לפני שנים נסעתי בקו 402 מבני ברק לירושלים. דקות אחדות לאחר התחלת הנסיעה, קם אחד הנוסעים, חרדי בעל מראה נורמטיבי, בידו רמקול. ספק ביקש רשות ספק הודיע שהוא עומד להעביר שיעור. למרות כוונותיו הטובות, נדהמתי מהעזות שלו. הודעתי לו שלא אתן לו להעביר את שיעור.
אמרתי לו שהאוטובוס הוא מרחב ציבורי, ואין לו רשות לכפות את עצמו על עשרות הנוסעים. יש אנשים שרוצים לישון. יש כאלה שסתם רוצים לחשוב. יש שרוצים ללמוד לעצמם או לקרוא עיתון, או לדבר בסלולרי עם מישהו. אפילו אם שיעורו יהיה יוצא מן הכלל, דבר שפקפקתי בו מאוד, זה סוג של גזל. עוד אמרתי לו שאם אנשים רוצים לשמוע את מה שיש לו לומר, שייתן להם את הכתובת שלו ולאחר הנסיעה שיבואו לביתו.
הויכוח נמשך מספר דקות. ברוב טובו והתחשבותו, הוא אמר לי שהוא הביא אטמי אוזניים בדיוק בשביל אנשים כמוני, שלא מעוניינים לשמוע. היה קשה לי להתווכח, כי נדהמתי מעזות הפנים. אין גבול? האם באנגליה מישהו היה מעלה בדעתו להיעמד ברכבת התחתית ולתת שיעור במוסר ברמקול? לא נתתי לו בשום אופן לתת את השיעור. אמרתי לו שאם כבר, אז אני רוצה לתת את השיעור. בסוף הוא לא אמר. היו נוסעים שהעירו לי שהייתי צריך לתת לו.
קו 402, ארכיון (צילום: 0404)
אותו דבר, סוג אחר של פלישה למרחב הציבורי, מתרחש מידי יום שישי בצומת בר אילן ובכיכר השבת בירושלים. מופעלים שם רמקולים המכריזים על מלחמה באינטרנט. ברמקול נשמע קולו של ילד הזועק לאביו שהוא טובע. הרמקולים מופעלים בקולי קולות ויש עוד אפקטים. למען ישמעו ויראו.
הקנאות והחוצפה של הנוהגים כך, לא נתקלת משום מה בהתנגדות ציבורית. היה צריך לקרוא למשטרה ולהאשים את המארגן בעבירה פלילית של הפרת הסדר הציבורי והמוסר היהודי.
התופעה הזו היא לא יהדות. היא אנטי יהדות. היא בושה לעדינות, האצילות ולהתחשבות בזולת. אם זה יימשך כך, יפעילו גם רמקולים באמצע הלילה ומופעים אור קוליים עם אש לוהטת וצעקות, ויגידו שזה מה שיקרה בגהינום למי שלא יקום לתפילת ותיקין.
בכל קווי האוטובוסים יפעילו קלטות ובהן זעקות וצעקות שישקפו את מה שיקרה למי שלא תלבש מטפחת ותוריד את הפאה הנוכרית. בקווי אוטובוסים אחרים ישמיעו רמקולים, באזהרה למי שלא תלבש פאה ותלבש מטפחת. מדי חמש דקות נקבל שיחות בסלולרי שיודיעו על הצפוי למי שידבר דברים בטלים.
התופעות האלה הם נזק עצום לחלון הראוה היהודי. הם גם בדרך כלל מובילים לקנאות ואלימות. מלהיטים את הרוחות, כמו קמפיין החרדקים.
המרחב הציבורי שייך לציבור, ואין לאף אחד רשות להציב רמקולים לא כדי לשכנע לקנות חליפות בזול ולא כדי להיאבק באינטרנט. גם לא דרך כל אותן שיחות שמקבלים בסלולרי. זו התנהגות לא יהודית, לא מוסרית, זה גזל הרבים, וסופה להוביל לאותה אלימות שאנו עדים לה בתקופה האחרונה.
הצגת כל התגובות