אשמים, מחדל, גזרה, קורבנות, חשבונות שמים, חשבון נפש; אלו המלים שנזרקות בימים אלו לחלל האוויר, ועוד רבות ידובר בהן. הלב שותת דם, מסרב להכיל את עוצמתו של אסון מירון ועוד מוקדם מדי לנסות ולהתמודד חזיתית עם הטרגדיה האיומה.
כוחה העצום של האמונה היהודית, כמשענת נפשית-רוחנית בעתות צרה, הוא שסייע לעם ישראל להתמודד ולשרוד את שנות הגלות הארוכות, במהלכן יהודים תמיד ידעו כי "לא יטוש השם עמו, ונחלתו לא יעזוב".
ועדיין, דווקא עכשיו, בעוד הפצעים פתוחים, כדאי וצריך לדבר על הפיל שבחדר. על העובדה, כי אמונתנו בבורא עולם איננה פוטרת אותנו מאחריות אישית.
אכן, חשבונות שמים וקורבנות ציבור אינם בשליטתנו. ובמקביל, מחדלים ואשמים באירוע הנורא הזה יש למכביר. אך אם נתמקד רק בהם, נשגה בטעות המוכרת היטב לאנשי הצבא - הפקת לקחים והכנה למלחמה הקודמת, זו שכבר הסתיימה; כמעט אחרי כל מלחמה בישראל, קמה ועדת חקירה שבודקת את המחדלים ומחפשת אשמים, אך פעמים רבות תחקור ויישום המסקנות החשובות לא מביאים בחשבון את הכשלים במלחמה הבאה, זו האורבת מעבר לפינה.
הנטייה הטבעית, היא לחפש כאן ועכשיו את האשמים, ולמצות עמם את הדין. זה יקרה, וזה חיוני. אך מה עם האחריות שלנו, בני הציבור החרדי? לא אשמה חלילה, אלא אחריות. האחריות שלנו, היא לנסות ולמנוע את האסון הבא, הממתין מעבר לפינה רח"ל (ספוילר: הוא לא יקרה בציון הרשב"י במירון, בו כל העיניים ממוקדות, וכל כשל אפשרי יאותר).
אינני רוצה לעסוק בגורמים לאסון הנורא במירון, אך בעודנו תחת השפעתו, כדאי וחובה להתכונן ולנסות למנוע את האסון הבא. הסכנה להתרחשותו חלילה, אורבת לנו בכל אותם מקומות, בהם אנחנו זורקים את האחריות כלפי שמיא. בכל המקומות, בהם אנחנו יודעים שיכול להתרחש אסון אבל מפטירים משפטים כמו 'השם יעזור' או 'שומר פתאים השם'.
רוצים דוגמאות? אפשר לחשוב על הרבה מאוד קומבינות שכיחות ומסוכנות, שגבו ויכולות לגבות מחיר יקר בחיי אדם: תוספות בניה מסוכנות שעלולות להתמוטט בכל רעידת אדמה, כלי רכב לא בטיחותיים ש'מסדרים' להם טסט, גז וחשמל בחיבורים פיראטיים או לא תקניים ומפגעי בטיחות אש.
בהלכות כשרות, לדוגמה, אף אחד אינו מחפש קיצורי דרך. כולנו מבקשים את "המהדרין מן המהדרין". אבל בענייני סכנה - שכידוע חמורה מאיסור - לא פעם נבקש קיצורי דרך. נכון. הלכות כשרות כתובות ב'שולחן ערוך', ואילו חוקי בטיחות כתובים רק בספרים שחיברו אנשים בני זמננו, הרחוקים לעיתים מאמונתנו. אבל הוראות בטיחות אלו נכתבו בדם, ועל סמך ניסיון וידע מקצועיים.
ה'מלכות', או ה'מדינע', משיתה על הציבור הרבה מאוד גזרות בירוקרטיות או פרוצדורליות, שנועדו למזער מצבי סכנה, והנטייה הטבעית של כולנו היא לנסות ולחמוק מהן. בפרט שאנו בטוחים וסמוכים שה' יעזור. ובכן, ה' עזר, עוזר ויעזור, ובכל זאת אין זה מוריד מאיתנו ולו נימה אחת של אחריות להתנהלות מסודרת ותקינה. מהרגע בו עשינו מה שצווינו, ניתן להתפלל "השקיפה ממעון קדשך מן השמים", אך עד לאותו רגע, "אין אתה בין חורין להיפטר הימנה" - מההקפדה על כל נהלי הבטיחות.
נכון. ברור שגם במקומות שבהם הכל מתנהל לפי תקנוני בטיחות מסודרים, יכול להתרחש אסון כבד. ומי שישים את יהבו על תקנון בטיחות בלבד, יפגוש את הפסוק "אם השם לא ישמור עיר, שווא שקד שומר". אבל אמונתנו האיתנה ב'השגחה פרטית', איננה תחליף להתנהלות אחראית עד היכן שידינו משגת.
כשישקע ערפל הכאב הנורא, תחקירים רבים עוד יבוצעו ויפורסמו, ואצבעות מאשימות רבות יופנו כלפי הציבור החרדי ומנהיגיו-מנהיגנו. אנחנו, כציבור מאמין ואחראי, עוד נבצע בדק בית יסודי. אך תמיד חשוב שנזכור, כי למרות שאין עלינו אשמה, יש לנו אחריות!
הצגת כל התגובות