במוצאי שבת לפני שבועיים, חלקים נרחבים מאזרחי ישראל נשארו עם עיניים פקוחות ולב ערני במיוחד עד לשעות הקטנות של הלילה, לילה ששימח ישראלים רבים עם זכיית ישראל באירוויזיון. "תבין, זה לא ניצחון של שירה, זה ניצחון של קבלת האחר למרות שהוא שונה" הסבירו רבים.
המנטרה החילונית הזו, של קבלת האחר "באשר הוא שם", לכאורה מציגה דרך חיים מופלאה של אנשים שונים החיים באידיליה מופלאה ומקיימים בכל מאדם את אמירתו המפורסמת של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך".
נו, אז מה הבעיה?
כמה ימים לפני פרויקט הגמר, נכנס המרצה לכיתה ונשם בכבדות כאומר "קשה עליי פרידתכם". זהו, "זה נגמר" הוא אמר, ודמעה נוצצת התבררה כזווית תאורה, "אבקש מכל אחד שיקום ויאמר כמה מילים על הקורס או על אחד מהמשתתפים".
שם בדוי קם בביטחון שאפיין אותו בכל שלבי הקורס, גם כשהגיש עבודות פחות מוצלחות, והתחיל לדבר. בתחילה הוא פתח איך לא, בכבוד אכסניה, המשיך בהצגת חלומותיו בתחום הפרסום, עבר על כמה פרצופים וסיפר כמה המפגש איתם היה חשוב עבורו, ורגע לפני שהתיישב הסתכל לכיווני ואמר "ואם כל החרדים היו כמוך המצב היה טוב". חייכתי כלפי חוץ, ורתחתי כלפיי פנים.
לכל חילוני יש את החרדי שאם כל החרדים היו כמוהו המצב היה טוב, וכמעט כל חרדי שמע את המשפט הזה מחילוני כזה או אחר שרצה להוכיח שאין לו בעיה עם חרדים, ועל הדרך להחמיא לו.
הוא ניסה להחמיא, אבל אותי זה הכעיס.
מעל ראשו של הציבור החרדי מתנוסס אות קין אותו הוא קיבל על חוסר סובלנותו כביכול, והיכולת הרפויה שלו לקבל את האחר. קוד לבוש, קוד דיבור, ואפילו קוד מחשבה, גרמו לדעה הרווחת להביע מורת רוח מהמבנה המבוצר של אותה חברה.
מנגד, חי לו הציבור החילוני שהופך אט אט למכיל יותר ולמקבל יותר. נישואי תערובת, נישואי תועבה, ושאר קליפות חמורות מתקבלות במחיאות כפיים ובחמלה רבה שמתקשה להבין איך ניתן שלא להעניק לבן אדם לחיות כפי רצונו ותאוותיו.
בעיניים שטחיות נראה כאילו הציבור החילוני בורך ביכולת קבלת האחר יותר מכל מגזר אחר, אבל "אם כל החרדים היו כמוך" מסביר את השקר הגדול, ומגלה כי יכולת ההכלה שלהם מוגבלת, מוגבלת מדי.
הרצון להפוך את כל החרדים למקשה אחת זהה ושווה, וליצור חברה חדגונית שמתאימה את קו מחשבתה לפתיחות הנושבת ברחוב החילוני, מוכיח כי "קבלת האחר" שמציע הרחוב החילוני מלא באותיות קטנות וט.ל.ח.ים לרוב.
אחת השאלות היותר נפוצות במפגשי "חרדי - חילוני" היא "למה כולכם לבושים אותו הדבר". שאלה במקומה. שאלה שצריכה להישאל. אך בעוד השאלה באוויר, כבר יוצא המשפט "אם כל החרדים היו כמוך" שמבקש להלביש את כולם באותו הלבוש.
אדם שחי את חייו בתחושת 'אכול ושתה כי מחר ח"ו' ומחפש את החופש המוחלט בו הוא יחיה את חייו, לא ראוי להערכה על יכולת קבלת האחר שלו, כשהאחר שובר עבורו כל ערך ומאפשר לו לחיות חיים שרק הוא קובע מה יהיה בהם. הוא משחק לידיו ומאפשר לו חיי נהנתנות חסרת גבולות והוא ברוב חמלתו "מקבל את האחר".
החכמה היא לקבל ולכבד את דעת האחר, גם כשהוא חי חיי מחשבה מדודים, כאלה שמחייבים מחשבה לפני כל צעד, ומגבילים בחכמה את הנפש הבהמית המתאווה לחיים משולחי רסן.
יש מקום של ביקורת כלפי הציבור החרדי ועל הקושי שלו בקבלת האחר (ובקבלת ביקורת) אך ביקורת צריכה להיות אמיתית, ולא מזויפת מתוכה. הביקורת שצריכה להישמע כנגד הציבור החרדי היא אי יכולת קבלת האחר - זה שאינו יודע להגות את קריאת שמע בהגה הישיבתית, אך כוונותיו ב'וכל מאודך' אינן נופלות מכוונותיו של בחור הישיבה שכל חייו בין הדפים.
אך בכל הנוגע לאי קבלת האחר, שבטיעונים שטוחים ורדודים ובסיסמאות חלולות של "אהבה זאת אהבה" מנסים לשוות לשומרי תומ"צ תדמית של אנשים מיושנים? תשתחררו מזה, הציבור החרדי כבר לא הצעצוע שלכם.
הצגת כל התגובות