זה שוב חוזר, בפעם השלישית: "סגר".
את השבועיים הבאים ארצה להאיר בתובנה מסוימת, עת הילדים בבית.
אקדים ואספר:
יוסי, (שם בדוי) הינו ילד די 'חלק' בלימודים ובהתנהגות בכל המישורים.
לו יצויר, שהיו הוריו נשאלים לפני שנה מה מצבו בלימודים? היו לכאורה מפטירים בקצרה: "ברוך ה' בסדר, אין למורים תלונות, גם אנחנו מרוצים".
במשך השנים התרגלנו שילדינו נמצאים תחת השגחת צוות ההוראה בבית הספר אשר אמור 'להכין אותו לחיים'. בסוף השנה הילד 'ארוז' למופת בכל התחומים: התנהגותית ולימודית. כאילו רק חסרה מדבקה על הילד "מוצר זה יצא ממפעלנו כשהוא נמצא תקין... "
בימים כתיקונם, אם לא אירע משהוא חריג במהלך השנה, הקשר עם המורה הסתכם באסיפת- הורים, עוד טלפון פה ושם, חתימת הורים על מבחנים... שגרה...
לפני כמעט שנה הכל נעצר... קורונה!
לפתע, אם בשל 'סגר' ואם בשל 'בידוד' הילדים נמצאים בבית פרקי זמן ממושכים שלא בזמן החופשות המוכרות.
לפתע מונח עלינו ההורים שוב ושוב עול כבד: אחריות בלעדית על חינוך ולימוד הילדים דבר יום ביומו. מרגע שקם עד שהולך לישון.
אנחנו מתמודדים עם פרקי זמן רבים בהם אין לנו את מי לשאול ועל מי לטעון: למה הילד לא קורא היטב? מדוע ישנו קטע גמרא שאינו ברור לילד? למה כתב היד לא קריא? וכדומה.
אמנם מוסדות החינוך משתדלים לתת מענה מסוים. אם בשליחת ערכות למידה לתלמידים, אם בלמידה טלפונית או בתי הספר בהם ישנה למידה ב'זום'.
אך פתרונות אלו הינם חלקיים. אינם משתווים, לא דומה ולא כמעט ללמידה בכיתה אשר לה מעלות רבות כמו אווירת לימוד בצוותא עם חברים, ישיבה על כיסא מותאם גובה, לוח מאיר עיניים, דממת כיתה חפה ממסיחים המצויים בבית.
בלמידה בבית עם טלפון או מחשב אין אפשרות להעביר ידע ולהטמיע חומר בצורה מיטבית באמצעות: 'כמה שיותר חושים' - עקרון פדגוגי היכול להיות מיושם בעיקר בכיתה.
ככל שעובר הזמן וחזרה לשגרת הלימודים המלאה המוכרת כפי שהייתה מאז ומתמיד עד לפני שנה, עדיין הינה חזון שאף אחד לא חותם בוודאיות על מימושו הקרוב.
ממילא אנו מבינים כי הלמידה הלא-רגילה הנכפית עלנו בצוק העיתים תמשך בתקופה הקרובה אם לא יותר.
בעת כזאת חובתנו ההורים ללמוד 'לקחת-פיקוד-מלא' על ילדנו.
חובתנו תמיד לזכור: הילד - הוא ילדנו. אם יש לילד פערים בקריאה, בהבנה, בחשבון, בכתיבה וכדומה, הפער עלול להישאר ולא ישתפר גם אם נטען: "המלמד לא הקליט מספיק שיעורים" או "השיעור נמסר מהר מידי" או "בצורה משעממת". גם התנצלויות כמו: "אין לנו קליטה איכותית בבית" או "אין טלפון פנוי" ושאר מיני הצטדקויות (אשר, אגב, אלו ודומיהן קיימות גם בתוכנת ה'זום') לא יועילו.
לצערנו, מציאות זו של אי למידת הילד מכל תירוץ שהוא, לא תעזור כלום להתקדמותו. יום אחד בעזרת ה' נחזור לשגרה והפער הנוצר בתקופה זו עלול להשליך על עתידו.
ילד הינו מתנה שניתנה להורים ממרומים. כך שאם ילדכם צובר פערים לימודיים או מתקשה, אל תמתינו שתגמר התקופה ובמוסד הוא יטופל.
לטובתו, עשו אתם את מה שהייתם דורשים מהנהלת המוסד החינוכי – לטכס עצה ולפעול בכדי לצמצם ביעלות את הפער.
תגברו אותו במגוון דרכים: עזרו לילד לבנות סדר יום הכולל התארגנות כללית, תפילות וארוחות מסודרות. וכן בלמידה, עודדו אותו להאזין ולהשתתף ב'למידה מרחוק' לצורותיה, עשו עמו את המטלות הלימודיות, שלבו זאת עם מבצעים ותגמולים נחמדים. דעו גם כי יציקת תוכן וסדר יום בחכמה תקנה לילד שלווה.
במקרה הצורך, כשאתם מגלים או יודעים כי יש פער, תשיגו לילד מיוזמתכם איש מקצוע חונך או מורה מתקנת, שכן או מכר, תתייעצו איך ניתן לצמצם את פערים שגיליתם דווקא בתקופה זו ותפעלו בהתאם.
תזכרו תמיד, הורים יקרים, זה למען ילדכם שיהיה שלכם לתמיד.