אם אי פעם התנהל קרב שהיה נראה אבוד לחלוטין מראש, הוא ההתמודדות הזו, בין מי שנחשב לאחד הדיקטטורים הגדולים והנוראיים בהיסטוריה, מנהיג ברית המועצות, לבין יריבו הרוחני, איש נעדר כל כח צבאי או פוליטי.
השנה היא 1924. ולדימיר לנין, אבי המהפכה הקומוניסטית, מת. למעלה מ-900,000 איש עוברים על פני ארונו, באותם ארבעת הימים והלילות שגופתו הייתה חשופה לעין כל.
יוזף סטלין, יליד גיאורגיה, מצליח להפוך את עצמו למנהיג החדש, האימתני והבלתי מעורער של ברית המועצות. במהלך שלושים השנים שלאחר מכן הוא רוצח בדם קר לא פחות מ-50 מיליון מבני עמו. יהודים ויהדות יהיו אחד היעדים העיקריים במלחמתו העקובה מדם. הוא יוצר ארגון ממשלתי מיוחד הנקרא "יבסקציה", שתפקידו להבטיח כי יהדות רוסיה האדירה, המונה כמה מיליוני יהודים, תאמץ ללא כחל ושרק, את האתוס החדש של הקומוניזם. וכי כל אותם יהודים יזנחו לחלוטין מאחורי גוום כל שם ושארית של שמירת מצוות, מסורת ולימוד תורה.
סטלין שלט בברית המועצות באגרוף ברזל עד מותו במארס 1953. או אז לא פחות מארבעה מיליון אנשים התאספו בהמוניהם בכיכר האדומה, בכדי להיפרד מהרודן העריץ, שעדיין נשאר נערץ ואהוב על ידי חלק גדול מהאומה הרוסית, כמו גם על ידי מיליונים רבים ברחבי העולם. הפרופגנדה עשתה את שלה: סטלין נחקק בלב מילונים בתור האם האוהבת של האומה הרוסית.
בתקופה ההיא בשנות העשרים, רב יהודי צעיר כבן 44, המתגורר בלנינגרד (היום פטרבורג), מי שהוא יורשם וממשיך דרכם של כמה מגדולי ההוגים היהודים ומנהיגי יהדות רוסיה בדורות שלפניו, מזמן תשעה צעירים יהודיים צעירים אל ביתו. הוא מציע להם הזדמנות, שרוב אנשים היו מסרבים אלי' מיד: להצטרף אליו בלקיחת אחריות על הישרדותה של היהדות בברית המועצות הקומוניסטית. ובכך להבטיח למעשה, כי חיים ואמונה יהודיים ישרדו את חושך הגיהינום של משטר סטלין. במילותיו שלו, הוא רוצה ״שהם ילחמו עד טיפת הדם האחרונה", כדי שלא יכבה נר התורה והמצוה לעולם ועד. זה מה שהוא תובע מהם, לא פחות.
הצעירים היהודיים הללו מאמצים את המשימה ההיסטורית שהטיל עליהם רבם הנערץ. הרב לוחץ את ידו של כל אחד מהם, כאות לכך שהם מקבלים על עצמם את שבועת המשימה. זו שתשנה את גורלם לנצח. "אני אהיה העשירי, הוא אומר להם; יחד יש לנו מניין"...
המהפכה המחתרתית
תשעת הצעירים ברחבי הארץ התפרסו בכל רחבי המדינה. בסיוע של עמיתים ובני קהילה מקומיים, הם יצרו רשת מחתרתית מרשימה של פעילות יהודית ענפה מאוד. לא יאומן שבעמק הבכה הרוסי הוקמו מוסדות יהודיים בעלטה גמורה ותחת עיניהם הבולשים של המשטרה הסובייטית הנוראה. היא כללה בין היתר, ייסוד בתי ספר יהודיים, בתי כנסת, מקוואות, ישיבות, הדפסת ספרי תפילה ולימוד יהודיים. הם סיפקו רבנים לקהילות, מורים לבתי ספר, שוחטים, מוהלים, וכו'. בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, לא פחות משש מאות (!) בתי ספר מחתרתיים יהודיים ברחבי ברית המועצות. משך חייהם של רבים מבתי הספר הללו, נמשך לא יותר מאשר מספר שבועות או חודשים בלבד. כאשר גילה הק.ג.ב (המשטרה הרוסית הסודית) בית ספר מהסוג הזה, שולחו הילדים לבתיהם, והמורה נעצר. כמעט מיד לאלתר, הוקם חדר חדש במקום אחר, בדרך כלל במקומות מסתור, בגגות או מרתפים וכיו״ב.
