ה"למדן המשכיל" שנשאר בתוך בית המדרש המסורתי

הגאון רבי זכריה יולס (באדיבות קדם מכירות פומביות)

פרק י"א: בפרקים האחרונים סיקרנו את הפולמוס בין הגאון רבי זכריה יולס למרנא החת"ם סופר, שהתנגד לפרסום טענתיו של הרב יולס שזויפו הגהות הלבוש על הש"ס בידי הגאון רבי יהודה לייב מרגליות שנעזר לצורך הדפוס בשני הגיסים ובני הדודים הגאונים רבי יוסף שאול נתנזון רבה של למברג ומחבר שו"ת שואל ומשיב, ורבי מרדכי זאב איטינגא שכונו "מפרשי הים" וכתבו ספרים רבים יחדיו.

הפרקים הקודמים >>

• כשרבי איסר זלמן מלצר שינה את שיטת הלימוד של הירושלמים
• ישראל שפירא משיב לביקורת: למה לפרסם מחלוקות ישנות?
• "איש זר ומאוחר בזמן לבש בעצמו בלבוש"; האם דברי 'הלבוש' - זויפו?
• דברי 'הלבוש' זויפו? החתם סופר המליץ לשרוף את הספר

מי שחקר אודות דמותו של רבי זכריה יולס הוא ד"ר חיים גרטנר, בתוך עבודת הדוקטור שלו שהוגשה לסנט באוניברסיטה העברית בירושלים, אותה ניתן לקרוא בספר "הרב והעיר הגדולה" (זלמן שזר תשע"ג).

לדברי גרטנר, הרב יולס מוגדר כ"למדן משכיל", ומצא את דרכו אל ההשכלה בעקבות כך שבגיל צעיר הוא נחשף לספרות חקירה והשכלה.

כפי שהזכרנו במקביל להתכתבותו עם גדולי ישראל, התכתב הרב יולס עם משכילים מפורסמים, כגון שד"ל, שלמה יהודה רפפורט, חיים זליג סְלוֹנִימְסקי, מרכוס יוסט, מיכאל קריינצך ואחרים, תכתובות שפורסמו בכתבי עת, וכן בספרו "התורה והחכמה" שנמצא בימינו בתוכנת "אוצר החכמה" (ומסתבר שגם בגרסת בני תורה).

כשנפטר הרב יולס כינהו רב העיר מינסק "חכם ושלם גם במושכלות ומדעים". ד"ר גרטנר התחקה אחר מה שכינה "תהליך הפיכתו [של הרב יולס] לתורני משכיל", וטוען שבתור צעיר בחר הרב יולס את עיקר עיסוקו בהגהת חיבורים תורניים, וכבר בשנת תקצ"א (1831) יולס בתור נער צעיר בן 15 (!) שלח למרנא החתם סופר כמה דוגמאות על התלמוד בבלי, ובקשו המלצה האם להמשיך במפעל ההגהות שלו.

החתם סופר התרשם מהנער הצעיר, ועודדו להמשיך במפעל הגהותיו, וכך מספר חודשים לאחר מכן פרסם הרב יולס חוברת בעילום שם בשם 'דובב מישרים' עליה כתבנו בפרקים האחרונים, בה התקיף בחריפות את מפעל ההגהות של הגיסים והבני דודים הרב נתנזון והרב איטינגא - "מפרשי הים" בה נחשף הגהות שיוחסו לבעל הלבוש שחי ופעל המאה ה- ט"ז.

ד"ר גרטנר בספרו "הרב והעיר הגדולה, סיכם את הפרשה: "הוא ניתח את שיטת העבודה שלהם וטען שהיתה משובשת ולא שיטתית. הוא האשים אותם ברשלנות, שכן לא היו ביקורתיים מספיק כדי לחוש בזיוף".

לא עזר לרב יולס הצעיר ושמו נחשף ברבים, והוא עמד במרכז פרשה סוערת בה נער צעיר האשים שנים מגדולי הרבנים בדורו ברשלנות.

"מפרשי הים" הרב נתנזון והרב איטינגא פנו לגדול הדור החתם סופר ובקשו שיעזור להם להיחלץ מאשמותיו של הרב יולס, ואכן החתם סופר זיהה שבדברי הרב יולס יש מגמות מסוכנות של ביקורות מסוכנת כנגד נושאי המסורת, ולפיכך ציווה לשרוף את הקונטרס שחיבר יולס הצעיר שאותו הגדיר "ספרי מינים", והודיע לרב יולס על ניתוק הקשר עמו.

