרעי קפץ לביקור חג ברחוב חזו"א בבני ברק, אחרי ולמרות פרשת הרב אמנון יצחק.
ישי מאמין שלתרחיש קבלת הראשות בחזרה יש סיכוי במידה ודרעי ירוץ לראשות עיריית ירושלים ויותיר לו את הזירה הארצית, רק שדרעי לא מתכוון לעבוד בשירות ישי ומוסיף לדרוש הכרעה ברורה בסוגיית תפקיד היו"ר, לפני כל החלטה אחרת שתתקבל.
בבית ברחוב הקבלן לא מתכוונים למלא את המשאלות של אף אחד מהצדדים. אפיקומן מחלקים שם רק בחוג המשפחה. במהלך החג דובר בחדרים הסגורים על מסירת סמכויות נקודתית לקראת הבחירות לרשויות לידי אריה דרעי, במודל שראינו בבחירות האחרונות: דרעי ירוץ בשטח ויעבוד, ובני המשפחה ימשיכו לנווט את השלישייה ולדאוג שאף אחד מהחברים לא ירגיש יותר מדי בטוח במקום העבודה. זה טוב לבני משפחת המלוכה, אז למי אכפת שזה רע למצביעי התנועה.
טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'
הצגת כל התגובות