"אתם החרדים, תפסיקו עם ההיסטריה הזו שלכם", אמר לי האיש שמולי. "אנחנו הרבה יותר ריאלים ופרגמטים בנושא הצבא ממה שאתם חושבים. אין לכם סיבה אמיתית לדאגה".
הימים, ימי ערב הבחירות לכנסת. בן שיחי, חבר בכיר ב'יש עתיד', אז – מועמד לכנסת. השיחה, סוג של ניסיון מצידו לשכנע אותי, כי אנשי יש עתיד אינם זוללי חרדים לתיאבון.
אחרי ששטח בפני את ההבדלים בין מה שהצהירו במערכת הבחירות לגבי הגיוס, לבין הפשרות שלטענתו יעשו בפועל, הסכמתי עימו - כי אם אכן כדבריו - לא נותרו פערים גדולים עד להצעות שהציבור החרדי מסוגל להסכים עימן, בקריצה או בשתיקה.
לנצח את החרדים
רק מה לעשות, העובדה הזו לא הרגיעה אותי. "הרי הגיוס איננו הסיפור האמיתי", אמרתי לו. "גם אם אפשר להגיע למתווה מוסכם, הבעיה היא, שיש עתיד לא תוכל לעמוד מאחורי שום הסדר שהחרדים יסכימו לו. הרטוריקה שיצר יאיר לפיד, מחייבת תוצאה שהחרדים יצעקו בסופה חזק "איי".
"כל הסדר שהחרדים יסכימו איתו, יחייב אתכם להקשיח עוד ועוד את התנאים, עד שהחרדים לא יוכלו לעמוד בו. ההסדר איננו פה הסיפור. המבחן שלכם הוא כמה החרדים מתנגדים לו. במילים אחרות: אתם רצים לבחירות כדי "לנצח" את החרדים. אם הם מרוצים – נכשלתם".
בן שיחי, מהמוכשרים שב"יש עתיד", איש חד לשון שמעולם לא נותר חייב, הגיב בשתיקה ארוכה. שתיקה כהודאה.
יאיר - ניצחנו - לפיד
זמן קצר אחרי הבחירות, כשאחז לפיד את הגיטרה בידו, ובפוזה של 'רוק סטאר' זעק בגרון ניחר "ניצחנו", הבנתי שהאבחנה מדויקת. בהמשך הוכח עד כמה. לא מעמד הביניים, ולא השכבות החלשות. לא החרדים, ולא ההתנחלויות. רק ה"ניצחנו" חשוב.
כך היה בנאומו הראשון כשר האוצר בכנסת, כשבחר להשתלח בחרדים באופן אישי ובפראות. זה לא היה נאום ענייני. לא היה לו כל תועלת או קשר לנושא. זה היה נאום של "ניצחנו".
ועדת ניצחנו
על רגל אחת, זהו סיפורה של ועדת פרי. ועדה שמסקנותיה מיועדות לסמן "ניצחנו" על לוח תחרות הפופוליזם. אפס של ניסיון אמיתי לפתור את הבעיה. שום הצעות רציניות שמבינות את תהליכי החברה החרדית ויכולות לספק תוצאה.
אין במסקנות הוועדה אפילו פתח של אפשרות לבן ישיבה ללכת לצבא. ומי מדבר בכלל על שוויון בנטל לערבים, או שירות שווה לבני ישיבות ההסדר. אין שם כלום, מלבד דבר אחד: ניצחנו את החרדים.
"שילוב", זוהי מילת הקסם. בשמה מלהטטים כולם על הצורך לגייס את החרדים. אלא שהמילה שילוב היא בעלת משמעות הפוכה מ"ניצחנו". ניצחון מופנה כלפי אויב. שילוב מיועד למי שרוצים לחבק. אי אפשר לעשות שילוב למי שמתייחסים אליו כאויב.
ברטוריקת השנאה שמובילה יש עתיד, המדינה והצבא הפכו, בעל כורחם, לאויבי החברה החרדית. אף אדם שפוי לא מוכן "להשתלב" אצל האויב.
תוצאה הפוכה
וזה חבל לכולנו. חבל, כי ישנם הרבה חרדים שיכולים היו להתגייס במסגרות מתאימות. חבל, כי קיצוני העדה החרדית הפכו היום לכמעט קונסנזוס בחברה החרדית ומחריפים את השיח, ואפילו קיצוני נטורי קרתא זוכים פתאום ללגיטימציה. חבל, כי גורמים מתונים בציבור החרדי בקושי מעזים להוציא את ראשם החוצה. חבל שחיילים חרדים מפחדים היום להסתובב במדים ברחובות הריכוזים החרדים, דבר שהיה קיים פעם רק במאה שערים. חבל מאוד, שבדרך לעוד כותרת, רומס לפיד את התהליך הקיים, של שילוב חרדים אמיתי.
ולסיום, הרי התחזית (גזור ושמור – למועד סיום תהליך הגיוס): אפס מתגייסים חרדים על פי החוק החדש, יהיו הסנקציות אשר יהיו. צניחה תלולה של מספר המתגייסים כיום, עד להפסקה כמעט מוחלטת של פרויקט שח"ר והנח"ל החרדי, וצמצום דרסטי של משרתי השירות האזרחי.
אבל לעזאזל, את מי זה בכלל מעניין. העיקר יאיר, שיש פוסט טוב איך ניצחנו.
תודה יאיר, נטורי קרתא עושים לך לייק.
הצגת כל התגובות