בכל בוקר אני מתפלל בבית כנסת הסמוך מאד לבית הכנסת שבו אירע הפיגוע המחריד הבוקר בו נרצחו המתפללים. מדובר בשכונה ירושלמית שקטה והמחזה השגרתי בבקרים, הוא של ילדים מסתובבים ברחובות בדרכם לבית הספר, אימהות עם עגלות ושקיות מהמכולת, אבות בדרכם ללימוד היומי ולתפילה, חלקם לעבודה ולשגרת החיים. בקיצור חיים תקינים ושגרתיים. עד הבוקר הזה.
המחזה המצמרר, הנורא והכואב של גופות יהודים שרועים על רצפת היכל בית הכנסת עטופי טליתות ותפילין, אשר נרצחו בעת תפילת השחרית, חיברה את שכונת הר נוף עם שכונות מלאות שכול אחרות בירושלים, בארץ ובעולם, כאשר יהודים נרצחו רק בגלל היותם יהודים. אין סיבה אחרת.
התמונות של המתפללים שרועים על רצפת היכל התפילה עטופי תפילין, טליתות, דם וגופות ההרוגים זעזעו את כולנו. מדובר בפיגוע נורא, כואב, קשה, מחריד ומפחיד שיכול לקרות בכל שכונה ובכל עיר.
סבי, הרב יצחק טוקר ז"ל, היה מהניצולים הבודדים ששרדו את פרעות תרפ"ט בעיר חברון לפני כשמונים שנה. הוא תמיד סיפר על הידידות הקרובה שהייתה לו ולחבריו אשר למדו בישיבה ששכנה בעיר חברון, עם ערביי העיר. הם היו שותים קפה יחד בהפסקות הצהרים ולא היה כל חשש מצדם.
הפוגרום בעיר חברון היכה את כולם בפתע פתאום, פורעים ערבים הסתערו על היכל הישיבה והפנימיה והרגו תלמידים בזה אחר זה בטבח נורא שייזכר לדורות כ"טבח תרפ"ט", הם שחטו ללא רחם את אלו שישבו עימם יום קודם לכוס קפה, טבחו בנשים ילדים ומבוגרים. סבי התחבא בארון בגדים יחד עם חמישה מחבריו ותינוק קטן, וכך ניצלו בניסים. אחיה של סבתי, הרב זבולון גרז ז"ל לימים רבה של העיר רחובות התחבא אף הוא מתחת לגופותיהם של חבריו השרועים על רצפת היכל הישיבה - והרוצחים שבטוחים היו שגם הוא נהרג, בשל היותו מלא בדם חבריו, עזבוהו לנפשו.
הטבח הוא אותו טבח. הטלית מלאה בדם היא אותה טלית, הדם הוא אותו דם יהודי שנשפך בתרפ"ט, בפרעות ת"ח ות"ט, בתל אביב, בעצמונה, בדימונה ובכל הפיגועים הקשים שאירעו במהלך ההיסטוריה הכאובה של העם שלנו, גם הבוקר הזה בהר נוף בירושלים. הסכין היא אותה סכין, והקדושים הם אותם קדושים. פעם זה בעיר חברון, הבוקר בשכונת הר נוף, ולפני שבוע בתל אביב.
לאחר הטבח בישיבת חברון, בטוחים היו כי הישיבה תיסגר לדורות. אך סבי, יחד עם חבריו שנותרו כאובים ומדממים על הרג חבריהם ורבניהם, שכניהם ומכיריהם בעיר חברון, בנו יחד את קבר האחים המשותף וטמנו את הקדושים בעיר חברון. עזבו את העיר חברון המדממת, והקימו מחדש את הישיבה במרכז העיר ירושלים, בשכונת גאולה. למרות הצפי שהישיבה תיסגר, מאז ועד היום הוקמו אינספור שלוחות וסניפים לישיבה הזו ששכלה את מייסדיה, אך תלמידיה, בוגריה וראשיה לא נחו ולא נכנעו לטרור הרצחני והמשיכו בהקמת מוסדות יהודיים לתורה, חסד ואהבת הזולת.
גם הפיגוע הנורא הזה לא ירתיע מתפללים אחרים מללכת לבתי כנסת ולהתפלל, ללמוד תורה ולהאמין בבורא העולם, אין ספק שזה יום קשה לכולם, אבל נצח ישראל לא ישקר, ומה שסבי עבר, וכה רבים אחרים עברו בערים ובפיגועים קשים אחרים, גם כעת יקרה. נמשיך ולא נחשוש, באמונה ובתפילה כי "שומר ישראל, שמור שארית ישראל ואל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל".