הסלבס החרדי מציג: המשגיחים החדשים

הרב דוד בלוך (צילום: ביתי)

מועדון הנוצצים של הסלבס החרדי: ה"משגיחים החדשים". חברי מועדון נהנתני זה הם "חרדים מודרניים" (שם מכובס ליראי שמיים לייט).

בחוג הסילון הנוצץ הזה חברים אנשי תקשורת חרדית, פוליטיקאים (בעיקר והלוחשים על אוזניהם), אנשי תעשיית המוזיקה, אנשים המפורסמים בעושרם ,עוד כמה שחצנים ורב מפורסם לקישוט. הם אנשי גם...וגם...(משפט המאה: "שחרור רוצחים לא ראוי וכואב, אך אני סומך על ביבי". ד.ל) הם נזהרים שלא לגור בריכוזים חרדים (מלוכלך וצפוף שם, מלא מלא דוסים קטנים) אך גרים מספיק קרוב כדי להתפלל בשבתות "חניכי יוצאי...", מנייני קרליבך או קרוב לאדמו"ר שלהם.

לבוש: בימות החול, ללא חליפה ומגבעת, חולצה צבעונית בהירה (אנחנו לא פנאטים). בשבת, חליפה ללא מגבעת, ואם הוא מבית חסידי יעטה לגופו בגד משי מבריק ויקר עד מעל הברכיים, גארטל וכובע קנייטש.

בשבתות קיציות יצעדו מעדנות עם בנות זוגם ברחובות קריה לראות ולהיראות. ואם תרצה שלא להיכשל בראיה אסורה, יש להשפיל מיד את העיניים.

'גם וגם' - בפסח ייסעו למלון באילת או ב-"איי יוון" עתירי החופים, אך יקפידו שהמלון לא יגיש "שרויה" חס ושלום - הם חסידים!!

קשרים: בכל שיחה מזדמנת איתם תשמע כבדרך אגב "כשישבתי פעם עם [שם של מפורסם מושא קנאה] הוא אמר לי תשמע ידידי...ואני הסברתי לו...והוא מיד הסכים איתי".

חינוך: תכופות יצהירו ברגש "אנחנו מקנאים באברכים שיושבים ולומדים. אח...כמה הייתי שמח להיות אברך לולא שנאלצתי...", אך את בניהם ישלחו ל-'ישיבות תיכוניות' (אחרי הכל צריך פרנסה). לאחר סיום הישיבה התיכונית, יפעילו את הקשרים המתאימים להכניס את בניהם ספוגי זוהמת האינטרנט, לישיבות יוקרתיות. כי התירה היא מעל הכול (וגם לא יזיק לשידוך נוצץ). לאחר החתונה היידה ללימודי פרנסה או לביזנס.

אנשי התקשורת שבהם ישוררו שירי הלל לעוני (המחסור מביא לרוחניות גבוהה, הם יסבירו). ממרום המיקרופונים ומערכות העיתונים, יספרו לנו בהתרגשות, כמה מאושרים הם דחוקי הפרנסה. בסיום השידור או כתיבת המאמר ירוצו צוחקים כל הדרך אל הבנק.

השקפתם קנאית, לשונם מורגלת בכל המנטרות התוקפניות כלפי חילונים ודתיים לאומיים (על חלק מהמנטרות יש להם זכויות יוצרים). עצם החיבור שבין הרב פלוני לח"כ מהבית היהודי לקידום חוק ממש מגעיל אותם (איזו אנינות נפש). כאשר יגנו את בנט או שטרן ואחרים בתקשורת, לא יוסיפו אפילו מילת הערכה אחת על שבעבר חירפו נפשם למען עם ישראל (הם עצמם יכולים להציג עשיה חיובית??) לטעמם, הם רק רודפי יהדות ותו לא!

הם יתקפו בזעם 'קדוש' חרדים שלא מוכנים להצטרף למקהלת הקנאות או רואים כשלים מוסריים או מעשיים בהתנהלות הציבורית החרדית. "אתה לא חרדי" או "חרדי מתרפס" הם יטיחו בו, גם אם התנהלותם היומיומית של נשואי אמירות אלה חרדית לחלוטין על כל סייגיה וחומרותיה, (המגנים על המשפחה מפני פיתויי הרחוב, שלא כמוהם). הם ימשיכו וידביקו בהם תוויות גנאי בטבעיות בלי שאפילו קו דק של סומק יופיע בפניהם מדושנות העונג.

הבילוי החברתי המועדף עליהם יהיה תמיד עם נוצצי החברה החילונית, כולל המתועבים שבהם בפורומים המשותפים או בפאנלים (רק לשם שמיים- ברור! - גם הרב שם). משאת נפשם היא לקבל את המחמאה "אתם אמנם דוסים, אבל אתם חבר'ה לעניין". משפט שכזה נמסך כשמן מבושם בעצמותיהם.

