בפרשיות השבוע האחרונות נוסעת לה במהירות 'רכבת הזמן', וחולפות להן ביעף מאות רבות של שנות היסטוריה, מבריאת העולם, דרך הדורות שהיו עד נח, ומהם עד אברהם אבינו, ומשם תוך כדי שבועות ספורים אנו עומדים כבר בפרשתנו - פרשת ויצא – בה נולדו ליעקב אבינו השבטים. בשונה מאברהם ומיצחק, זרעו של יעקב אבינו כולו מהווה את המשך שרשרת היהדות, וממנו אבן הפינה לעם ישראל לדורותיו עד היום הזה.
נקודה ראויה לדיון היא החלוקה הזו של עם ישראל לשבטיו, אנו מוצאים בכמה מקומות את ייחודיותם של השבטים מחד, ואת השוני שלהם מאידך. כך אנו מוצאים תפקידים מגוונים לשבטים השונים, מחנות נפרדות במסעות עם ישראל במדבר, דגלים אחרים, ועוד. גם בברכותיהם של יעקב ומשה לשבטי ישראל אנו רואים כיצד כל שבט מוגדר בברכותיו באופן שונה, כשכל אחד נושא בתפקיד אחד בפסיפס הגדול שנקרא כולו 'עם ישראל'.
ה"חפץ חיים" היה מסביר את חלוקת התפקידים בין המנהגים השונים בעם ישראל, כפי שמתייחסים לצבא. בכל צבא ישנם יחידות רבות. חיל הים, חיל האוויר, חיל שריון, חיל רגלי – אך כולם משרתים את אותה מטרה. כולם יחד בונים את הצבא ומבססים את יכולותיו. מקובל לומר כי 'הצבא צועד על קיבתו' - גם לחייל המקלף תפוחי אדמה במטבח הצבאי יש חלק בניצחון המלחמה. האם יוכל לבוא חיל רגלי ולומר לחיל השריון "אתה אינך שווה?" בוודאי שלא. כל תפקיד ותפקיד חשוב להצלחת המערכה כולה.
בדומה לכך הוא המבנה של כלל ישראל, ישנם עדות מגוונות, מנהגים שונים, תרבויות אחרות, הבדלי השקפות. לדוגמא, הציבור החרדי מחולק לתאים ותת תאים של קבוצות וזרמים. אשכנזים, ספרדיים, חסידים, ליטאים, כשבתוך ציבור החסידים בלבד ניתן למנות מאות חסידויות, ובעשרות מהם ישנם תת תאים של חסידויות... זר לא יבין!
וכאן נשאלת השאלה, האם מציאות זו אמורה לגרום לפירוד לבבות, פילוג ומחלוקת? התורה מלמדת אותנו שלא! להיפך, מציאותם של י"ב שבטים היא הדרך לקיים את עם ישראל, את המסורת והמורשת . כל אחד בדרכו המיוחדת מביא את הגוון המיוחד שלו, וזו חשובה לכל הכלל כולו.
*
מתוך גישה זו ניתן להמשיך וללמוד מסר נוסף, כי תורת הנצח - שהיא תורת חיים - יש בה מקום לכל יחיד ויחיד למצוא את חלקו המיוחד שממתין לו בדווקא. וכך אנו מתפללים 'ותן חלקינו בתורתך' – כלומר החלק המיוחד לנו בתוך התורה לכל אחד יש את החלק שלו, לכל יהודי ישנה שייכות אינדיבידואלית וקשר ייחודי ששייך לו באופן אישי!
כך אנו מוצאים במשך הדורות, אנשים גדולים שהשכילו לשלב בתפקידיהם החשובים, עוד ועוד חלקים ייחודיים להם, וישנם על כך סיפורים רבים מופלאים, כיצד השכילו אנשים גדולים בעלי שאר רוח למצוא את החלקים הייחודיים שלהם בתוך המכלול כולו.
לפני מספר שנים נפגשתי במי שמכהן היום כנשיא מדינת ישראל, מר בוז'י (יצחק) הרצוג, יו"ר האופוזיציה דאז, נכדו של הרב הראשי לישראל רבי יצחק הלוי הרצוג זצ"ל. במהלך פגישתנו שוחחנו על דמותו הרבנית והציבורית של סביו ז"ל, הוא סיפר לי סיפור שנתן לי השראה בנושא זה: ב"חוף דור" הסמוך לחדרה, ישנו מוזיאון, ובמרכז המוזיאון מוצגת "תעודת דוקטורט" של הרב הרצוג. בשנת 1913 הוא ערך מחקר בנושא "התכלת בישראל" (Hebrew Porphyrology) כשמטרתו בעבודה זו הייתה לברר את מציאותה של התכלת, צבע המופק מחילזון נדיר, שאיתה היו צובעים את פתיל הציצית. על עבודה זו קיבל תואר M.A. שנה לאחר מכן, בשנת 1914 קיבל תואר דוקטור לספרות מאוניברסיטת לונדון.
בנוסף, מלבד כהונתו כרב ראשי ומעורבותו בחייה הרוחניים של המדינה הצעירה טרום הקמתה, היה הוא המייסד של "מכון יד הרב הרצוג" (שאגב, נקרא על שמו רק לאחר פטירתו). מכון זה אחראי להוצאת האנציקלופדיה התלמודית, אחת מיצירות הפאר העולמיים. כיום, בעידן האינטרנט שהכל זמין ונגיש, אי אפשר להבין את "עבודת נמלים" שהושקעה באנציקלופדיה התלמודית.
הבה נאמץ לעצמנו את הלקחים הללו, לדעת את תפקידנו הייחודי ולמלא אותו בכל המרץ. ומצד שני לדעת את מקומם המיוחד של השבטים האחרים, ואת חשיבותם להשלמת המכלול של כלל ישראל.
ובמשפט אחד: "יחד שבטי ישראל"!
הצגת כל התגובות