בד"ץ בעלזא מגיב - ומסתבך בשקרים

מכתב תגובה של בד"ץ בעלזא

לשפשף את העיניים ולא להאמין. אין גבול לחוצפה, לצביעות, לבורות, ובעיקר לחוסר המקצועיות. שבועיים ימים המתינה מערכת 'כיכר השבת' לתגובת בד"ץ 'מחזיקי הדת' של בעלז, אולם לשווא. מלבד איומים, הטחות האשמות כי הכותב קיבל כסף מצד המתלונן, וניסיונות שכנוע לגניזת הכתבה, לא נתקבלה מבד"ץ בעלזא, כל תגובה שהיא, לגופה של טענה.

רק למחרת לאחר פרסום הכתבה, שלח הרב יוסף-מרדכי זילבר מראשי בד"ץ בעלזא, מכתב תגובה ארוך למערכת 'כיכר השבת'. קראנו את מכתבו שוב ושוב, שפשפנו את עיננו בתימהון, ושאלנו: האומנם הרב זילבר כתב זאת? או שמא זהו מתחזה המנסה להוציא בשמו דברים הזויים, חסרי שחר, נעדרי אחריות ומקצועיות, על מנת להרע לשמו הטוב...

את מכתבו פותח הרב זילבר, איש חסידות בעלזא בהתקפה כלפי אתרי האינטרנט: "היות ונתבקשה תגובתי בעניין סיפור ה'ממתק החלבי' של מר חובשי אשר כפי הנראה בהעדר אפשרות להשמיץ ולהילחם בכלי התקשורת המפוקחים על ידי ועדות מטעם גדולי ישראל שליט"א, הופצה ברשת האלקטרונית המסוכנת לכל קדשי ישראל... מן ההגון והישר היה שלא להתייחס כלל אל הדברים ההזויים שפורסמו במקום שאין רוח חכמים נוחה מהם".

האמת, יתכן והוא צודק. תמיהתנו היא רק, האם זהו אינו אותו הרב זילבר מבעלזא שהתראיין רק בשבוע שעבר לאתר אינטרנט בכנס הכשרות בבלגיה?... האם יתכן כי יש הבדל בדעתם של גדולי ישראל בין ראיון חיובי לבין הבאת ביקורת? האם כאשר מדובר בדברי פרגון למערכת הכשרות של בעלזא, אין כבר מדובר ב"מקום המסוכן לקודשי ישראל שאסור להתייחס אליו", אלא לפתע "רוח חכמים נוחה הימנו"? אדרבא, ילמדנו רבנו.

גם המשך המכתב אינו נראה טוב יותר: "הרצון להביא מה שיותר סקופים, ולבעוט לכל הצדדים, מנע מעם מפיץ הידיעה לבדוק כל דבר לאמתו לפני הפרסום, וכתבתו מתייחסת לדברים הנ"ל כאל עובדה ברורה ומוצקה. תוך הטלת האשמות חמורות ופוגעות לעבר המפעל ומערכת הכשרות, למרות מתן 'זכות התגוננות' כאילו - על ידי פניה לקבלת תגובה. יתרה על כך, כאשר פנו אל הרב יהושע הירש – מפקח כשרות בבד"ץ בעלזא שיגיב על הדברים, והוא ענה שיבדוק את כל הפרטים ויחזור עם תשובה. כל מאמציו לאחר מכן לאתר את עורכי ה"תחקיר", עלו בתוהו" כותב הרב זילבר.

"אין כאן אייטם"...

אלא שהאמת, גם במקרה הזה, ממנו והלאה. הנה הסיפור המלא של פרשת התגובה, שמפני כבודה של מערכת הכשרות וחסידות בעלזא, נמנענו מלפרסמה בכתבה הראשונה: כתב האתר פנה לרב מרדכי בריסק בבקשת תגובה, זה הפנה אותו למפקח בד"ץ בעלזא הרב יהושע הירש. הרב הירש הופתע לשמוע על האירוע, וטען כי אינו מכירו. הוא שמע מאיתנו ורשם את פרטי הפרשה במלואה, את שם האתר, את שם הכותב וגם את מספר הטלפון שלו, והבטיח לחזור למחרת בבוקר עם תשובה.

