הפולמוס: מי הוא גדול תלמידיו של הגר"א?

אחת התמונות המיוחסות לגאון מווילנה (צילום: מתוך ויקיפדיה)

היום, ל' בשבט, לפני 193 שנים (תקפ"ז) הזדעזעה ארץ ישראל ת"ק פרסה על ת"ק פרסה, בהסתלקותו של ראש שיבת ציון השלישית - המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב גדול תלמידי הגר"א בארץ ישראל.

פולמוס מעניין הפך לנחלת הציבור בשאלה - מי 'גדול' תלמידיו של הגר"א? יש האומרים שרבי מנחם מנדל הוא גדול תלמידיו, ויש האומרים שהגאון רבי חיים מוולוז'ין הוא גדול תלמידיו.

בשביל להבין את שורשי מחלוקת זו, עלינו לשוב לשנת 1797, העולם הליטאי בהלם עת הסתלק גאון הגאונים רבי אליהו מוילנא זי"ע. שני תלמידים מובהקים היו לגר"א, המפורסם מביניהם הוא הגר"ח מוולוז'ין שהעיד שראה את רשב"י והאריז"ל יושבים לצידו של הגר"א ולומדים איתו סתרי תורה.

לעומתו, רמ"מ משקלוב, שימש את הגר"א בשתי שנותיו האחרונות ולאחר פטירתו רמ"מ העלה על הכתב את דברי תורתו של הגר"א וכתב את פרושו ל'משלי' ואף הוא מעיד על קדושתו של הגר"א.

מחלוקת אחת הייתה ביניהם: רמ"מ הלך בעקבות מורו ורבו הגר"א בשאיפתו העזה לעלות לארץ הקודש, ואף עשה זאת בשנת 1808 בראש שיירה של מאות תלמידי חכמים, שם הקים וביסס את הישוב היהודי עד ימינו אנו.

ואילו הגר"ח הקים את ממלכת עולם התורה, הישיבה הראשונה בהיסטוריה, שעד ימינו צורתה המקורית נשמרת בהיכלי הישיבות הקדושות בארה"ק.

ההיסטוריון, ד"ר אריה מורגשנטרן, טוען שהייתה מחלוקת בין הגר"ח מוולוז'ין לרבי מנחם מנדל משקלוב בדבר העלייה לארץ ישראל, ולמרות שהגר"ח תרם ועזר כספית ליהודי ארץ ישראל, הרי שלתלמידיו הקרובים הוא לא הורה לעלות לארה"ק, אלא להישאר בגולה וללמוד תורה - כי היא הפתרון היחידי לפתרון הגלות!

מורגנשטרן מתבסס על איגרת שכתבו תלמידי הגר"א בצפת, בשנת 1810, שבה הם מאשימים את חבריהם שנשארו בליטא בכך שהם מעכבים את הגאולה! כי הם לא עולים לארץ ישראל! נביא מהדברים החריפים: "הלא תבינו השבוע מימים קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו' מדוע היא נשכחת כמת מלב שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה!" .

בתגובה לאיגרת חריפה זו מיהודי צפת שהאשימה את הגר"ח ותלמידיו באריכות הגלות, בתאריך א' סליחות 1812 דרש הגר"ח דרשה^[1] בה הביא ציטוט מהגר"א שהחשוב ביותר בעולם הזה הוא התורה והמצוות, ולצורך הפרכת סברתם של העולים שהגאולה קרבה, וחייבים לעלות לארץ ישראל, פירש הגר"ח פרוש אנטי משיחי על אמרת יעקב אבינו לרועי הצאן שסובבו את הבאר, והתפלא עליהם מדוע הם סובבים את הבאר, והרי "עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ??"^[2]

מבאר רבי חיים מוולוז'ין עדיין הגאולה לא באה!! - "עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל!" ועם ישראל אינו צריך להתאסף בארץ ישראל - "לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה!" ועם ישראל צריך ללמוד תורה שנמשלה למים - "הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ!"^[3].

למעשה שרידי תלמידי ישיבת וולוז'ין עלו לארה"ק לאחר סגירתה בשנת 1892 טיפין טיפין, והשאר עלו בעליות לארה"ק בשנים שלאחריה. אלא שלא זכו, נרצחו בשואה הנוראה, הי"ד.