בשבוע האחרון נחשפנו להתקפה חסרת תקדים על אחד מגדולי ראשי הישיבות מגדולי מוסרי התורה שבדור, הגאון הגדול רבי יגאל רוזן שליט"א, ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקוה; מי שהעמיד לגיונות לגיונות של תלמידי חכמים, שכולם עמלי תורה ומרביצי תורה.
עוול נוראי נעשה לראש הישיבה שליט"א, שבמחי הקלטה ופרסומים שקריים הוציאו דיבתו רעה. צריכים לזכור דבר אחד: 'אור ישראל' היא ספינת הדגל בהעמדת ישיבה בצביון של 'צורת ישיבה', מאז הקמתה לפני 37 שנה. ראש הישיבה לא זז בקוצו של יו"ד מהעמדת הישיבה, בדפוס שנקבע לה מאז הוקמה!
מאז הקמתה, הישיבה מתפקדת ב-100%!!! יום יום שעה שעה, חורף וקיץ, שבעה ימים בשבוע, ללא יוצא מן הכלל. לא תמצא במקום שכזה רפיון ב'ליל שישי' או יום שישי; לא תמצא הבדל בין יום חול לימי השבת - תמיד ה'סדרים' מלאים, בית המדרש שוקק חיים וקול התורה מרקיע שחקים. היש דבר כזה או דומה לו??
בדור יתום כשלנו, כשה'רחוב' נכנס לדאבוננו לתוך הבית - ה'נגנים' והטלפונים מקשרים כל בחור צעיר בכל רגע נתון לכל מה שקורה - יש פנינת יקרת אחת ויחידה, בה בני ישיבה לא נחשפים לתוהו ובוהו החיצון ולא מורעלים בנייעס ובביזוי חכמים המופץ בכל רגע נתון. האם צריך להתנצל על כך? במקום לפרגן, ולראות את המגדלור הענק הזה שרבי יגאל שליט"א הקים בעשר אצבעותיו, תוך דם ויזע, מטילים רפש על מפעל קדוש זה?
אין זה סוד שהורים רבים שולחים את בניהם דווקא למקום תורה זה, שיש בו אכן משטר קפדני - אולם התוצאות שלו בהתאם: בחור שלומד 5-6 שנים ב'אור ישראל', יוצא מחושל ומחונך בתורה, בתפילה וב'מידות'. כידוע, בוגרי הישיבה הם המפארים הגדולים של היכלי הכוללים החשובים די בכל אתר ואתר.
זאת ועוד; הגר"י רוזן ידוע בלבו הענק והרחום, בהתעניינותו בבני הישיבה ובוגריה, בהמשך דרכם, לדאוג לכל אברך שימצא את מקומו בהיכלי הכוללים, וכן לסדור ילדיהם במוסדות החינוך. כשל"ע ילד של אחד מהם חולה וכדומה, מיד נהיה הענין כדבר אישי של רבי יגאל, המתמסר לו בכל לבו ונפשו.
אכן, 37 שנים הוא מקפיד על תפילות וסדרים בזמן, וכן על צביונה הרוחני של הישיבה - ללא פלאפונים וללא עיתונות קלוקלת - ולא זז בקוצו של יו"ד. זה כל סוד ההצלחה. היום, כשמודדים ישיבה מסוימת, אומרים 'האם היא כאור ישראל או פחות'. זהו המפלס הגבוה והרם ביותר, ולכן כל כך מצליח.
בל נשכח שייחודיותו של הגר"י שליט"א היא במסירת התורה. לשיעוריו יצאו מוניטין בכל רחבי תבל, כחינוך בלימוד ובהעמדת הסוגיא. כושר הניתוח ודקות ההבנה שלו, מוצאים מסילות לאלפים ורבבות המתענגים על שיעוריו, בשמיעת הקלטות ובכל דרך אפשרית. מחזה מרנין הוא לראות בשיעורי הגר"י שליט"א ב'בין הזמנים' ובימי חול המועד, איך שממלא בתי מדרש עד אפס מקום, איך כולם באים לשתות בצמא את דברותיו וממש מלקקים את האצבעות מדבש ונופת צופים שנמסר בשיעוריו.
ישיבת אור ישראל היא אי של יציבות! עשרות שנים, ללא תזוזה לכאן או לכאן. לא תראה בישיבה רפיון בימי שישי, לא תראה בחורים שנוסעים בסופי שבוע ומקיימים את המשנה בשבת 'יציאות השבת שתיים שהם ארבע'... (מיום חמישי עד יום שני), ולא תראה חופשת חנוכה של 'בין הזמנים דרבנן' באמצע החורף. גם אין מושג של 'סוף זמן' כלל וכלל. כל מי שנכנס בסוף זמן לישיבת אור ישראל, מופתע לחלוטין: הישיבה עוברת ללימודי חזרות על כל המסכת, וזר הנכנס אליה חושב שהוא נמצא כעת בליל שבועות!!!
שלא לדבר על ההישגים של בני הישיבה: רוב מוחלט של בני הישיבה נבחנים על לימודיהם ועוברים את ה90% בידיעת החומר. היש לכך אח ורע?
כ'תיבת נח', השטה בין גלי הזמן הסוערים. ישיבת אור ישראל יציבה. רבי יגאל רוזן לא צריך להתנצל על כך שאינו מוותר ושאינו משנה. 'כל המשנה - ידו על התחתונה'. וכשיש ישיבה כזה, עדיין לא אבדה תקווה גם במקומות תורה אחרים, שמביטים בערגה על מקום זה, ומשתדלים אולי לחקות, או לפחות להתקרב, לצורת העמדת ישיבה כפי שמקיימים בוקר, צהרים וערב - 'יום ולילה לא ישבותו' - בישיבת אור ישראל.
- מגישים: אבי רבינא וחנני ברייטקופף
הצגת כל התגובות