פגיעה בזכויות הציבור, חסימת משתמשים, צנזור על פי מילות מפתח ומחיקת תגובות, ערבוב בין החשבונות ציבוריים לפרטיים. אלו רק חלק מהנושאים שעלו בדו"ח מבקר המדינה שהוגש היום ליו"ר הכנסת ועוסק, בין היתר, בסוגיית השימוש שעושות הרשויות המקומיות ברשתות החברתיות.
הרשויות המקומיות ונבחריהן, כך בדו"ח, עושות שימוש נרחב ברשתות החברתיות המקוונות (בעיקר פייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם וטוויטר) להעברת הודעות ומסרים לציבור וביחסי ציבור לרשות. ל- 94% מהן יש חשבון בלפחות באחת הפלטפורמות.
מתוך 189 רשויות שענו על שאלון ששלח משרד מבקר המדינה לכל הרשויות המקומיות בישראל, ל- 168 רשויות יש חשבון בפייסבוק, ל- 78 רשויות יש חשבון ביוטיוב, ל- 71 רשויות יש חשבון באינסטגרם ול-17 בלבד יש חשבון טוויטר. 12 רשויות לא פעילות כלל ברשתות החברתיות.
בביקורת, שהחלה בעקבות פנייה של אזרחים לנציבות תלונות הציבור שבמשרד מבקר המדינה, נמצא כי הרשויות המקומיות לא ערכו הליך סדור ומתוכנן, לרבות הכנת נהלים ותוכניות עבודה, בנוגע למטרות השימוש ברשתות החברתיות ולאופן השימוש בהן בדרך מיטבית ויעילה.
עוד נמצא בביקורת כי חלק מהרשויות המקומיות פרסמו תכנים בלי שווידאו שאין בפרסום משום פגיעה שלא כדין בזכויות כגון הזכות לשוויון, הזכות לפרטיות וזכויות יוצרים.
בנוסף עלה בביקורת כי חלק מהרשויות המקומיות מצנזרות תגובות ופרסומים מראש ובאופן אוטומטי לפי מילות מפתח שנקבעו מראש. ברוב הרשויות, היו בעת הבדיקה משתמשים חסומים, והן נוהגות במקרים מסוימים להסתיר או למחוק תגובות.
בביקורת נמצאו ראשי רשויות המעסיקים עובדי רשות בתפעול חשבונותיהם האישיים ברשתות החברתיות, המכילים גם תעמולה פוליטית, למרות האיסור בדין.
"משרד הפנים לא נתן את דעתו לעצם השימוש שהרשויות המקומיות ונבחריהן עושים ברשתות החברתיות, וממילא לא קבע כללים כלשהם בעניין, בין היתר קביעת מתכונת אחידה (סטנדרטיזציה) בתחום", מציין המבקר בדו"ח.
"בנוסף, משרד המשפטים לא נתן דעתו לסוגיית השימוש של גופים ציבוריים ברשתות חברתיות שבבעלות גופים פרטיים בין-לאומיים בהיבט של המותר והאסור, ולא קבע הנחיות שיבטיחו את התאמת הדינים הקיימים לעידן הדיגיטלי".
המבקר נוגע בשימוש, יותר מדויק באי-השימוש שעושות הרשויות החרדיות ברשתות החברתיות, ומציין: "שלוש רשויות מקומיות חרדיות שענו על השאלון ציינו בין השאר שכמדיניות הרשות המקומית אינה מעודדת את התושבים להשתמש ברשתות חברתיות בשל הסכנות הטמונות בהן".
לדבריו, "מומלץ שהרשויות המקומיות שאינן משתמשות ברשתות החברתיות ישקלו לאמץ כלי זה לאור מרכזיותו, זמינותו ויעילותו בעידן הדיגיטלי – להעברת מידע, לעדכון הציבור על הנעשה בתחומן ולמתן שירותים לתושבים".
המבקר מציין לשבח את השימוש החיובי שעושות הרשויות ברשתות בזמני חירום, אך ממליץ לא להזניח גם פלטפורמות אחרות. "יש לזכור", כותב המבקר, "כי מנגד ישנם עדיין קהלים לא מבוטלים, לעיתים דווקא מקרב אוכלוסיות בסיכון, שאין להם גישה לרשתות החברתיות ועל כן, בעת הפצת מידע לציבור, בעיקר בשעת חירום, אין להתבסס רק על פרסום ברשתות החברתיות אלא להשתמש בכלים אחרים שבידי הרשות להעברת המידע לקהל הרחב".