התורה היא שלנו, של כולנו. היא ניתנה בסיני רק לאחר שבני ישראל חנו כנגד ההר באחדות מושלמת, וכפי שדרשו חז"ל הקדושים את הפסוק "ויחן שם ישראל", בל' יחיד, "כאיש אחד בלב אחד". זה היה התנאי לקבלת התורה: איחוד וליכוד כל עם ישראל תחת מטרייה אחת.
בימים אלו, נכפתה עלינו מערכת בחירות נוספת, הרביעית בשנה האחרונה: בתחילה היה זה של הרשות המוניציפלית שבערים רבות נערכה בשני סיבובים, ועכשיו סיבוב חוזר ושני על הממשלה והכנסת. הכנסת האחרונה, ה-21, הייתה בקיצור ימים וככזו תיזכר. לא היה בה סימן ברכה, התחילה עם מחלוקת וקיטוב, פילוג והסתה והסתיימה במהירות בזק וללא כל תועלת. בעצם, החוק היחיד שעבר היה החוק שקרא לפזר אותה.
דווקא בימים אלו חובה עלינו להיזכר כי מה שהפך אותו לעם, הוא דווקא מעמד הר סיני והוא התקיים רק לאחר איחוד מלא של עם ישראל, וכפי שהתבטא משה רבינו: "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם – יחד שבטי ישראל".
התורה הקדושה ניתנה לנו "כולנו כאחד". לא חוג אחד ולא קהילה אחת קיבלה על עצמה את התורה, אלא כולנו, בנערינו ובזקנינו אמרנו יחד וזעקנו בקול אחד: "נעשה ונשמע".
זו זכותינו העצומה, וזה גם גודל האחריות המוטלת עלינו כעם, וכפי שאמרו הקדמונים "אין אומתנו אומה אלא בתורתה"! גאוותנו היא על כך שאנחנו יהודים. אנו אומרים, מתפללים ושרים בחג השבועות הקרוב את "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקידשתנו במצוותיך". יש מחויבויות לעם היהודי ויש לו הרבה זכויות. באהבה, באחווה ובאחדות מרוויחים את שני העולמות. חלילה לא בהסתה ולא בפלגנות. כולנו אחים, כולנו בני א-ל חי!
• • •
התחלנו בשבוע שעבר את הספר הרביעי של התורה, ספר במדבר. התורה ניתנה במדבר דווקא. ולכאורה מדוע ניתנה התורה שם? וכי לא היה מתאים יותר שבמקום הנוף המדברי הצחיח, ישמש כתפאורה למתן התורה נוף נאה, מגוון ומרשים יותר? ומדוע לא בארץ הקודש – ארץ ישראל? האם ארץ הקודש הרי ירושלים – משוש כל הארץ אינם מתאימים הרבה יותר?! וכי לא היה מתאים יותר לתת את התורה על ההר שנתקדש במורא, הר המוריה, שם בית המקדש?!
חכמינו זכרונם לברכה כבר נדרשו לכך ואמרו "כי בשלושה דברים ניתנה תורה: באש ובמים ובמדבר. לומר לך, מה שלושה דברים אלו חינם לכל באי העולם, אף התורה חינם לכל באי העולם".
מדבר מסמל את הענווה, את היפך הגאווה. הר סיני, על אף היותו הר, הוא היה הנמוך שבין כל ההרים, לרמז ולסמל עניין זה, שהתורה שוכנת במי שאינו מחזיק עצמו גבוה מעל הזולת והוא משתווה אליו. זהו אותו יסוד של "כאיש אחד בלב אחד" – ההכנה הראויה למתן תורה.
ולכשנעמיק בדברי המדרש היא נוקטת בלשון של "התורה חינם לכל באי עולם". המשמעות היא שהתורה לא שייכת רק לסקטור מסוים או לחוג כזה או אחר. התורה נגישה לכל אדם, כל החפץ לבא בשערי בית המדרש יכול לבוא, להיכנס וללמוד, להיות חלק מן החבורה. ללא מכסות וללא שיקולים מסחריים וזרים.
• • •
השבוע השתתפתי בארוע סיום מסכת של בני החבורה בעירנו. הייחודיות של חבורת הלומדים היא כזו המאגדת לומדים מכל קצות החברה בישראל, חרדים וחילוניים, דתיים ושאינם שומרי תורה. התרגשתי משותפות הגורל ומדרך החיים שהתוו לעצמם בני החבורה. הרי זו בדיוק מטרת התורה, לאחד וללכד את בני ישראל תחתיה. ומובטחני כי שותפות אמת זו של לימוד בצוותא, תקדם את כולם צעד אחר צעד, וכפי שאמרו חז"ל על סגולת התורה הקדושה כי "המאור שבה מחזירן למוטב".
ישנו מדרש ידוע: "מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל? כדי שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר בארצי ניתנה תורה, וזה אומר בארצי ניתנה תורה". שלא להטיל מחלוקת בין השבטים – זו מתן תורה. הכיתתיות, העדתיות, הפלגנות ושנאת החינם - כל אלו מנוגדות בתכלית לאופייה של תורה ולקניינה.
בשעה שנקבל שוב את התורה מחדש בחג השבועות הקרוב, נזכור את הבסיס לקניין התורה: יסוד האחדות והסרת הקיטוב ממחננו, "ויחן שם ישראל - כאיש אחד בלב אחד".
ונזכור ונחדד היטב, גם אנו אנו חלוקים ביומיום, בהבדלי הגישה ובנוסח, אין זה אמור לגרע בחיבור הרב שיש בינינו והמאחד אותנו, התורה – אותה אנו מעריכים והיא זו שמשמרת אותנו בכל הדורות ומבדילה בינינו לבין העמים. רב המאחד על המפריד, ולכן, נמשיך לשמור על המוטו שלנו ושל כל עם ישראל:
"יחד שבטי ישראל".
שבת שלום וחג שבועות שמח