אחד מתשעת הצעירים שנתרם לשליחתו של הרב נשלח לגיאורגיה. עד לתקופה הקומוניסטית, היו במדינה זו עשרות מקוואות כשרות ובתי כנסיות לרוב. יהודי גיאורגיה היו חדורים באמונה פשוטה וביראת שמים טהורה מדורי דורות. אך כל המקואות נסגרו על ידי הקומוניסטים, שסתמו את הבורות בחול וחצץ. הצעיר הזה החליט לעשות מעשה קיצוני. הוא זייף מכתב שנכתב לכאורה במטה הק.ג.ב במוסקבה, אשר הורה כביכול למשרדים המקומיים בגיאורגיה לפתוח שני מקוואות לאלתר, תוך לא יותר מ-24 שעות.
התרגיל הנועז עבד, והפקידים המקומיים ׳נפלו בפח׳. תוך יממה נפתחו שתי מקוואות. מספר חודשים לאחר מכן, נחשפה ההונאה, והמקוואות נסגרו שוב.
וכך המשיכה השיטה לעבוד: מוהל היה נעצר, ואחר נשלח מיד למלא את מקומו. ישיבה נסגרה, ואחרת נפתחה במקום אחר. בית כנסת אחד נהרס, ואחד אחר פתח את שעריו בסודיות. וחוזר חלילה. זהו פרק פלאי בהיסטוריה היהודית, שלא רבים מודעים לו.
אבל עם כל זאת, לאורך זמן, הקרב היה נראה חסר כל סיכוי להצלחה. מה באמת יכול לפעול רב אחד בודד, עם קבוצה קיקיונית של תלמידים, כנגד אימפריה אדירה, מעצמה סובייטית שלה צבא אדיר של מיליוני חיילים, וששאפה להתפשט ולשלוט בעולם כולו? על פניו זה היה נראה כמו ניסיון של נמלים להביס טנק צבאי, כמו ילד קטן שמנסה להכניע את עוג מלך הבשן. בדרך הטבע, המצב היה באמת חסר תקווה.
לבסוף, בשנת 1927 - לפני תשעים ושלוש שנים, איבדו השלטונות הסובייטים את סבלנותם כלפי אותו רב יהודי. מי שעמד מאחורי מלאכת המהפכה הזו, נעצר ונשפט, ונידון למוות על ידי כיתת יורים. לחצים פוליטיים שהופעלו, לצד נס גדול, הצליחו לשכנע את הק.ג.ב. הסובייטי, לחון את הרב היהודי, ולהמתיק את עונשו לעשר שנות גלות. בהמשך זה הופחת לשלוש שנים. אלא שאז – באופן שלא ייאמן במשטר הסובייטי הנוראי, זה שאנשי דת והדיוטות כאחד נרצחו בו כמו זבובים – הוא זוכה לחלוטין! מאז מידי שנה, בתאריכים יב׳ ויג׳ בתמוז, מציינים רבבות יהודים ברחבי העולם, את השחרור הדרמטי והנסי ההוא. היום שבו למעשה שוחרר הרב יהודי, מעונש המוות של יוזף סטלין אי אז בשנת 1927.
אותו ׳רב יהודי׳, היה כמובן האדמו״ר השישי בשלשלת אדמו״ר חב״ד: האדמו"ר מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון (תר״מ-תש״י), שהפך לאחר פטירת אביו – האדמו״ר הרש״ב בשנת תר״פ, למנהיגה הגדול של התנועה. אותו תלמיד מאותם תשעה תלמידים שנבחרו למשימה מסירות הנפש ההיסטורית הזו, היה סבי, רבי סימון יעקבשווילי ז״ל (תר״ס-תשי״ג), יליד גיאורגיה, שנשלח על ידי הרבי לגיאורגיה, תוך זיוף מסמכי הק.ג.ב.