והנה התשובה שהגיעה למחרת בבוקר. טלפון בהול מהרב יהושע וינברגר, עובד מערכת הכשרות על חסידות בעלזא, המטפל ביחסי הציבור מטעם חסידות בעלזא. הוא הבהיר כי נשלח מטעם בד"ץ 'מחזיקי הדת' לטפל בעניין, וביקש לקבל בדחיפות את מסמכי הפרשה. לבקשתו אף נשלחו אליו מספר מסמכים במייל (בכתובת מערכת הכשרות – לא פרטי בבית). למותר לציין כי העניין מתועד.

לאחר כמה שעות התקשר שוב הרב וינברגר, וביקש "לדחות את פרסום הכתבה לשבוע הבא", מאחר ו"כעת זהו 'סוף שבוע' וקשה לטפל בעניין". הסכמנו בחפץ לב.

בתחילת השבוע נשאל שוב הרב וינבגר לגבי התגובה, אולם תחת לספק את זו, פצח הנ"ל במסע שכנועים, איומים והשמצות. תחילה טען כי זוהי "פרשה ישנה מלפני שנתיים ומה נזכרתם כעת", כשנענה כי מדובר באירוע שקרה לפני כשנה, ומכל מקום, התביעה בנדון הוגשה השבוע. הוא ניסה לשכנע את הכותב כי "אין כאן אייטם". משזה לא הועיל עבר שלב ל"כנראה שקיבלת כסף מהמתלונן תמורת פרסום הכתבה", וכך הלאה, עד ל"למה לך לחפש צרות"...

למותר לציין, כי הודעות ה-SMS שנשלחו ממכשיר הטלפון שלו (הרב זילבר, גדולי ישראל מאשרים מכשיר עם הודעות?) אל כותב הכתבה, עדיין שמורות. כך שאין טעם להכחיש את הנ"ל. ומכל מקום העובדות ברורות: גם מס' טלפון היה להם, גם את שם האתר והכותב, ואפילו כזכור, כתובת מייל. (ולא שכחנו את איש התקשורת הבכיר שהיה מעורב בקשר. מעניין לשמוע מה דעתו על גרסת הרב זילבר כי "כל מאמציו לאחר מכן לאתר את עורכי התחקיר, עלו בתוהו"). כמעט שבועיים נוספים המתנו עד לפרסום, לשווא.

גם כשנכנסים לגוף העניין, דומות טענותיו של הרב זילבר מהכשרות של חסידות בעלזא לטענות דלעיל. הוא נדמה יותר כעורך דינו של המפעל, מאשר גוף האמור לפקח עליו, לבדוק לעומק כל חשש, ולהצדיק את האמון, אותו הוא מבקש לקבל מהציבור. הרב זילבר במכתבו מערב בליל של טענות מבישות. מפריח באוויר 'עובדות' שקריות, מניח הנחות חסרות ביסוס, ו'קובע' דברים שאין לו בהם כל מידע והבנה.

חולקים על קביעת הרופא

כבר בראשית מכתבו, עוד בטרם הוא מתייחס לגוף הממצאים, כבר מזדרז הרב זילבר מבד"ץ בעלזא וקובע בפשטות מדהימה, כי "הדבר פשוט וברור שכל כוונת המתלונן הנ"ל הינה רק לצורך סחיטה כספית או צורך פסיכולוגי אחר, ואין זה מתפקידנו למצוא את הסיבות לכך. מה שברור הוא כי הנ"ל בדה מלבו דברים בניסיון לבנות עלילה, ולצערנו, גם מצא לכך במה".

