בשבוע שעבר 'כיכר השבת' פרסם בפרסום ראשון, על כך שלראשונה בבני ברק יש יותר מ-200 בנות שלא קיבלו תשובה מהסמינר אליו הן נרשמו, ולעת עתה נראה כי יאלצו לבלות את השנה הבאה בבית.
מאז הפרסום, הטלפון לא הפסיק לצלצל במערכת 'כיכר השבת', והמייל האדום לא פסק לפלוט מיילים ממשפחות כאובות ונרגשות, שסיפרו את סיפורם האישי וסוחט הדמעות על הבת שלהם.
מתברר שיש מצוקה בכל ערי הארץ, כשעיקר "הבעייתיות" הן הבנות הספרדיות - כשכמובן נושא התעודה המצוינת שלהן מעולם לא עלה על שולחן הדיונים של מנהלי הסמינרים.
'כיכר' יצא לבדוק מה עושה משפחה שלא קיבלו את הבת שלהם לסמינר, ואיזה דרך חתחתים היא צריכה לעבור כדי לשפר את הסיכוי להתקבל לסמינר.
מסלול הרבנים או הרבניות
בשיחות עם כמה הורים שמצבם הכלכלי לא שפר עליהם, התבררה לנו תמונה עגומה למדי, בה הם מספרים לנו על מסלול רבנים מיוחד אותו הם נאלצים לעבור:
אחת האימהות מספרת ל'כיכר': "אני תושבת העיר בני ברק אשר בתה אחת מן ה-200 (לפחות!) שלא קיבלו תשובות מהסמינרים, בתי ועוד ארבעה בנות כולן ספרדיות מתוך כיתה של כמעט ארבעים בנות, הבית ספר כולו יודע שהסיבה לאי מתן התשובה היא רק המוצא הספרדי, ואין כל סיבה אחרת".
"נאלצתי לעשות מה שכל אמא יהודיה רחומה הייתה עושה - והלכתי להמתין בתור אצל הרבנית קולדצקי שמכירה היטב את המשפחה, בבקשה שתחייג למנהל פלוני לבקש ממנו שיועיל לקבל את בתה לסמינר שבהנהלתו, הרבנית השיבה לי שהפתרון הכי הוא "ללחוץ ללחוץ וללחוץ" לדבריה עשרות פניות (!) של הורים מגיעות אליה דבר יום ביומו".
אביה של י' תלמידה בבית ספר מוכר וידוע בבני ברק מספר ל'כיכר השבת' כי הוא "נאלץ להרחיק לצפון למעונו של האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא כדי לבקשו שישפיע על מנהלי הסמינר הבני ברקי שיאותו לקבל את בתו לסמינר. רבי דוד אמר "חינוך הבנות צריך מסירות נפש" והבטיח לסייע, אך מתברר כי גם פניות של גדולי ישראל לא משכנעות את המנהלים הקשוחים כאשר מדובר בבנות עדות המזרח".
עוד הורה מוסיף: "בשנות בחורתי למדתי אצל אחד מראשי הישיבות הכי מפורסמים בארץ, והמשכתי לשמור איתו על קשר הכולל כתיבת חידושי התורה שלו, ביקור חג קבוע אצלו, הייתי מכיר לו את ילדיי שנולדו, ואף התייעצתי איתו על כל מהלך משמועתי שקרה לי בחיים".
"כשבתי הגיעה לגיל הסמינרים הייתי בטוח שאני 'כאחד האשכנזים', הרי למדתי במקומות אשכנזיים, חינכתי את ילדיי בחינוך שקיבלתי ואף שלחת אותן ללמוד רק במוסדות אשכנזים. הייתי בטוח שבתור אברך חשוב עם בת מצוינת לא תהיה לי כל בעיה".
