יו"ר זק"א: "ההנחייה שלנו - קודם יהודים אחר כך המחבלים"

ראיון מיוחד: לאחר הסערה שעוררו דבריו של מנכ"ל מד"א אלי בין, שאמר כי במידה ובזירת פיגוע, המחבל נפצע במצב קשה יותר משל קרבנותיו היהודים, הם יגישו עזרה וסיוע רפואיים קודם כל למחבל, יו"ר זק"א יהודה משי זהב אומר כי מבחינתו אין שאלה וההנחיה למתנדבים בארגונו היא להגיש סיוע קודם כל לנפגעים היהודים.

בנוסף, בריאיון ל"כיכר השבת" סיפר משי זהב על הקשיים בקבלת ההחלטה שהמחבלים לא יעטפו בשקיות הרגילות של זק"א אלא בשקיות שחורות, ואף מתח ביקורת על ההנהגה "המנותקת" בישראל, לדבריו.

מתי הוחלט שהמחבלים יעטפו בשקיות שחורות ומדוע?

משי זהב: "בימים האחרונים קיבלנו הרבה מאוד פניות של אזרחים, למה אנחנו מחללים את הקודש, למה אנחנו מכניסים את המרצחים לשקיות של זק"א. אמרו שאנחנו עושים עבודת קודש ובזה שאנחנו מכניסים את המחבלים לשקיות של זק"א אנחנו מחללים את הקודש.

"בנוסף, קיבלנו תגובות מהמתנדבים שטיפלו באירועים הקשים, שראו את האכזריות הנוראית של המחבלים, שאמרו שאחרי שסיימו לטפל בקדושים שנרצחו הם לא יכלו נפשית להכניס את המחבלים לשקיות של זק"א. קיבלנו את ההחלטה לאחר התלבטויות רבות, מאחר והקוד האתי של זק"א שאנחנו מטפלים ללא הבדל דת וגזע, וזה בעצם הכרטיס כניסה שלנו למדינות שאין לישראל קשרים איתם, לקחנו את הסיכון, כי אנחנו סומכים, עד כמה שאפשר לסמוך, על המוסריות בעולם שידעו שיש הבחנה ברורה בין הרוצח לבין הקורבנות.

"עד היום לא הובלנו אותם יחד ולא חיברנו יחד, אבל עכשיו ההבחנה תהיה ברורה - גופת הרוצח לא תיכנס לשקית רגילה של זק"א כמו הנרצחים".

מדוע בגלי הטרור הקודמים זה לא היה כך?

"אז האירועים היו הרבה יותר קשים, היו הרבה יותר הרוגים, הכל התערבב. היום הכל ברור, אתה רואה את הרוצח ואת הנרצחים נפרדים, ולכן יש לך שהות לעשות הבחנה. עובדה שעכשיו זה צף מבחינת המתנדבים ומבחינת הציבור, לכן עכשיו קיבלנו את ההחלטה".

איך המתנדבים מתמודדים עם המצב הנוכחי?

"מצד אחד אנחנו רואים את הניסיון הגדול שיש לנו, אנחנו כבר פועלים 26 שנים, ועברנו תקופות הרבה יותר קשות. חשבתי עם עצמי בימים האחרונים מתי היה יותר קשה, אז או היום, וחשבתי שפעם היית יכול להימנע מלהגיע למקום סכנה - אם לא היית מגיע לקניון או עולה על אוטובוס - אבל עכשיו אתה כבר לא יודע מאיפה זה יגיע. כל גבר, אישה, ערבי, ילד או ילדה, יכול להיות מחבל. אתה כבר לא יודע איפה להיזהר.

"מצד אחד רואים את הניסיון הרב שלנו - אמנם בפיגועים האחרונים אתה רואה את המתנדבים הצעירים החדשים שלנו שאין להם הרבה ניסיון קצת נרגשים, אבל הם מקבלים ביטחון מהמתנדבים הוותיקים - מצד שני אנחנו נתקלים בהרבה מאוד שאלות אתיות קשות של המתנדבים, אני ראיתי את זה אישית בפיגועים האחרונים.

"המתנדבים מגיעים לזירה ורואים את המחבל הרוצח פצוע קשה או אנוש, ואת הקורבנות היהודים שפצועים באורח קל או בינוני, ותמיד הרי צריך לטפל קודם במי שפצוע קשה יותר, וזו שאלה קשה מאוד. המתנדבים שואלים מה לעשות. במציאות זה קצת יותר קל מאחר ואסור לגעת במחבל עד שלא מגיע חבלן משטרתי ובודק את המחבל שאין עליו מטען, מה שנותן לנו זמן לטפל לבנתיים בפצועים היהודים.

"בכל אופן, אלו שאלות קשות, לא תמיד יש לנו תשובה. בניגוד לאחרים שאמרו שלא יודעים בדיוק מה לעשות, אנחנו מנחים את המתנדבים שלנו לטפל קודם כל ביהודים, מאחר והם נפגעו רק בגלל שהם יהודים והמחבל רוצח ומגיעה לו מיתה על פי כל דין. למרות הקוד האתי שלפיו אמורים לטפל קודם בו במידה והוא נפצע קשה, אבל צריך לדעת שגם למוסריות יש גבול. אם לא נעשה את ההבחנה נאבד את הכיוון.

"אני לא מבין גדול בביטחון. אני יודע שכשיש שריפה בבית או דליפת גז, קודם כל מכבים את השריפה או עוצרים את דליפת הגז, רק לאחר מכן אתה מתחיל לעשות בדיקות. אנחנו רואים מה קורה, רוב הרוצחים מגיעים ממזרח ירושלים, אז קודם לעצור את השיטפון, לחסום. כל הפרשנים, הפוליטיקאים והמדינאים מתעסקים בפרשנויות במקום לרדת לשטח ולעשות מה שצריך.

"אני נמצא בשטח ופוגש את כוחות הביטחון, כולם צועקים וטוענים את אותה הטענה. אתה מרגיש שהמנהיגים מנותקים, יושבים בכנסת ובממשלה, הם לא באמת יודעים מה קורה בשטח. תראה מה קורה, כל החנויות ריקות, אנשים פוחדים, ובצדק. שמעתי את היריות בפיגוע בתחנה המרכזית וראיתי את כל הנאשים בורחים ואתה רואה את הפחד בעיניים. מישהו צריך לעשות משהו ויש תחושה שהמנהיגים לא עושים את מה שצריך".