הם נמסים מאושר כאשר זמרים חילונים מגלים רגשות יהודיים, וזמר חוזר בתשובה לדידם הוא ההוכחה המוחלטת לאמיתות התורה.

בשיחות סלון פנימיות על וויסקי במאות שקלים, דג מלוח ישר מנורווגיה (תולעים? הכשר? שטויות! כל מה שמעניין את הבד"צים הוא אך רק כסף. זה ידוע!) או במסעדה יוקרתית, יספרו זה לזה על מקומות אקזוטיים בעולם בהם ביקרו, ויצחקו בכל פה על הפרימיטיביות של החרדים לבושי השחורים גם בחדשי הקיץ, על הולדת ילדים רבים מידי ועל בורותם של החרדים במנעמי העולם ועוד...

הם מחזיקים אייפון וטאבלט (טוב, אי אפשר להיות כזה מיושן) ובפנים סמוקות מזעם יכעסו על מי שאינו שומע ל-"גדולי הדור". מגדיל לעשות אחד בשם "דודי" שעל גסותו - פרנסתו, ועל בהמיותו - פרסומו, המגדף יום יום את כל מי שמפלג את החרדים, ועל מפלגת הבית היהודי שצוררת את התורה.

"המשגיחים החדשים" הם בקיאים בכל תוכניות התועבה שבטלוויזיה (אין ברירה, חייבים להתלכלך כדי לדעת על מה למחות). אך בכל שידור או כתבה יקשטו את דבריהם בדברי תורה (ששמעו מרבנים שרוב שבחם-בפניהם) ויטיפו ליתר יראת שמים טהורה, להתמדה בתורה, לאצילות הנפש לרגש בתפילה וציות מוחלט לגדולי הדור.

מגדיל לעשות זמר רוק "ישיבישער", שלאחר שבוע עמוס הופעות רוק בפני תערובת גברים נשים מתלהבים בלבוש חושפני, יש לו פינת תקשורת בה הוא מטיף לנו בחן, מוסר על חובת האדם בעולמו. כמה מרגש!

הם מפרנסים זה את זה ב"תן לי ואתן לך" - הרב יקשט בקביעות את מסיבות הראווה שלהם (חתונות או סתם נשפי יוקרה) בדברי תורה מצוחצחים שלא מחייבים כלום ("אידישקייט"), והם יגמלו לו בפעילות נמרצת כדי שבנו ייבחר לרב ראשי. ימשיכו ויספרו בתקשורת איך הרב הראשי הולך קילומטרים ממקום למקום למסור שיעורים בכל העיר ועד כמה פוקדים אנשים פשוטים את בית אביו.

בהידור רב יערכו "קידושים" בבית הכנסת של האדמו"ר או "חניכי..." כהודאה לקב"ה על כל הטוב אשר גמלם, ויאיצו בגבאי לסיים את התפילה מהר שיישאר זמן למנות הגורמה שהכינו ל-'קידוש'.

אצל בעלי העסקים שביניהם, מכל כיס יציץ קמע לפרנסה, וכל יום לאחר 'מנחה קצרה' ומהירה יקפידו מאוד להאריך כמונה מעות באמירת פיטום הקטורת מתוך קלף בכוונה רבה - סגולה לעשירות.

הם 'גם וגם' - הם גם חב"דניקים ללא שום מחויבות מעשית בשל כך, הם גם ברסלבר'ס ללא ההקפדה יתירה ב-"שמירת הברית", לאומן בראש השנה יקפידו לנסוע (שהרי הסיכויים לקבל שנת בריאות ועושר מר' נחמן רבים יותר מאשר לו היו מבקשים זאת ישירות מהקב"ה). ובכלל, אמירת ה-'תיקון הכללי' מוחקת באחת את כל איסורי ה-"לא תתורו" שעברו ועוד יעברו.

בלימוד תורה הם כחניכי ישיבות ליטאיות. אין להם עניין להשתתף דרך קבע בשיעורי דף היומי. זה רק ל-'בעלי בתים'. לו היינו לומדים משהו היינו לומדים רק בלומדעיס.

הם אלופי ה'זיצים'. יתרפקו בערגה על שירי קרליבך בחדר חשוך מואר בנרות (אם זה מזכיר לכם את ערבי נוער הנרות שלאחר רצח רבין או ליד ביתו של אריק איינשטיין - לא טעיתם. התרגשות וערגה ללא מחויבות, מין הנאה נפשית שכזו) ובעצימת עיניים דביקה ישירו לולא תורתך...לב טהור...צמאה נפשי...אוי אוי אוי רבונו של עולם...וטהר לבנו...

לו יהי!!