ממשיך האב במונולוג מצמרר: "אחרי פסח חטפתי את הסטירה של חיי, מנהל הסמינר אפילו לא גרס אותי כאילו אני "עוד פרענק מהרחוב", כשביקשתי ממו"ר לפעול בעניין ולדבר עם אותו מנהל סמינר. המנהל דחה אותו בבוז ובשאט נפש, והבהיר לו שמכיוון שהוא לא מתערב לו בקבלת בחורים בישיבה, הוא מצפה ממנו שלא יתערב לו בקבלת בנות לסמינר שלו".
"לכן, אני מבהיר להורים ש'חיים בסרט' וחושבים כי אם הרב הזה והזה ידבר הכל יסתדר. להם אני אומר אל תבנו על זה יותר מדי, אני כבר נכוותי".
צינור הכסף
תמיד אומרים שכסף פותר את כל הבעיות, קשה להכחיש, שברוב המקרים זה קורה, רק השאלה המרכזית בכמה כסף מדובר, ומהי הצורת תשלום.
אחד ההורים מספר ל'כיכר': "תמיד היה לי תחושה בתת מודע, כשבתי תגיע לגיל הסמינרים אני אתקל בבעיות אינספור. ה' ירחם נולדתי לאב שגדל באלג'יר ואמא במצרים, כך שלמעשה אני ספרדי מושלם מכל הכיוונים, ללא שום "הלבנה" באמצע, ובנוסף לכל זה הייתי חייב לשלם את המשכנתא ונאלצתי לצאת לשוק העבודה, אך במקביל שמרתי על אורחות חיים כמו של אברך מן השורה".
"אכן, ההרגשה הזו לא הייתה בחינם. באמת אחרי פסח, כש-85% מהכיתה של ביתי קיבלו תשובות חיוביות בנוגע למקום לימודן בשנה הקרובה וביתי לא קיבלה תשובה - הבנתי שאני בבעיה".
"כשהתחלתי לברר מה "המחירון" של אותם מאכערים כדי להכניס בחורה לסמינר, התחלתי לקבל מבול טלפונים מכל מיני עסקני קצה למיניהם, והתחלתי לעשות 'סקר שוק', התברר שמי שיש לו קבלות ביד שהוא באמת מכניס דורש לא פחות מ-15,000 שקל לראש, מי שלא מתמקצע בנושא אפשר להוריד אותו גם ל-5,000 שקל, אך בלי התחייבות".
עוד הורה מחזק את דברי האב הקודם ואומר: "שוק המאכערים של הסמינרים הוא שוק פרוץ למדי, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אתה ממש מרגיש ב'מחנה יהודה' כאשר אתה מתווכח איתו על המחיר שהוא לוקח - והאם זה כולל גם אחריות".
"כשבאתי לשאול את אותם המאכערים מהי צורת העבודה שלהם ואיך הם מתכוונים לפעול, נתקלתי בחומה בצורה של שתיקה, כשהם אומרים אתה רוצה לחנך אותנו? או לדאוג לחינוך ביתך בסמינר?".
רק מאחד מהם הצלחתי "לחלוב" תשובה מעט כנה: "תראה יש לי דיל עם אחד הבתים של גדולי ישראל אני סוגר עם אחד המקורבים לבית סכום מסויים "על כל ראש", והוא בתמורה דואג לטלפון מ'הבית' למנהל הסמינר, ואומר לו כי הרב ביקש שתקבל את אותה תלמידה לאלתר".
משפחה ידועה ומוכרת שסבם נחשב לאחד מתומכי התורה הגדולים בארץ לא קיבלו את ביתם לסמינר, כי אולי לא ידעו על ייחוסם המשפחתי.
אמה של אותה בחורה - נכדה של הסב מספרת ל'כיכר': "אבא שלי הוא אדם ידוע, עשיר גדול שמחזיק הרבה מוסדות בארץ, פניתי אליו לאחר שביתי לא התקבלה לסמינר ושאלתי אותו לעצתו מה לעשות בכזה מקרה".
