לפני כשבוע, בשבת שעברה, הסתלק מעמנו הגאון רבי נתן קמינצקי (90), מי שעבורו ראוי לפתוח את ראשי-התיבות המשומשים, ולכתוב: זכר צדיק לברכה.
זכיתי להכיר מקרוב במשך שנים רבות את המנוח, שאף נשא דברי ברכה חמים ולבביים ביום שמחת לבי, לפני כ-30 שנה, באולם שמחות ירושלמי עתיק וצפוף.
למי שפחות הכיר את הביוגרפיה של הרב קמינצקי, חובה לציין תחילה את הפרט המשמעותי ביותר בחייו, זה שהטביע את חותמו באישיותו הייחודית: היותו בנו של מנהיג יהדות ארה"ב, חבר מועצת גדולי התורה וראש ישיבת 'תורה ודעת' מרן הגאון רבי יעקב קמינצקי זצוק"ל.
מעבר למשמעות שישנה כמובן בעצם גידולו של רבי נתן בחממה כה ייחודית, בצל דמותו הנהדרת של האב הגדול, היו לכך שתי השלכות נוספות, שהקרינו על זירת המאבק האישי והמסעיר אליה הוא נקלע לפני כ-15 שנה, כפי שמיד יוסבר.
לקראת שנתו ה-40 עלה הרב לארץ הקודש, אך לא עקר לגמרי מארה"ב, ובמשך עשרות שנים המשיך לנוע רבות על קו תל אביב-ניו יורק. לאחר מעברו לירושלים, הוא התמנה לר"מ בישיבת איתרי, בתקופת 'תור הזהב' שלה תחת הובלתו של הרב מרדכי אליפנט, לצד הגאונים רבי שמואל אוירבך זצ"ל ורבי שלמה פישר שליט"א.
עדרים עדרים של בני תשחורת, יראים ושלמים, עברו תחת ידיו האמונות ואישיותו הכובשת של הגר"נ, שהתמסר רבות לתלמידיו, גם מחוץ לשיעורים התורניים הקבועים.
בשנת תשס"ג הרב הוציא לאור את היצירה עליה עמל במשך זמן רב: 'עשייתו של גדול'. ספר מונומנטלי ומרתק, שמספק הצצה נדירה להפיכתו של אדם מן השורה ל'אדם גדול'; למנהיג יהודי תורני.
הסערה האדירה פרצה באופן מיידי. צעירים חמורי סבר יצאו ובאו מבתיהם של גדולי הדור, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ורבנים נחשבים נוספים, כשטענה אחידה בפיהם: הספר שחיבר הרב קמינצקי מבזה את מנהיגי הדור הקודם.
התפיסה בה נקט המחבר היתה חדשה בנוף מחברי הביוגרפיות על רבנים חרדים. לא עוד "במעלליו יתנכר נער" ו"כולם ניבאו שעדיו לגדולות", אלא משברים אנושיים הפוקדים את כוווולם, ללא יוצא מן הכלל.
כן כן. גם חייהם של רבנים, גדולים ככל שיהיו, היו רצופים משברים חמורים ונוראים. כל ה'גדולים' חוו נפילות לא פשוטות, שמחלקן אף לקח להם זמן רב להתאושש.
את המאבק ניהלו שניים מנכדיו של הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, שחשו כי גם סבם הגדול נפגע. כמה קטעים בספר לא מצאו חן בעיניהם, הבולט שבהם היה זה שתיאר כי הוא ברח לזמן מה מישיבת סלבודקא בליטא, בכעס, כשגילה ש'הסבא מסלבודקא' הסתיר ממנו מכתבים ששיגרה עבורו אחותו הקומוניסטית, משום שבהם היא ניסתה לשכנע אותו שיעזוב את הישיבה לטובת לימודי חול באוניברסיטה.
