שופט בית המשפט השלום בירושלים אמיר דהן החליט לאחרונה, בפסק דין תקדימי, כי 'הקדש' שבבעותו בתי שכונת בתי ורשא בירושלים - אינו יכול לסרב להעביר דירה בדמי מפתח לדייר בטענה שהוא אינו נמנה על "יוצאי פולין".
ההליך המדובר החל עקב סירובה של הנהלת ההקדש לאפשר לדייר להעביר דירה בדמי מפתח למי שאינו נמנה על יוצאי פולין. בעל הדירה, שהרגיש שנגרם לו עוול, פנה לעו"ד אהרן פוגל הבקי בדיני מקרקעין וחוק הגנת הדייר, והגיש באמצעותו תביעה לבית הדין לשכירות בירושלים במטרה לאפשר את העברת הדירה למגוריו בה בשכירות.
לטענתו, תכנית מטרות ההקדש שאושרה בשנת תרפ"ו (1926) קובעת מדרג לעניין סיוע בדיור בשכונה, על פיו אכן בסיוע בדמות מתן הדירה ב'דמי מפתח' תינתן עדיפות ליוצאי פולין, אך ככל שאין יוצאי פולין - גם יתר הקהילות האשכנזיות, מעניי ירושלים, יהיו זכאיות לכך.
עו"ד פוגל אף הוסיף בבית המשפט, כי משמעות יוצאי פולין בשטר ההקדש, הינה לאלו שהיגרו בעצמם מפולין לישראל, ולא לצאצאיהם. "כיום, שאין יוצאי פולין, יש לאפשר סיוע ליתר בני קהילות האשכנזיות בירושלים", הרצה העו"ד את טיעוניו.
עוד נטען, כי חוזה שכירות מוגנת שאין בו התניה או הגבלה להעברה ליוצאי פולין, גובר על תכנית ההקדש שיש בה את ההגבלה המדוברת.
מנגד, בא כוח ההקדש ניסה לדחות את הטענות הללו, באומרו שתכנית ההקדש אושרה בבית המשפט המחוזי בירושלים בשנות ה-50', והיא צריכה לגבור על חוזה השכירות המוגנת בין ההקדש לדייר - וכן שהדיירים המוצעים אינם רשומים בספרי "כולל פולין".
אך כאמור השופט אמיר דהן קיבל את עמדת עו"ד פוגל, ואף הוסיף כי על מנת שתנאי הגבלת עבירות הדירות המופיע בשטר ההקדש ליוצאי פולין יהיה בר אכיפה, יש לשמור על "ערכי התרבות הייחודיים" של אותה קבוצה, ועל ההגבלה להיות "בהירה ומסוימת" ברמה גבוהה, וכן שעל ההגבלה לעמוד במבחנים של שינוי נסיבות הזמן.
"לענין זה בית המשפט לא מצא כי 'מוצא אב' שהיה מיוצאי פולין די בו לכשעצו להגדיר ערך ייחודי תרבותי", נכתב.
השופט ציין עוד, כי לא ייחוד תרבותי עמד בפני מנסחי כתב ההקדש, אלא דאגה אמתית לעניי ירושלים, כמו גם העיקרון ש"עניי עירך קודמים", וקבע כי הגבלה זו לעניין מוצאם של הדיירים המוצעים שאינם יוצאי פולין אין בה "מסויימות" מספקת בכדי ללמוד ממנה שהם לא זכאים לדיור בנכסי ההקדש, "מה גם שהגבלה זו בלבד אינה משקפת כורח של קידום מטרה תרבותית חיונית".
בשל כל אלו הגיע כאמור בית המשפט למסקנה, כי תכנית ההקדש בעניין יוצאי פולין אינה יכולה לגבור על חוזה שכירות מוגנת שעשתה ההקדש עם דייר, ושאין בה כל תנאי המגביל את עבירות הנכס לדייר שישלם דמי מפתח.
ואכן, בית המשפט התיר באופן מעשי להעביר דירה מנכסי ה'הקדש' בשכונת בתי ורשא בירושלים, לדייר שאינו מיוצאי פולין.
הצגת כל התגובות