סבי, יחד עם מאות מעמיתיו, חסידים מכל רחבי ברית המועצות, נעצר בשנת 1938, עונה ללא רחמים וקיבל עונש של 25 שנה בגולאג (שמם של מחנות עבודת הכפייה, אשר נועדו בעיקר לכליאת כאלו שנתפסו כמתנגדי המשטר הסובייטי). מרבית משמונת עמיתיו מאותה קבוצה ראשונית של תלמידים שהצטרפו למשימת מסירות הנפש של הרבי הריי״ץ, מעולם לא הצליחו לעשות את דרכם החוצה, מהגיהינום ההוא של סטלין. הם נרצחו מאחורי מסך הברזל הנוראי ההוא.
(סבי, ר׳ סימון, ברוח מרוסיה הסובייטית לאחרי מלחמת העולם השניה בדרכונים מזויפים, ונפטר כמה שנים מאוחר יותר, בגיל 53, בטורונטו. הוא הלך לעולמו בב׳ בתמוז תשי"ג, 1953, והשאיר אחריו שלושה בנים צעירים, גרשון, בצלאל ושלום. אבי ר׳ גרשון בער ג'ייקובסון ז״ל נפטר בשנת תשס״ה, ולפני שבע שנים נפטר דודי ר' בצלאל. אמם פריידה, נפטרה בשנת 1954, שנה לאחר בעלה. היא הייתה בת 44).
השקעה בנצח
יותר מתשעה עשורים עברו מאז תקופת האימה ההיא. פרספקטיבת הזמן הזו, מעניקה לנו את האפשרות לענות על השאלה: מי ניצח? יוזף סטלין או, להבדיל, הרבי הריי״ץ?
לפני מאה שנה הרעיונות הסוציאליסטיים של קרל מרקס והקומוניזם של לנין, בישרו לאנושות על עידן חדש. "עולם ישן עד היסוד נחריבה", הם הכריזו. באכזריות שלא ניתנת לתיאור היא עקרה מהשורש כל מה שעמד בדרכה להפוך את העולם ל"גן עדן של מארקס". הכוח שהם הפעילו על מנת ליישם את רעיונותיהם, עשו אותם לכמעט בלתי מנוצחים.
וכנגד המפלצת האדירה הזו, קם אדם אחד, איש אחד בודד שלא נרתע מול כוחות האימים של 'אימא רוסיה.' הוא ידע בעמקי נשמתו כי "נצח ישראל לא ישקר", ו"דבר אלקינו יקום לעולם". הרוע המוחלט הזה, עשוי אולי לשגשג לתקופת מה, אך בסופו של דבר הוא ילך ויגווע, והרשעה כולה בעשן תכלה. הוא ידע שמשימת חייו היא להקים עוד "חדר", עוד מקוה, למול עוד ילד יהודי ולוודא שהתורה והמצוות יחיו ברוסיה, כי תורה ומצוות, המייצגים את האמת האלקית, הם נחלת הנצח.
הוא בחר להשקיע בנצח!
אני לא בטוח שהאדמו"ר רבי יוסף יצחק ידע איך בדיוק יסתדרו הדברים בסוף. אני גם לא בטוח שהרבי האמין שהוא ישרוד את המאבק המסוכן. אבל מה שכן בטוח הוא שהרבי האמין כי המשימה שלו בחיים היא להמשיך בכל מחיר לגלות את דבר ה' ברוסיה הסובייטית, לזרוע זרעים של יהדות ואור, אפילו אם האילנות נקטעו אחד אחד.
ציניקנים לעגו לו. חברים קרובים אמרו לו שהוא טועה באופן טראגי. היו אפילו רבנים לא מעטים, שסברו כי הוא מבזבז את זמנו ומרצו במלחמה בלתי אפשרית חסרת תוחלת. חלקם בחרו להימלט מארץ האימה ההיא, או לחילופין, לשמור על פרופיל נמוך, על כל המשתמע מכך.
