איש לכאורה לא אמור להאמין, אך אנוכי - בוגר תואר מהנדס מחשבים - הייתי בעל מחשב בהיותי בן 19 בלבד. אני זוכר את היום ההוא היטב - את ההתרגשות הקלה שאחזה בי למראה הלפטופ הנוצץ שקניתי בכספי עליו עמלתי, את הבלבול ההתחלתי, את הראשוניות. מה ידעתי על מחשבים בכלל? בעוד שבבתי שכניי וחבריי היה המחשב שוכן קבע מכבר, בבית הוריי לא ידעו מהו הדבר הזה כלל, עד, עד אשר שברתי אני מחיצה זו.
עד מהרה גברתי על אותן משוכות בראשית, למדתי והשתלטתי על הפונקציות הראשיות. אחת מהן - איך לא? - היתה מקלט האינטרנט האלחוטי המובנה שבמחשב. למרבה ההפתעה הובהר לי ולאחיי הסקרנים כי אנו מוקפים ברשתות רבות, פרוצות לחלוטין. לא ידעתי כלל אינטרנט מהו, בתודעתי דאז ידעתי רק שזהו דבר מה איום ונורא, שאול שכל באיה לא ישובון, כן, כך צויר האינטרנט לפני כעשור ברחוב החרדי. ובכן, אינני יודע מה איתכם אך אני כצעיר סקרן בערה בי התשוקה לדעת מהו אינטרנט זה ובמה כוחו גדול? כמה הקלקות עכבר ומחשבי חובר לרשת העולמית.
פתחתי את הדפדפן, ולעיני נגלה דף הבית של חברת חדשות כלשהי, אכזבתי הייתה גדולה: הזהו האינטרנט הנורא? על כך יהום הסער? נו, סיכמתי לעצמי באכזבה גלויה - סערה בכוס מים, מה חדש?
אכן, אני מתאר לעצמי את החיוכים שחווייה בתולית זו מעלה על שפתותיכם, קוראים נכבדים, אולי אף אתם חוויתם משהו דומה, לאט לכם.
שנים חולפות, והנני מתחיל את צעדיי בתואר ההנדסי. אני למד אט אט כי מה שידעתי על מחשבים ורשתות בכלל הוא כאין ואפס לעומת גודלה ועוצמתה המפלצתית של רשת זו, שהחלה בכלל כרשת תקשורת פנימית של הצבא האמריקני.
אך לשבר את האוזן, נכון להיום מתבצעות בדקת (!) רשת הפעולות הבאות:
-
38 מיליוני מסרונים עוברות באפליקציית המסרים הפופולרית וואטסאפ.
-
3.7 מיליון חיפושים מתבצעים במנוע החיפוש הגדול בעולם גוגל.
-
862,823 דולרים מחליפים ידיים בעסקאות.
-
187 מיליוני אימיילים נשלחים.
ועוד ועוד...
כל עת לימודי ועד עתה הפרהסיה החרדית מגיבה בחרם מוחלט ולמצער באיטיות מסורבלת במציאת פתרון. התובנה כי מדובר בתופעה ההולכת ומתעצמת וכי היא פה על מנת להישאר ולעצב סדר יום עולמי חדש, כל זה אינו חוצה כלל את סף התודעה של הציבוריות החרדית המצויה.
ההשלכות? עפ"י סקר שנערך בשנה שעברה ע"י איגוד האינטרנט הישראלי כמחצית מבני הציבור החרדי צורכים אינטרנט באופן פעיל, למרות כל החרמות, האיסורים והאיומים. קצב הגידול - למקרה ששאלתם - עומד על כחמישה אחוז מצטרפים חדשים בממוצע לשנה. אנחנו לגמרי שם, בפנים, פעילים מעורים והיד עוד נטויה.
השאלות הן רבות וקשות: מה זה עושה לנו כחברה החשיפה הזו? כיצד מחציתנו חיים בעצם עם הדיסוננס הזה, עם התחושה שהם עושים מעשה חמור ביותר? האם חיים תחת הכחשה או סתירה נפשית אינם גובים מאיתנו בעצם מחיר כבד? ושאלת השאלות: האם אנו מוכנים להיישיר מבט אל המציאות, להתמודד עם השאלות והאתגרים שהיא מציבה לפתחנו וליטול אחריות?
הבה נבין:
הסיפור האישי שלי מייצג מקרה קיצון, הוא אינו המקרה הקלאסי. לפחות בחברה הליטאית ממנה באתי, נער בן 19 הכיר וידע מקרוב מהו מחשב. היום? היום מחשב ואינטרנט הם בסיסיים כמו מקרר ותנור. גם משפחות שמרניות ביותר אינן יכולות לפקח במאת האחוזים על בניהם הלומדים בישיבות וישנים מחוץ לבית, ולראיה: זה עתה הסתיים גביע העולם בכדורגל, כמה נערים חרדים צפו בו? למאות ואלפים. אלו אב ואם יכולים לומר בוודאות מוחלטת כי בניהם אינם קשורים כלל למרשתת? בחברה בה היחס מתחיל ונגמר בהתעלמות, אינני מעלה אפילו על דל שפתי את השאלה הכה פשוטה - מי מהילדים שלכם קיבל שיחת הדרכה וחינוך כיצד להשתמש נכון ברשת האינטרנט.
הם לא קיבלו ולא מקבלים הדרכה והם שם, בדד, לגורלם. זהו מצב אבסורדי במיוחד בחברה שאחד הדגלים הראשיים והמרכזיים שבה היה והינו החינוך, זה לא יתכן.
אנו יכולים להמשיך חלילה כך, להפטיר כדאשתקד, לטמון את ראשנו עמוק בחול כבת יענה או להתמודד.
זהו אתגר, ללא כל ספק, אך הוא כאן ולא מתכוון ללכת לשום מקום - ההיפך הוא אך מתעצם.
הבה נאמין, נאמין ונפעל.
>> להתמודד עם האתגר בהצלחה - כנסו כאן <<
הצגת כל התגובות