"אבא שלי שאל אותי "האם הם יודעים שאת הבת שלי, ולא קיבלו את הנכדה שלי לסמינר?", עניתי, "אני לא יודעת הרי אתה יודע שאנחנו לא עושים רעש מכך שאתה הסבא שלנו", והוא אמר לי את יודעת מה תני לי לטפל בזה".
"אבא שלי התקשר לאותו מנהל סמינר והזדהה בשמו ושאל אותו למה לא קיבלת את הנכדה שלי? אותו מנהל התחיל לגמגם ואמר לאבא שלי כנראה היה טעות, תן לי אני אבדוק את זה. אחרי פחות מחצי שעה, הבת שלי הייתה בתוך הרשימה של הסמינר. ומה אתה חושב, שאבא שלי נתן לו כסף? אבא שלי אמר על הפרינציפ אני לא אתן לכזה מנהל אגורה שחוקה. אך אתה רואה שמספיק שם בשביל להכניס לסמינר, ופתאום "אין בעיה של חוסר מקום", סיימה האם הכאובה.
להכניס דרך פוליטיקאים וחברי עירייה
עוד דרך מעניינת אותם ההורים יכולים לנסות להשפיע על מנהלי הסמינר זו דרך הרשות המקומית או הפוליטיקאים הארציים, שגם בידיהם יש כח לא מבוטל.
ע' הורה שמשמש כעסקן שכונתי בשכונה מסוימת, וגם ביתו לא התקבלה לסמינר, ככל הנראה בגלל צבע עורה שלא עשה טוב בעין למנהלי אותו סמינר.
ע' מספר ל'כיכר': "לא האמנתי שדבר כזה יקרה גם לי, אני דמות מוכרת מאוד בשכונה בה אני מתגורר כולם מכירים אותי ויודעים שאני הכתובת לכל בעיותיהן ומצוקותיהם, גם בנושאי הסמינרים טיפלתי לא פעם אחת, אך דווקא את ביתי החליט אותו מנהל שלא לקבל".
"מכיוון שאני קצת מקושר במקומות הנכונים, אותו מנהל קיבל ביום אחד עשרות טלפונים מבכירי העירייה שהבהירו לו כי הפעם המקרה שונה ואין עניין לשחק באש, במידה והוא רוצה להפעיל שרירים שיפעיל אותם על "ספרדים יותר פשוטים", אני הייתי עד לשיחות הללו, ושמחתי שביתי התקבלה לסמינר הייתה מהולה בעצב רב, כי מי שאין לו את הקשרים שיש לי ייתקל בחומה בצורה, ולא יהיה בשבילו אף אחד שיסכים להישכב על הגדר בעבורו".
בהמשך לשיחתנו עם אותו עסקן, דיברנו גם עם "ספרדי פשוט", וכך הוא תיאר לנו את סדר ההשתלשלות שלו כשניסה להיעזר באותם פוליטיקאים מקומיים או ארציים: "אני אדם פשוט לא מכיר, ולא מוכר, אך ב"ה הקב"ה זיכה אותי בילדה נפלאה ומיוחדת, שרציתי בשבילה את הטוב ביותר בדיוק כמו יתר חברותיה לכיתה".
"מאחרי פסח אני כמעט כל יום בעירייה, שלחתי מכתבים לחברי כנסת וכולם, כאילו אני אוויר שקוף שלא מעניין אף אחד, כשאני מגיע היום לעירייה רואים בי מטרד או מפגע שצריך לפנות, ומנסים את כל התירוצים להבהיר לי למה אני לא רצוי במסדרונות העירייה".
"שאלתי אחת היא, למה זה מגיע לי? בשביל מה אני משתייך לציבור החרדי, בשביל שלחץ הדם שלי יזנק ל-180 בימים אלו? כדי שבריאות הנפש שלי ושל משפחתי תתערער? במה אנחנו חרדים? הוא שואל בכאב. למה אנשים צריכים לעבור מסע אכזרי ומרושע כדי לדאוג לחינוך ילדיהם? אני מתחנן בפניכם שתעזרו לי, אני כבר לא יכול להתמודד עם כל הקשיים הללו".
