אלפי בני אדם השתתפו אמש (שני) בהספד המרכזי לזכרו ולעילוי נשמתו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שנערך בישיבת בית מדרש גבוה בליקווד. באירוע השתתפו אלפים מתלמידי הישיבה ומתושבי העיר שהתרכזו במספר אולמות ובתי מדרש, אליהם הועבר ההספד בשידור חי. בין היתר, הספידו הגאון רבי משה הלל הירש, ראש ישיבת סלבודקא, והמשגיח הגאון רבי דן סגל.
בתחילת ההספד, שהפך לשיחת היום בקהילה החרדית, האריך הגר"ד סגל על גדלותו של מרן ש"במשך שנים רבות כולם ראו והכירו בגודל צדקותו הרבה וזכה להערכה מכל גדולי הדור זצ"ל", ובהמשך מתח ביקורת על מבקרי מרן זצ"ל בעניינים שונים, ואמר כי "הם אנשים קטנים ששופטים את הרב ודנים אותו 'לפי הקפוטה שלהם'...".
לקראת סיום ההספד, שם הגר"ד סגל דגש על האחריות של מרן ראש הישיבה לכלל ישראל אל מול טענות הקנאים שקידשו את השיטה הלוחמנית.
"כיכר השבת" מגיש את עיקרי ההספד:
"הכל הוא ידע, אפילו ההגהות על הקיצור שלחן ערוך, וכל דבר הוא אמר 'אולי, הראו לי'. לא לקח לעצמו כלום, גארנישט, למה יש ביקורת על אנשים גדולים? בגלל שמודדים אותם, כמו שרבי חיים בריסקר אמר, "עם הקאפוטע שלי".
"בן אדם רואה, איפה הוא מתמצה ואיפה הוא מגיע, וככה הוא מודד. מילא, הוא חושב. האם הייתי עושה כזה דבר בשביל גאווה? בשביל תאווה? בשביל הנאות העולם? אבל אין לנו שום השגה. תורה, קדושה, שמירה, איזה שמירת עיניים היתה (למרן הגראי"ל. י.כ.), איזו טהרה, מי שאומר חס ושלום דברים אחרים - עושה את התורה פלסתר!..."
"איפה רגלי חסידיו ישמור? אני אומר לכם, אני לא מדבר מסברא, אני מדבר מידיעה. עד כדי כך שהיה ניכר. המנהיג!, המנהיג, המנהיג... הוא צריך להיות שוחה בענייני הכלל... כמו שכתוב בחז"ל... מסביר המשגיח הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל שזאת המדרגה הכי עליונה, שצריך להיות לעצמו "אלקים" ולאחרים "איש", כמו שרואים אצל אברהם אבינו שעשה לאורחים ג' לשונות בחרדל, אבל לעצמו כתוב שהיה ממרמר ומסגף את עצמו, בשביל עצמו היה "אלקים", ממרמר ומסגף את עצמו, אבל לאחרים היה איש - ג' לשונות בחרדל..."
"כל החיים שלו היו קידוש ד', למה? כי רואים מה שבן אדם יכול להיות, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא פי ד' יחיה האדם, מה זה מוצא פי ד'? תורה, תפילה, זה נותן לאדם חיות, כמה הוא אכל כמה הוא ישן?... כבוד ד' יתברך, להראות שיש ברוא כל העולמים, ממילא פשוט, זה היה ממש בחינה של בלתי לד' לבדו, אנחנו, אני מדבר לעצמי, כשאנחנו לא אוחזים בכאלה מדרגות, אז אנו מודדים לפי ההשגות שלנו, עולם הזה, אבל יש עולם העליון..."
"זה באמת ככה, כמו שהבריסקר רב אמר כשנפטר החזון איש: מלפני כן היה עולם עם החזון איש, וכעת יש עולם ללא החזון איש. מלפני היה עולם עם ר' אהרן ליב, וכעת יש עולם בלי ר' אהרן ליב, לא פשוט".
"אני קראתי הרבה 'שומרי אמונים'... הראש ישיבה, הרב שך, ידע שאני לא מצביע בבחירות, הסטייפלר פטר אותי מלהצביע. היה כנס בבנייני האומה, ושאלתי את ראש הישיבה אני צריך להגיע? ואמר לי שלא. תקראו לזה איך שתרצו, פה הבנתי הכל, למה? כי הסבירו לי את זה, לא סתם, הכל נבע מקדושה, מאחריות לכלל ישראל".
"היה מעשה עם היכל שלמה פעם, הגרי"ז מבריסק היה אז 'אויס מענטש', הייתי אז בכל הענין, ואסרו ללכת לשם. אח"כ הלכו שלשה מ'עץ חיים' לגרי"ז. לפני הענין, לא היה שייך כלל לדבר עם הגרי"ז, אפילו לטיול היומי שלו שהיה צריך ללכת מטעמי בריאות לא הלך, ואמר להם הבריסקער רב "אולי זה אלמנה". שמעתי מהרב ארלנגר, שהיה בשעת מעשה, אמר להם "אולי זה אלמנה ויתומים שצריכים את הכסף, אולי זה מקרה כזה שאני עצמי הייתי אומר ללכת".
לפני כן הוא היה 'נורא נוראות', וכעת הוא אומר שאולי הוא עצמו היה אומר ללכת, מה הפשט? הפשט הוא שאצל אדם קטן - השיטה מובילה אותו, אם הוא קנאי הוא יהרוג את כל העולם, אם הוא לא - הוא יוותר על כל התורה כולה. אבל אדם גדול אינו כך. ליבם ברשותם, לא השיטה מובילה אותו, וממילא הוא יכול להיות כאן כך, וכאן הפוך".
"אני נזכר במעשה, ואני חייב לספר אותו כי זה יהיה לתועלת" המשיך המשגיח, "הרב שולמן זצ"ל נסע - עם הרב אפשטיין זכרונו לברכה, שהיה רב צבאי או משהו דומה, והיה מאד חולה - לאמריקה לאסוף כסף לרפואה. הוא נכנס לרבי מסאטמר זצ"ל וסיפר לו את הסיפור, והסאטמאר רב נתן לו כסף מיד כדרכו. כשיצא, הוא עצמו סיפר לי, שהוא הרגיש שהוא לא ישר, כי אם היה אומר לסאטמאר רב שהיהודי ההוא הוא רב במדינה או משהו כזה, הוא לא היה מביא לו כסף".
"הוא חזר לסאטמר רב, כולו 'דא לדא נקשן', מגמגם. הסאטמר רב נזעק, "מחלל שבת מותר להציל? אז מה אתה מדבר?". והוא נרעש, הסאטמר רב הורה לו לשבת, ודיבר איתו על איך מותר לבנות בית יעקב ללמוד חומש וכו'... כי אדם גדול - לא השיטה מובילה אותו אלא התורה".
הצגת כל התגובות