באחד מימי השבוע נקלעתי לסיטואציה מורכבת , ביומני נקבעו מספר פגישות בירושלים במשך היום, ומשם הייתי אמור להמשיך לעריכת חופה באזור אשדוד, במושב בני דרום השוכן במועצה האזורית חבל יבנה. בס"ד סדר היום התנהל למישרין, אך תוך כדי הפגישות אני מתוודע לעובדה כי ירושלים נצורה... קו אש מקיף אותה בדמות שריפות ענק המשתוללות במבואות העיר, שורש, יער ירושלים, קסטל, מבשרת.
מכשיר הווייז נכנס לפעולה, ולצערי הוא לא מבשר טובות... רמת העיכוב נוסקת מרגע לרגע, וכאשר הוא מגיע לצפי של נסיעה בסדר גודל של שלוש שעות(!) לפחות, אני כבר מנסה להשיג רב פנוי מאזור אשדוד, שימלא את מקומי בעריכת החופה שממתינה לי בבני דרום.
*
אני יושב דומם ברכב שכמעט לא נע ולא זע... מנצל את הזמן הבלתי מתוכנן כדי לסדר לעצמי את הטור השבועי, בשורות אלו...
פרשת השבוע פרשת ראה, פותחת במילים " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה ", הפתיחה בביטוי "ראה" מלשון ראיה, מעוררת ענין למחשבה, בדרך כלל כאשר מציגים בפני האדם אפשרויות לבחירה, או תובנה לעיון ודיון, מציגים זאת בלשון 'שמיעה' או 'הבנה', ולא בלשון 'ראיה'. כמו בפרשיות הקדומות, 'שמע ישראל', 'והיה אם שמוע', ועוד.
מעיון בהמשך בפרשת ניצבים, אנחנו מוצאים שוב את הביטוי 'ראיה', "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע" ושוב המדובר בנושא הבחירה.
הרבה ביאורים נאמרו בזה, בחז"ל, במפרשים, אך המסר העולה מהכל והכותרת היא כי העולם כולו מנוהל על ידי הבורא, והתפקיד שלנו בתוך כל זה הוא להביט ולראות את הדברים בחוש – לאור האמונה הברורה הזו.
המעשים שלנו, שיסודם הוא הבחירה האמורה בפרשתנו ובהמשך החומש, הם במסגרת התפקיד הפרטי של כל אחד ואחת ועל כך יקבלו את השכר ואת העונש, אבל התוצאות – אינם בידיים שלנו, אלא בידיו של בורא העולם!
ומכאן חשבתי, שזו היא משמעות הביטוי ראיה, בשונה משמיעה או הבנה, כי אינה דומה שמיעה לראיה, הראיה מרמזת לנו על ראית המכלול, ההיקף, האפשרות לראות תמונה שלימה ורחבה על ציר הברכה והקללה- הטוב והרע.
*
תוך כדי שאני מפליג במחשבות אלו, ורושם לעצמי את ראשי הפרקים , הוויז מבשר על 'מחשב מסלול מחדש', המסלולים עדיין ארוכי טווח, אבל האור נראה באופק... לאור התובנות האמורות אני מתחזק באמונה כי הכל מאת הבורא והכל לטובה.
בינתיים הספקתי למצוא רב פנוי באשדוד, ליתר ביטחון, ובכל אופן מתקדם בדרכי לכיוון אזור החופה, בידיעה כי אני עושה רק את ההשתדלות .
ואז, מתרחשת תפנית! מערכת הניווט מצאה לה דרך חלופית, דרך פחות מוכרת, דרך עין כרם בואכה איתנים, רמת רזיאל, כסלון נופים חדשים ומעניינים שהספקתי לשכוח בארצנו הקדושה, וככל שאני מתקדם, הצפי להגעה מתקרב והולך! המערכת מדווחת על 'חסכון' של 24 דקות, ולפתע עוד 36 דקות שנחסכות, ועוד ועוד.
בשלב שלפני חזרתי לדרך המלך, אני חולף בדרכי על פני כביש 44, ומולי אני רואה את קבר דן בן יעקב. כאן נפעמתי מהתזמון, ואספר לכם כאן את הרקע. לפני כחודש הייתי מעורב בהשכנת "שלום בית" בעקבות ויכוח בין ההורים על מקום לימודיו של הילד היחיד להוריו ששמו דן, ובכינויו 'דני'. לא ארחיב בפרטי הסיפור, אך הוויכוח על הזרם שבו יתחנך דני, מעכיר את האווירה. בסוף נמצאה דרך המלך לפתרון, ברכתי אותם ברוב נחת מהילד דני הנחמד, והרחבתי להם קצת על משמעותו של השם המיוחד 'דן'.
"דָּן, יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" "יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח. הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר- לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה'". בסיומה של השיחה דיברנו על כך כי בהזדמנות נעלה לתפילה על קברו של קבר דן בן יעקב. בשעתו לא ידעתי איך וכיצד זה יתבצע בעשור הקרוב. אבל האמא קיבלה את הדברים ברצינות והזכירה לי שוב ושוב לקיים את דבריי בהקדם.
והנה, כעת, נדהמתי לראות כיצד אני מוצא את עצמי מול המקום המיוחס כמקום מנוחתו של דן בן יעקב! מובן מאליו שעצרתי את הרכב, ונכנסתי לתפילה נרגשת במקום. תיעדתי את האירוע, כדי לשמח את ההורים היקרים.
סיומו של הסיפור היה שברוך השם, מעבר לכל דמיון, הספקתי להגיע לחופה, כשעל הדרך קיימתי גם את ההבטחה לתפילה על דני בקבר דן יעקב.
עבורי היה זה ממש סמל ודוגמא של ראיית התמונה הרחבה יותר, במבט רחב יותר, כמו תמונת נוף פנורמית שפורסת בפנינו מרחבי יקום רחבים ועמוקים, לא את הכל אנחנו רואים מכאן, במבט אנושי, אבל האמונה שלנו והתקווה שלנו היא לראות את הכל במבט רחב יותר, מרומם יותר, ולדעת כי יש מי שמנהל את הכל מלמעלה, ואנחנו בתפקידנו כחיילים במשחק שחמט, בידיו האמונות של בורא עולם שאין עוד מלבדו.
הצגת כל התגובות