העובדה שאני עיתונאית וותיקה, הנמצאת בתוך המדמנה הפוליטית כבר יותר מדי שנים, לא גרמה לי לפריבילגיה מיוחדת כאשר ראיתי אמש (ראשון) את סרטון ההסתה החדש מבית היוצר של יאיר לפיד ואביו בע"מ.
אני אמנם כבר הרבה שנים בתחום, אך תחושת הגועל שפשטה בי כשראיתי את הסרטון, גרמה לי להגיב פומבית ליאיר לפיד. וכך כתבתי: 'יאיר העיד על עצמו שלא מבין כלום בכלכלה, הוא היה פרזנטור של בנק תמורת כסף, פתח מפלגה בשאילה איפה הכסף, שיחק בכסף שלנו כשר אוצר כושל - והחרדים הם אלו שרוצים רק כסף? בושה'.
לאחר שכיליתי את חמתי מעל הרשת החברתית, הרגשתי מעט יותר משוחררת, והתפניתי לאכול ארוחת ערב צמחונית כיאה לתשעת הימים. להפתעתי, כנראה לפיד הרגיש את האמת שיש בדברי, והוא לא יכל להתעלם; הוא הגיב לי בתיבת ההודעות הפרטיות בחשבון הפייסבוק שלי.
'היי שלהבת', הוא פתח בפאתוס האופייני לו - הרבה רעש וצלצולים, הרבה פחות תוכן - והמשיך: 'הרבה זמן לא דיברנו. לדעתי, בפעם האחרונה נפגשנו בשיח חילונים ודתיים אצלי בבית. קודם כל, בואי נתפלל יחד שלעולם לא נהיה במצב שבו אנחנו מגיבים בזעם חורך לבדיחות'.
'הסרטון הזה הוא בדיחה. מי שלא רואה מיד שהוא בדיחה, כנראה ממש רצה להיעלב. הבדיחה אפילו לא על חשבון העסקנים החרדים (שאני מקפיד להבדיל בינם לבין הציבור החרדי), או על חשבון סמוטריץ' הסרוג ואיילת השקד החילונית, שגם הם הוזכרו, אלא על חשבון ביבי והצהרת הנאמנות המשונה שלו'.
לאחר שניסה להבהיר את דבריו, התייחס לפיד לדברי: 'סדרת העלבונות שהטחת בי אינה חדשה כמובן, אני שומע אותה פעם ביום - אולי חוץ מ'שר אוצר כושל', מזה ביבי ירד כשהוציאו לו את הראיון לעמית סגל שבו הוא מודה שהעברתי לו משק חזק ומשגשג אחרי שקיבלתי אותו לידי במשבר עמוק'.
'עכשיו בואי נחזור לעניין החרדי: כן, יש לנו ויכוח. אני מאמין - שב לפיד למשנה הסדורה והמעצבנת שלו - 'שכל ילד בארץ צריך ללמוד מתמטיקה ואנגלית, כל בן 18 צריך להתגייס ואני נגד חוקי כפיה כמו 'חוק המרכולים'. אני מאמין שאם מישהו לוקח כסף מהמדינה, מותר למדינה להגיד שהכסף הזה מגיע בתנאים מסוימים שתורמים לכלכלתה או לביטחונה'.
אם כל זה לא הספיק, הוסיף יו"ר 'יש עתיד': 'אני אפילו מאמין - וזה כבר רדיקלי לגמרי - שהרמב"ם והבעש"ט היו אומרים לנו שתקציב חדרי המיון קודם לתקציבי הישיבות. אני יודע שאינך מסכימה איתי. זה ויכוח ישראלי חשוב, מהותי, שצריך לנהל אותו. אני מנהל אותו לעתים בתקיפות אבל מעולם לא מצאו אותי מטיח עלבונות בציבור החרדי (ושנינו יודעים שכל מילה שאמרתי נסרקה היטב-היטב). איני משתמש בביטויים מעליבים, איני יורד לרמה האישית".
'אז למה תמיד צועקים נגדי 'שנאה! הסתה!'? מפני שזה הרבה יותר נוח מלקיים את הדיון המהותי. כשצועקים, לא צריך להקשיב. אלא שפגשתי אותך, הקשבתי לך, אפילו למדתי. אני מאמין שיש לך הרבה יותר להביא לדיון הזה מאשר את סדרת העלבונות המשומשת שמפיצים העסקנים', סיים לפיד .
מכיוון שאני נימוסית, גם כלפי אלו שמשמיצים אותי ואת קהילתי, השבתי לו כך: מודה על תגובתך, אך היא לוקה בחסר, בפרט מהסיבות הבאות. מצטערת יאיר, אותי זה לא מצחיק. לכתוב משפט כמו "אני רוצה את כל הכסף במדינה", זו לא בדיחה. זה משפט אנטישמי פר-אקסלנס.