החתם סופר סבר, מסביר ד"ר גרטנר, שיש לערוך ביקורת מסוג זה בחדרי חדרים, ולא בקונטרס החשוף לציבור הרחב. מה שהפריע לחתם סופר הוא דרך חקירתו של הרב יולס הצעיר באמצעות כללי חקירה ביקורתית ולא ישיבתית מסורתית.

הרב יולס לא נרתע, וכתב מכתב ארוך לחתם סופר בה דוחה את האשמותיו, וטען שביקורתו נבעה דווקא מתוך מחויבות עמוקה להלכה ולנושאיה, וכנגד טענתו של החתם סופר כאילו פגע בשני הלמדנים המיוחסים הרב נתנזון והרב אינטינגא, הזכיר את ייחוס עצמו כקרובו של אחר מגדולי ישראל רבה של לבוב הגאון רבי יהושע פולק מחבר ספר "פני יהושע". ברם, יולס עצמו הודה שהוא אינו מעריך את למדנותם של "מפרשי הים", והדגים לחתם סופר כמה דוגמאות מתוך חיבורם.

התשובה של הרב יולס הצעיר לחתם סופר, עזרה במשהו. אולם החתם סופר ניתק עמו קשר. חמש שנים לאחר מכן, כשהגיסים "מפרשי הים" עמדו להוציא חיבור נוסף, דחק בהם החתם סופר לבדוק בשבע עינים שמא נפלו בו שיבושים, תוך שהזכיר להם את הטעויות שעשו בעבר, והזכיר להם את הביקורות החריפה של הרב יולס לפני שנים מספר: "נא ישימו עין על הוספות שלא יארע לנו כאשר כבר נהיתה, כי רבו מבקרי מומין כידוע".

האירוע היה קו פרשת המים בחייו של הרב יולס, הצעיר, ומספר חודשים לאחר מכן החל להתכתב עם משכילים מפורסמים ובראשם שי"ר ושד"ל. הוא שלח לשי"ר הערות על מאמריו המחקרים, והתפלפל עמו בדברי תורה. שי"ר מצידו התפעל ביותר מלמדנותו, וכתב לשד"ל: "והוא כבן שש עשרה שנה, נפלא באמת ברוב שכלו ושקידתו, וכבר למד ושנה הרבה בגמרא ופוסקים, וכתה לו כמה חידושים, והוא מבין ומשכיל גם כן בחקירת קדמוניות שלנו".

בשנת תקצ"ד (1834) פרסם הרב יולס מאמר ביקורתי כנגד מוסד הרבנות בגליציה בשם 'עת לדבר', וחתם עליו את שמו בגלוי. יצוין שהרב יולס הצעיר לא הציע רפורמות במבנה הרבנות, לא ערער על התפקיד של הרב, ואף לא הציע להקים מוסד רבנות חדש להכשרת רבנים. בסף הכל הוא בִּקֵּר את הרבנים שמתעסקים בעיקר בענייני כבוד, ואת השימוש הלא מבוקר בתוארי כבוד. עוד מחה הרב יולס כנגד הרבנים שמפרסמים חידושי תורה אותם גוזלים מרבנים קדומים.

עוד התנגד הרב יולס להדפסת הגהות רבות על דף הש"ס, שלטענתו הם "מקולקלות", ומקשות על הלומדים ולא מסייעים להם, וכך דבריו: "בהדפסת ספרי הש"ס בימינו אלה, מה מאד ידאב נפש המעיין, כי יראה עד כמה ירד אחורנית אוצר הקודש הזה, בתת עליו מעמסה לשאת על שכמו נטל חידושים חדשים, אשר רובם פסולת ומיעוטם אין טוב ואין רע ולא יצליחו למאומה".

ד"ר חיים גרטנר מדגיש שבתודעתו העצמית של הרב יולס כנגד מוסד הרבנות, הפך למשכיל, אך תמונת העתיד שלו נשארה בתוך בית המדרש המסורתי.

כך למעשה הרב יולס נשאר רב מקובל אצל הציבור החרדי, וספריו מודפסים ונמצאים בבתי כנסיות רבים, דלא כמשכילים אתם התכתב כשי"ר, שד"ל ואחרים ששנויים במחלוקת עד ימינו בין האסכולות והזרמים החרדים השונים.

• לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com