הענין הוא, שלרבי נתן, בנו של מרן הגר"י, היו כאמור שני נכסים, בהם הוא השתמש בספרו. קרבתו לרבנים הנחשבים, חבריו של אביו, שהיו מנהיגי היהדות התורנית בימים ההם, ביניהם הגר"א קוטלר, והיותו של אביו חלק מהאצולה הסלבודקאית בליטא, ערש גידוליהם של רבים מגדולי הדור, לא רק כתלמיד הישיבה אלא גם כחתנו של הגה"צ רבי דב צבי הלר משגיח הישיבה (וכגיסו של המנהל הרוחני הגה"צ רבי אברהם גרודז'ינסקי הי"ד).
ככזה, כמי שחי לצד ובצל מנהיגים תורניים כבירים, השכיל רבי נתן לאסוף במשך 15 שנה את המידע המרתק הפרוס בספרו, ובעיקר להבין את הגרסה הראשונית של 'כאחד האדם'; את העובדה הברורה כי חייהם של כל בני האדם אינם סוגים בשושנים.
לטעמו של בעל-מחבר ספר 'עשייתו של גדול', הסיפורים שחשף ביצירתו הם לא רכילות זולה, אלא מידע מחויב ומועיל, שהבנתו תגלה לצעירי הצאן כי ימי ה'משבר' אינם מנת חלקם בלבד; שגדולים מהם, מושאי הערצתם, דווקא צמחו מנפילות שכאלה או דומות להן, כשהיו בגילם.
לצערו הרב של רבי נתן, נמנעה ממנו, לטענתו, הכניסה לבתיהם של גדולי הדור, וכך הצליח מסע השכנוע שהחל בלייקווד ועבר לישראל, וחתימותיהם של ה'גדולים' התנוססו מתחת למכתב חרם חריף ביותר על ספרו.
בחוצות הקהילה הליטאית שבפרבר הניו ג'רזי אף הוצתו קבצי הספר והועלו בלהבות בטקסים זועמים, ולמשך זמן ממושך הפך האיש החביב וירא השמים לדמות משוקצת ברחוב החרדי ה'מיינסטרימי'.
אך הרב קמינצקי לא הרכין את ראשו בפני הגל העכור. למרות כאבו העצום, שגדל שבעתיים בעקבות הרחבת מכתב החרם עם הצטרפותם אליו של בני דודו - המשגיח המיתולוגי הגר"ש וולבה וראש ישיבת סלבודקה הגר"ב רוזנברג - הוא החל בעבודה סיזיפית של צנזור ועריכה מחודשת של יצירתו הספרותית המרתקת.
אלא שלמרבה הצער, גם זה לא הועיל לו, והחרם המוצלח נותר בעינו. מוצלח - על שום שאף מו"ל לא העז לתרגם את ספרו לעברית ולהפיצו בישראל, וגם את גרסתו היחידנית בשפה האנגלית, קשה להשיג כיום במלואה תמורת תשלום כספי סביר.
וכאן באה לידי ביטוי גדלותו של האיש. במקום לשקוע ב'מרה שחורה', התאושש רבי נתן - שהחרם לא היה נגדו אישית, אלא רק נגד ספרו - והמשיך בחייו התורניים הפוריים, כשכל מוקיריו הרבים ממשיכים ליהנות מתבונתו וצדקותו האמיתית.
מקומו הקבוע בירכתי בית הכנסת 'בצל החכמה', הסמוך למקום מגוריו בשכונת מטרסדורף הירושלמית, היה לסמל של צניעות, ענווה, רוך וחמימות יהודית אותנטית.
את דבר פטירתו של הגר"נ, לאחר שבפסח האחרון התגלה כי חלה בסרטן, גילו המתפללים כשבאורח חריג הוא לא פקד את מקומו בבית המדרש בתפילת ערבית של ליל חג השבועות. בתוך זמן קצר התברר כי שעות ספורות קודם לכן, במהלך השבת, הוא נפטר.
ובמוצאי החג השחירו רחובותיה של השכונה, פנים מאירות וסורוצקין, מאלפי בני אדם, רובם חרדים, שבאו להיפרד מדמות יקרה ונדירה, שמימשה הלכה למעשה את המסר שביקשה להעביר בחייה: ממשברים - גדלים.
הצגת כל התגובות