ביבי, לך הביתה / חיים כהן

כותב השורות (צילום: עזרא לנדאו. באדיבות מגזין "עמי")

כבר כתבנו כאן בעבר על כך שבעצם לנתניהו יש בוס גדול, בוס שאינו מתגורר בארץ אלא בלאס וגאס, שמשתמש בנתניהו כאמצעי למנף את העסקים שלו על ידי הגברת כוחו הפוליטי בארה"ב.

לאחרונה, כידוע, התקיימו בארה"ב בחירות לקונגרס, לבית העליון ולבית התחתון, ואותו אדם הצליח להשיג רוב רפובליקני בבית העליון והתחתון, כשאם אנו חוזרים מעט אחורה, כמה שנים קודם לכן, אנחנו יודעים שהבן-אדם הזה שפך מאות מיליוני דולרים כדי שהמועמד הרפובליקני לנשיאות ארה"ב ייבחר - ונכשל.

אז כעת, כנראה, הוא כבר מכין את הקרקע לבחירות הבאות לנשיאות, ובדרך הוא עושה הכל כדי להרוס ולפרק את תדמיתו של נשיא ארה"ב אובמה.

זה כשלעצמו אינה מלחמה שלי והיא לא מה שמעסיק אותי. הבעיה מתחילה לאחר מכן: לאחרונה אנחנו שומעים בצורה מאד מתוקשרת על כך שנתניהו הולך לנאום שבועיים לפני הבחירות בקונגרס, על הנושא האיראני. לדבריו, המטרה שלשמה הוא נוסע היא כדי להסביר לעולם את הסכנה האיראנית.

אבל אם נהיה לרגע שקופים, המטרה האמיתית שלו היא אחרת לגמרי, והיא כפולה: ראשית, כשליחו של הבוס שלו, שכבר נמצא מבחינתו כאמור במערכת בחירות לקראת בחירת הנשיא הבא שהוא עושה הכל כדי שיהיה רפובליקני כדי לנגח את אובמה, ושנית מאינטרס טהור של נתניהו: מה טוב יותר שבועיים לפני הבחירות מלהפוך את הנושא המרכזי בארץ לשאלות סביב: האם נתניהו צודק בנאומו או לא? האם הקונגרס איתנו או לא? האם איראן מהווה בעיה או לא? מבחינתו אין טוב מכך שידברו רק על זה, ולא על בעיית השקופים שצצה בבחירות הללו.

ובמעשים הפזיזים הללו שלו, אין ספק שנתניהו מכניס את המדינה לסכנה ממשית. אני לא מדבר כביטחוניסט, כי אין לי שום הבנה בנושא, אבל אני מדבר מהיגיון פשוט: הרי אין ספק שיום לאחר הבחירות, כאשר יעלו על הפרק האינטרסים של מדינת ישראל, בנושאים מדיניים, ביטחוניים או כלכליים, אף ראש ממשלה לא יכול להתנהל בנושאים אלו רק מול הקונגרס. הוא הרי חייב לצדו ולצד ישראל את נשיא ארה"ב עצמו, ואין ספק שאחרי ההשפלה הזו שנתניהו מנסה להנחיל לאובמה, המצב לא יהיה כקדמותו.

מנסה להחליש את ש"ס

חוץ מלהסתכסך עם אובמה, נתניהו עסוק בתקופה האחרונה בדבר נוסף: איך הוא יכול לתחזק ולעזור למפלגת ההזויים "יחד", של אלי ישי, כדי להחליש את ש"ס ויהדות התורה.

ש"ס כבר פרסמה את הקמפיין העיקרי שלה ("השקופים"), שהוא הדאגה לעוני במדינת ישראל ולמעל 2 מיליון עניים שיש במדינה, ויו"ר התנועה כבר הצהיר את קווי היסוד מבחינתו לכניסה לקואליציה. נתניהו יודע את כל זה והוא חושש מש"ס. הוא יודע שתהיה לו בעיה להרכב קואליציה אם וכאשר ייבחר, ולכן הוא עושה הכל כדי להחליש את ש"ס ויהדות התורה, על-ידי זה שהוא עוזר למפלגת ההזויים "יחד".

הוא מבקש להחליש על ידה את ש"ס ויהדות התורה ובמקביל ליצור רושם שכביכול מפלגת ש"ס אינה מספיק ימנית (שזה השקר הגדול - כי האמת היא שש"ס היא זו שתעמוד בדיוק בנקודה הכואבת ביותר לנתניהו הקפיטליסטי), ואז כולם יצטרכו להתפשר כדי להיכנס לקואליציה.

אך מה שהוא לא מבין או שאינו רוצה להבין, זה שהסקרים האחרונים מראים שאותה מפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, ולא רק זה אלא שהיא עלולה לקחת 3 או קרוב ל-4 מנדטים לטמיון, שרובם יהיו מהקולות של הימין - שהם בדיוק הקולות הגורליים שעלולים להפיל אותו כשהוא ירצה להקים את הממשלה, אם הם לא יהיו לאחר הבחירות בסלו.

מי שבודק את הסקרים האחרונים, רואה כי ההפרש בין הליכוד לבין "המחנה הציוני" יהיה 2-3 מנדטים. אם מפלגת "יחד" לא תיכנס לכנסת, המנדטים הללו יילכו לפח, ואיתם יילך לפח הסיכוי של נתניהו להרכיב את הממשלה הבאה.

ולסיום: הבית היהודי החליטה השבוע לשריין מקום לשחקן כדורגל מפורסם, שהוא לא יותר חילוני מאותו עיתונאי, ינון מגל, שצורף לאחרונה לשורותיה. אבל מעניין ש'ותהום כל העיר' קרה דווקא כאשר צורף שחקן הכדורגל ולא כאשר צורף אותו עיתונאי. וכל זה למה? בגלל ששחקן הכדורגל הצהיר בזמנו שהוא בעד ההתנתקות. זה מלמד המון על הציונות הדתית: כשמדובר על צירופם של מחללי שבת - אין להם בעיה, ורק כשמדובר על תומכים לשעבר בהתנתקות - יש להם בעיה. אנחנו רואים כאן בדיוק מהו באמת סדר העדיפויות שלהם.

הטור פורסם הבוקר ב"כל ישראל" מבית 'קו עיתונות'