אבל 90 שנה לאחר מכן, ענק הרוח ההוא וכל מה שהוא מייצג, יצאו כמנצחים בלתי מעורערים במאבק האידיאולוגי הזה. די אם נביט במה שקורה כיום בשנת תש״פ, ברפובליקה של ברית המועצות לשעבר: מאות קהילות יהודיות שבו לחיים שוקקים, בתי כנסת חזרו וניעורו והאור הוצת בם מחדש. בעשרות ערים ברחבי אחד עשר המדינות של רוסיה לשעבר הוקמו בתי ספר יהודיים, ישיבות, גני ילדים, מחנות קיץ, מרכזיים יהודיים, מסעדות כשרות, מקוואות וכו׳. זהו מפעל אדיר של יהדות, שאין לו אח ורע בעידן המודרני. לאחרי קריסת הקמוניזם בשנת תשמ"ט, הרבי מליובאוויטש (חתנו של הרבי הריי״ץ), שאך לפני ימים ספורים ציינו 26 שנים להסתלקותו, החל לשלוח מאות שלוחים לכל רחבי ברית המועצות לשעבר, ליצור רנסנס יהודי כמעט חסר תקדים. כיום תנועת ההתחדשות היהודית הזו, משתרעת על פני כל אורכן ורוחבן של מדינות חבר העמים. מסיביר ועד טשקנט, מטביליסי עד דנייפרופטרובסק. במהלך 30 השנים האחרונות הקימו החסידים למעלה ממאה בתי ספר יהודיים, שבהם לומדים למעלה ממאה אלף ילדים יהודים, אשר מקבלים חינוך יהודי מובהק. זאת לצד עשרות מחנות קיץ יהודיים הפועלים ברחבי ברית המועצות לשעבר, שבהם משתתפים עשרות אלפי ילדים יהודיים, ואלפי מוסדות צדקה ודת.
יש לי בן דוד, שמו הרב ירחמיאל גורליק. הוא גדל בקרית מלאכי, והיום משמש כשליח חב"ד במערב סיביר. באזור ההוא שבו הוא פועל, נאלצו נשים יהודיות לנסוע לא פחות מכשבע שעות, בכדי שתוכלנה לטבול במקווה. והנה בשעה טובה, הוא זכה בשנה האחרונה לסיים את בניית המקווה המקומי, ובכך להעניק תשועה רוחנית עצומה לאלפי יהודים מאותו אזור. ולא מזמן, השליח של ביראבידזשאן, העיירה הנידחת בגבול רוסיה-סין, אליה שאף סטלין לגלות שלשה מיליון יהודים, פתח מסעדה גדולה כשרה מהדרין מן המהדרין!
אלה הן שתי דוגמאות קטנות, מתוך אלפי דוגמאות. בכל פינה ופינה ברחבי מדינות חבר העמים, אם זה בבלארוס או באוקראינה, בליטא או באוזבקיסטן, בכל אותם מקומות שבהם יוזף סטאלין ימ"ש זמם לכבות לחלוטין את אור היהדות, חוזר האור וניצת. היהדות זוכה לעדנה מחודשת, העצמות היבשות של החיים היהודיים חוזרות ורוקמות מחדש עור וגידים.
בחג החנוכה, מנורה ענקית הודלקה בכיכר הקרמלין, לא רחוק מגופותיהם של לנין וסטלין. ובל"ג בעומר כל שנה צועדים אלפי ילדים יהודיים ברחובות מוסקבה ושואגים "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד".
בביקורי ברוסיה לפני שנתיים, פגשתי את הרב הראשי לרוסיה, הרב בערל לאזאר. הוא הזמין אותי לביקור באחד מבתי הספר היהודיים המקומיים, השוכן בתוך מבנה עצום ממדים במרכז מוסקבה. "אתה רואה את המבנה הזה״? הוא אמר לי, ״ממש מכאן שכנו כמה מהמשרדים המרכזיים של הק.ג.ב. מי יודע כמה הוראות לחסל היהדות הגיעו ממש מתוך המבנה הזה"...
משם טיילתי למוזיאון היהודי הענקי שהוקם על ידי הקהילה היהודית במוסקבה. זהו המוזיאונים היותר יפים שראיתי מעודי. הוא מושך אליו רבבות מבקרים מידי שנה, ומספר את סיפורו של עם ישראל ומורשתו. "איך השגת כסף בשביל כל זה"? שאלתי את הרב לאזאר. הוא חייך ואמר: ״המיליון הראשון הגיע מכספו הפרטי של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, היתר כבר היה קל יותר״…
משם נכנסתי לבית הכנסת מרינה רושצ'ה. מאות יהודים ישבו והתפללו, ולמדו תורה: זה משניות, זה עין יעקב, זה חומש, וזה מסכת ברכות, או שולחן ערוך.