שום בדיקה רצינית לעומק, עיון במסמכים, ביקורת מינימאלית. "אין תפקידנו למצוא את הסיבות לכך". מניין לך הרב זילבר זאת? האם רוח הקודש נחה עליך? האם הציבור שאתה מבקש את אמונו במערכת הכשרות של בעלזא, יודע שאתה מברר הכרעות כשרותיות על פי רוח הקודש?

בהמשך כבר חורג הרב זילבר מתחומי הכשרות, והולך לאבחן את המתלונן. כאן כבר הופך הרב זילבר לרופא, ואף יותר מזה: הוא חולק על המסמכים הרפואיים ועל אבחוני הרופאים, וקובע כי ההקאות לא באו כתוצאה מחלב. הנה חווה"ד הרפואית של הרב זילבר: "האישור הרפואי שהנ"ל הציג הינה על הקאות חמורות שבנו סבל, מה שהביאו להחליט כי הדבר נובע מרגישותו לחלב פרה, שכנראה נמצא במוצר. למי שמתמצא בנושא ידוע כי הרגישות לחלב פרה לאלרגים בכך אינה מסתיימת בהקאות בלבד. אלה האלרגים לחלב כאשר הינם נחשפים לחלב ומוצריו, חשים בסימפטומים חריפים פי כמה: התנפחות/ הזעת יתר / פריחה בעור ועוד. הקאות בלבד אינן כל הוכחה לאלרגיה לחלב".

מה לעשות הרב זילבר, הרופא קובע אחרת ממך. אלרגיה אינה דבר קבוע, כל אדם אלרגי ברמה שונה, יש אחד שרק מתגרד, יש כזה שמקיא, ויש שמתעלף, הכל תלוי בחומרת האלרגיה ובכמות החומר אליו נחשפים. הילד הנ"ל אלרגי מוכר לחלב כבר מגיל חצי שנה, הסימפטומים שלו מוכרים כבר כמה שנים לרופא המטפל, והוא קבע את חוות דעתו.

כל זה להזכירכם, עוד בטרם מתייחס הרב זילבר לגוף העובדות. אלו – עושה רושם, כלל אינן מעניינות אותו. הוא כנראה מעדיף יותר לחבוש את כובע עורך הדין של החברה, מאשר את כובע מפקח הכשרות, זה שעל פיו, המוני שומרי הכשרות, וכל חסידות בעלזא, מכניסים את המוצר אל פיהם.

אבקת חלב - מכילה קזאין

גם כאשר סוף סוף מגיע מכתבו של הרב זילבר אל גוף העובדות, מגמת ה"אי אמירת אמת" ממשיכה: "בבדיקת שלושת המסמכים המוכיחים על הבדיקה של המוצר, לא צוין כלל כי נעשתה בדיקה למוצר כאשר הינו באריזתו המקורית".

העובדות שוב, פשוט אחרות: בטופס הקבלה לבדיקה של משרד הבריאות, מצוין בפירוש, כי המוצר נתקבל ב"אריזה מקורית סגורה". (המסמך כאן ממתחת – השורה הרלוונטית מוקפת בעיגול צהוב). אילו היה בירור הנושא מעניין את הרב זילבר, היה פונה לבדוק את העניין, ומופנה אל המסמך הברור. אלא שאת הרב זילבר לא נראה שעניינה בדיקת העניין באמת.

ואגב, על איזה "שלושת המסמכים" מדבר הרב זילבר? מדובר על שלושה מסמכים ספציפיים (מתוך עשרות מסמכים שבתיק), אותם אנו שלחנו לו [במייל לנציג בד"ץ בעלזא, לא בפקס אנונימי] לבקשת הרב וינברגר, וזה לא מונע ממנו אח"כ לכתוב: "כל מאמציו לאתר את עורכי ה"תחקיר", עלו בתוהו".