דרך המנהלים או המורות
במסגרת הכנת הכתבה הורים רבים טענו כי מה שהכי עוזר, זה לא לעזוב את בתיהם של מנהלי או מנהלות הסמינרים. "בדיוק כמו שאין לאותם משפחות מנוחה, אותו הדין יהיה גם למנהלים", אומרות המשפחות.
אחת האימהות מספרת ל'כיכר': "אני ואחיותיי מאז שהבת שלי והאחיינית שלהן לא התקבלה לסמינר, אנו לא מפסיקות למצוא דרכים להגיע למנהלי הסמינרים, אחות אחת שלי למשל גילתה כי חברת כיתתה התחתנה עם אח של מנהלת הסמינר, מאז היא לא עוזבת אותה בבקשה כי תסייע לה".
"אני כל יום מחכה למנהל הסמינר מתחת לבית שלו כשהוא יוצא בבוקר לתפילה, וממש מתחננת אליו שלא יגרום למשפחה שלמה להיות שבורים ורצוצים. האמת, אותו מנהל בכלל לא סופר אותי, והקור רוח שנודף ממנו כשהוא רואה אותי כל בוקר הוא בלתי ניתן לתיאור - כנראה שאצלי השיטה לרדוף אותם לא עובדת. המנהל העביר לי מסר דרך מנהלת בית הספר, כי עכשיו וודאי אין סיכוי שביתי תתקבל לסמינר. הוא בכלל לא ראה את הקושי בו אני נמצאת ואת העובדה שאני קמה ב-5 בבוקר כדי להספיק אותו יוצא לתפילה. אלא הוא רק רואה את עצמו, איך הוא מתפטר ממני כל בוקר".
הורה אחר מספר ל'כיכר', כי "בתי שלפי הגדרת חברותיה היא "מצוינת", אך שם משפחתנו מעיד כי היא ספרדייה וזה ה"פגם" היחיד שנמצא בה. עשיתי מה שמוטל עלי והחלטתי לעלות שוב ושוב לבית המנהל, אך בכל פעם תירצו לי תירוץ אחר כדי למנוע ממני לפגוש במנהל".
"לכל הפחות 15 פעמים ביקרתי אצל המנהל ואצל אביו ובכל פעם נדחתי בבושת פנים ולא איפשרו לי אפילו להיפגש עמו". רק לאחר שפנה לבית אחד מגדולי ישראל הוא זכה למענה, אך שוב נתקל בהבטחה חסר תוחלת ותשובה חיובית לא קיבל.
אחד ההורים מספק ל'כיכר' אתנחתא מעט משעשעת בתוך ים הכאב הבלתי נתפס ואומר: "אני לא התייאשתי וקיבלתי על עצמי "40 יום אצל המנהל" מדין חובת ההשתדלות, באחד מהפעמים אליהם הגעתי למנהל, הוא סוף סוף עצר ואמר לי קח טלפון של אחת מן המזכירות והיא תעזור לך".
"אני כבר שמחתי וממש ראיתי ישועה בחוש, התקשרתי לאותה מזכירה, ולהפתעתי היא מספרת לי כמשיחה לפי תומה, כי למנהל כבר נמאס לראות אותו כל בוקר והוא החליט לסגור דיל עם מנהל סמינר אחר שיקבל את ביתו, והוא יהיה חייב לו תמורת בת אחרת".
"לשאלתי אז למה הוא כבר לא קיבל את ביתי לסמינר שלו, היא אמרה לי שהוא הבין בפעם העשרים וכמה שאני נודניק ואני לא אעזוב אותו עד שאקבל את ביתו, לכן החליט להיפטר ממני ע"י שליחת ביתי לסמינר אחר, וכך אנדנד למנהל אחר בעת שביתי תשהה בסמינר".
הצגת כל התגובות