החבר סטלין מת; הקומוניזם התפוגג, ונעשה לא רלוונטי וחסר משמעות. שמש העמים ההיא נתפסת כיום כחושך גדול. זאת גורלה האידיאולוגי של האימפריה הסובייטית שהכריזה בקול: "לנין לא מת וסטלין לא ימות. הוא נצחי״, כל זה הוא עכשיו ללעג וקלס. סטלין ולנין הכי מתים שרק אפשר. אך לעומתם, המפעל היהודי המופלא ההוא של הרבי הריי״ץ, חזר לחיים ובגדול. הם משגשגים מסיביר ועד למוסקבה, מקיוב ועד לטשקנט.
אני לא יודע כמה ישנם כיום בעולם החוגגים את חזונו של סטלין ואת המפעל הקומוניסטי. אך בשבת זו, וביום ראשון הקרוב, יב׳-יג' תמוז, יציינו ויחגגו עשרות אלפי יהודים וחסידים את שחרורו הפלאי של הרבי הריי״ץ בשנת תרפ"ז. זאת חגיגה המעלה על נס את הנצחון של האיש הקדוש ההוא על אחד מגדולי רוצחי ההמונים בהיסטוריה האנושית, חגיגה שבה מתחייבים תלמידיו לתרום את מיטב כחותיהם מחדש לחזון הנצח של העם היהודי, להמשיך ולהרוות את העולם באור התורה והמצוות, לתקן עולם במלכות שד"י.
שמחת חג הגאולה יב-יג תמוז שייכת היא לכל אשר בשם ישראל יכונה. זהו ניצחון האור על החושך במלוא מובן המילה, ומצדיקה התעוררות והתרוממות הרוח פנימית ואותנטית.
ביום הזה נרים כוס ביחד ונגיד "לחיים"! לחיים לרבי שהעניק השראה למסירות נפש מופתית שכזו. לחיים לכל אותם רבים מתלמידיו שנאלצו לשלם את המחיר האולטימטיבי בקיפוח חייהם ממש. לחיים לרבבות מיהודי רוסיה המופלאים, שבתנאים לא תנאים הצליחו לשמור על גחלת יהדותם, לבעור בתוכם פנימה במשך למעלה משבעה עשורים, ובשלושים השנים האחרונות ניפחו את הגחלת ללהבה בוערת ההולכת ומתלהטת בכל רחבי ברית המועצות לשעבר. ובנימה אישית, לחיים לסבא היקר שלי, ר׳ סימון ז״ל, מי שלצערי מעולם לא זכיתי לפגוש, אך סיפור חייו נחרט עמוק בלבי, ומלווה אותי כל חיי.
כיום עדיין יש לנו הרבה קרבות להילחם, והרבה חושך לכבוש. בימים אלו של תקופת הקורונה, אנו מתמודדים עם מאבקים מסוג אחר, אבל גם הם מאתגרים. קל להיות ציני, או ליפול חלילה לדיכאון ונמיכות הרוח. אבל כשאנחנו נושאים עינינו אל ההרים-ההורים, אל אותם מנהיגים שמזהירים עלינו באמונתם וטוהר ליבם, נוכל לראות בהם איך תמיד הם ידעו להתעלות, ולא לתת לפסימיות ולייאוש לשכתב את הנרטיב היהודי. אדרבה, הם לקחו אחריות ועשו מעשה, גם כשלעיתים זה היה נראה חסר כל סיכוי. מעולם לא אפשרו למסכת הרשע להגדיר את סיפור ההיסטוריה של העם היהודי. הם המחישו לנו כיצד סיפור אחר, אופטימי, נצחי, אמיתי, רצוף באור ובתקווה, הוא זה שישלוט בנו, במחשבה, דיבור, ומעשה.
כי אם ישנה קריאה העולה מסיפורו המופלא הזה של הרבי הריי״ץ, בעל הגאולה, היא כי: כן, גם אנחנו יכולים!
לחיים ולברכה!
הצגת כל התגובות