בהמשך מגיע הרב זילבר, לשיא של בורות מקצועית: "מהפן המקצועי, תעשיית השוקולד, לא מוסיפים בדרך כלל קזאין למוצרים החלביים, אלא אבקת חלב, כך שלא סביר שהבדיקה – הנעשית כיום במכשירם עדינים ומשוכללים, גילו קזאין בכמות כה גבוהה".

האמנם באבקת חלב אין קזאין? מכיוון שכשרות אינה מומחיותנו, הרמנו טלפון לשניים ממומחי הכשרות של הכשרויות הגדולות בארץ. תשובתם הייתה ברורה וחד משמעית: "אבקת חלב מכילה קזאין, שהרי קזאין הינו אחד מחלבוני החלב". אז אם הרב זילבר גולש כאן במקרה, "באתר המסוכן לכל קדשי ישראל", כעת הוא יודע עוד פרט חשוב מאוד לתחומי עבודתו.

והנה המשך הבורות המקצועית: "לא סביר להניח שה'קיט' של הבדיקה איננו יכול לזהות את 'סוכר החלב' בין שאר הסוכרים של המוצר. באם לא מופיע בתוצאות הבדיקה נוכחות של 'סוכר חלב' / 'שומן חלב' הסבירות היא שלמוצר הוסף בדרך כלשהיא 'מלבין קפה' המכיל כמות גדולה של 'קזאין' ללא סוכר ושומן חלב.

כבוד הרב זילבר, מעניין שבמהלך השנים בהן אתה משמש כמומחה הכשרות של בעלזא, לא נזדמן לידך טופס בקשת בדיקה למעבדה. בבקשה שמשרד הבריאות שלח למעבדה באבו כביר, מופיע השורה הבאה: "הבדיקה הדרושה: בדיקת קזאין". לא בקשו בדיקת סוכר חלב, גם לא שומן חלב. לכן גם הן לא נמצאו. בדיוק כפי שבדיקות לחץ דם לא מאתרות סוכר/כולסטרול וכו'. ביקשו רק קזאין – מצאו רק קזאין.

אבל השיא היצירתי, שייך אולי לקטע הבא, בו מסביר הרב זילבר מבעלזא מדוע לא יתכן שיש חלב במוצר הפרווה: "נסו גם לחשוב בהיגיון, מה יכול להיות האינטרס של המפעל להוסיף חמרים חלביים המייקרים את המוצר למוצר 'פרווה' מוצהר"...

לא יאומן. מישהו אמר שיש "אינטרס להוסיף חלב"? מישהו בכלל אמר שזה נוסף למוצר בכוונה? אין אפשרות שזה הגיע כתוצאה מפאשלה של המפעל. פאשלה, שבדיוק כדי למנוע אותה דומות לה, אתה אמור להיות שם, לבדוק שלא תהיה, ואם אירעה, למנוע אותה שוב.

זהו. סיימנו. התאכזבנו קשות, הופתענו מתגובתה של מערכת כשרות המכנה עצמה "בד"ץ בעלזא". ציפינו לתגובה בעלת תוכן הלכתי מהאנשים שהלכה אמורה להיות מקצועם. לבדיקה של מערכת כשרות הגונה, זו המודיעה כי בעקבות הפרשה עשתה את כל הבדיקות הדרושות על מנת לוודא את היעדרה של טעות מסוג זה. אולם תחת זה קיבלנו גיבוב שקרים, חוסר מקצועיות, ובעיקר צביעות תוך התעטפות באצטלת גדולי הדור.

לסיום, קשה להשתחרר ממשפטו בראשית המכתב, הקובע כי "בהעדר אפשרות להשמיץ ולהילחם בכלי התקשורת המפוקחים על ידי ועדות מטעם גדולי ישראל שליט"א...". במילים אחרות אומר הרב זילבר מחסידות בעלזא: בעיתונים אחרים הייתי מצליח באמצעות קשרי למנוע את פרסום הכתבה.

ואילו רק לצורך זה קמנו, דיינו.