אמש, בכנס הוקרה ליוצאי השירות האזרחי, הוזמן השר אורי אורבך - שמנהלת השירות האזרחי כפופה למשרדו - לנאום באירוע. משעלה השר לבמה, החלו קריאות מחאה באולם. מהר מאוד הקריאות הפכו לשירת "עוצו עצה" בסגנון מפגיני יוצאי מאה שערים.
יו"ר המנהלת שר שלום ג'רבי, ניסה להסות את ההמון ללא הצלחה, והשר שניסה בכל זאת להמשיך בנאומו, נאלץ לוותר על הרעיון וירד מהבמה בבושת פנים.
המחאה באה על רקע המלחמה בעולם הישיבות שמובילים במפלגתו של אורבך - בשותפות עם מפלגת יש עתיד שלא מבדילה בין לומדי תורה לסתם חובשי ספסלים, ומעוניינת לגייס את כולם לשירות בזמן שלדברי שר הביטחון אין בהם צורך.
הכעס של הציבור החרדי מובן ללא ספק, המחאה נגד מי שמנסה לפגוע בעולם הישיבות, איננה רק נחלתן של לומדי התורה בישיבות ובכוללים אלא גם של מי שבחר במסלול של עבודתו אומנותו ואפילו מי שבחר להתגייס לשירות צבאי או אזרחי. גם הוא - על פי רוב, דורש ועומד על חובת המחאה נגד כל מצב של גיוס בכפייה של מי שחפץ לשבת ללמוד בהיכל השם.
אולם דווקא בשל מה שאנו כחרדים מייצגים, הדרישה שלנו להכיר בדרכנו התורנית המונעת מערכים של תורה - מחייבת אותנו להתנהגות שונה מהתנהגותם של מפגינים קולניים בצמתים או ליד גדר המערכת.
צרם לי לראות את המחזה המביש הזה שבו קבוצת אנשים שסיימה את דרכה בעולם התורה ויצאה לעולם העבודה דרך שירות כזה או אחר, קיבלה את האפשרות לעשות שירות אזרחי במקום שירות צבאי, וכל זה כי אורח חייהם שונה מזה של סתם אזרח חילוני, הם התנהגו בצורה מבישה שלא עולה בקנה אחד עם דרך התורה.
תוכחה ומחאה, הן לא דברים חדשים וכבר מוזכרים בתורה. ידוע כבר שכתוב "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא", - כלומר גם לזכות או בעצם לחובת ההוכחה יש כללים. השאלה היא האם המוחים והמוכיחים עשו זאת כקנאות לשם שמים, או שמא כי זה מצטייר טוב בעיניהם?
לצערי, אני ממש לא בטוח שמחזה כזה הוא לצורך קידוש שם שמים. גם לא נראה לי שהרואה אותם יאמר אשרי מי שלמדם תורה או אשרי יולדתם.
למי ששכח, להיות חרדי זה לא רק חובות, זה גם זכויות, אחת הזכויות הגדולות של להיות חרדי זה להיות בעל ערכים של בן אדם לחברו. אחרת, במה אנו מתגאים, הרי גם הקוריאנים לומדים היום תורה.
ולכן, כל פעולה שנעשית, צריכה להיעשות במחשבה של האם היא נעשית לשם שמים והאם היא תגרום לקידוש השם או חלילה להפך.
אסור לשכוח שבשיח הזה, בו אנו דורשים ואף נלחמים על מה שבו אנו מאמינים, אנחנו לא יכולים לאמץ את הדרך שבה נוהגים היריבים שלנו שלא פועלים בדרך התורה ולא משדרים שיש להם מה למכור.
אנו, בשונה מהם, באים בשם השם ודורשים שיתנהגו אלינו על פי דרך זו. דרישה זו מחייבת קודם כל אותנו כחרדים, עוד לפני שאנו דורשים מאחרים להבין את דרכנו.
הצגת כל התגובות