הקריקטורות האנטישמיות בעולם היו בסך הכל, מצחיקות... וזה לא הוריד מאווילותן. החיבור האולטימטיבי של חרדים וכסף, שאתה מנסה לעשות בבדיחות האלה, הוא מעשה מביש, מסית ומכוער. יאיר, זה נמוך מאוד. כחרדית, זה משפיל ופוגעני. לא מצחיק.
למגזר החרדי - הסברתי לו, בדרכי - יש דרך, ערכים, מסורת ותרבות. הניסיון לחבר אותו עם תקציבים וסחיטת משאבי המדינה, הוא הסתה של ממש. אלו שיטות ישנות, מוכרות ודוחות. הייתי בטוחה שעזבת אותן. 2019 - והשיח העלוב הזה עדיין כאן?.
באשר לעלבונות שהוא טען שהטחתי בו, השבתי: משום מה, קשה להשתחרר מהתחושה שכל הקריירה הפוליטית שלך מבוססת על הסתה נגד המגזר החרדי. היו לך כל כך הרבה הזדמנויות לשנות את התפיסה, ותמיד חזרת שוב למסרי אנטי, התנשאות והטפה כלפי החרדים. אתה מיתמם, כי אין לכם קואליציה בלי החרדים, וחטפת על הראש מגנץ שאתה שורף את הסיכוי שאולי יבוא פעם עם הסרטון המטופש הזה.
מכיוון שאנו נמצאים בתשעת הימים, זמן בו צריך יותר להקפיד על 'בין אדם לחברו', הוספתי וכתבתי לו: מבלי לפגוע... אבל השכנוע העצמי שלך להיותך שר אוצר מדהים ומוצלח, קצת מביך, האמת. זה לא רק החרדים וביבי אומרים, אלא נראה שזו גם המציאות. במקום להמשיך לשכנע את עצמך איזה שר אוצר מדהים היית, תקשיב רגע, תיזכר ב'מע"מ אפס' למשל ותקשיב לביקורת האמיתית על צעדיך הכלכליים. בכל אופן, תסכים שזה מגוחך למנות לתפקיד שר האוצר מישהו שאמר על עצמו שוב ושוב שהוא לא מבין בכלכלה.
גם לגבי הנימה האישית שהוא הכניס, כתבתי לו, לסיום: אכן נפגשנו ושוחחנו לא אחת, במסגרת מפגשי שיח בין-מגזריים. התאכזבתי מאוד שלא הפנמת ולא ממש למדת את מה שהוסבר לך באותם מפגשים. חבל.
לפיד הגיב לי שוב, וכתב: 'שלהבת, אותי לא הצחיק כשמנהיגים חרדים אמרו (ברצינות) שאני רשע ועמלק ואנטישמי. לא ראיתי שהיית מזועזעת אז, למרות של מי שפתח תנ"ך יודע שצריך להשמיד את עמלק וזרעו - שזה הילדים שלי. לא הצחיק אותי כשאמרו שהשמאל הוא משת"פ של דאעש ולא ראיתי שהיית מזועזעת. לא הצחיק אותי כשאמרו על הרפורמים והקונסרבטיבים 'שואה שניה'. אז כן, עשינו בדיחה על ליצמן ותקציבים. כנראה שתעמדי בזה'.
וזו תשובתי לו: בוא תבין משהו, יאיר. אתה בטוח שהחרדים הספיקו לשכוח שבכניסתך לממשלה הצבת תנאי שלא יהיו שם חרדים עם זקן ופיאות? הם לא שכחו לך את זה. כעת עם ה"בדיחה" של החרדים והכסף, איכשהו זה מעלה להם אסוציאציות לא משהו.
מכאן נתקדם לשנתיים שלך כשר האוצר, בהן עשית הכל כדי שהחרדים לא ישכחו בחיים מי הכאיב להם, פגע בהם והתנשא עליהם ("הפסקתי לקבל מכם הוראות"). לכן, אם מישהו (לא מכירה כזה) קרא לך עמלק, זה לא מאפשר לך אוטומטית להפוך את כולנו למשתלטים על הקופה הציבורית.
מה שקרה, אחרי שלמדת קצת (באיחור קל) איך הפוליטיקה מתנהלת, קלטת שקשה עד בלתי אפשרי לשלוט כאן ללא תמיכה חרדית. מכאן, הדרך להסוואת עמדותיך כלפיהם, פלוס תחפושת נחמדה בכיפה בכותל ואמירות ממלכתיות בראיונות רדיו - היתה קצרה. אך בכל עת של מבחן אמיתי, חזרת לסורך, ללפיד האמיתי, האליטיסט, המחנך, המשקם, המציל את בני המגזר מדי שוביו הרבנים והעסקנים כביכול.
לכן סרטון "החרדים והכסף" אינו עומד לבד; הוא נתמך בעבר המפוקפק והמעורער שבנית עם המגזר החרדי.
ועוד משהו, יאיר: לחזור לימים בהם חיברו יהודים/חרדים לכסף כדי לגרוף אהדה - זה עוול. לומר שזו בדיחה - זהו עוול כפול.
הצגת כל התגובות