כשהתחלנו לעבוד על הכתבה הזו, התחלנו בניסוי. ביקשנו מכמה דוברים של ערים חרדיות לתאם לנו ריאיון עם מהנדס/ת העיר. הם שאלו בשביל מה ומה המטרה, ולאחר שקיבלו תשובה – התחלנו בתיאומים לקראת ראיונות.
>> למגזין המלא - כנסו
רק מהנדס של עיר אחת – נעלם. מסתתר מתחת לסינר של הדובר העירוני. נחשו איזו עיר?! ביתר עילית. למה בעצם? מדוע כל מהנדסי הערים האחרות מסכימים לדבר ואילו מהנדס העיר ביתר איננו זמין? עוד נחזור לזה.
לא רק כיכרות, רוצים לחיות
לפני כשבועיים נדרסה בעיר ילדה בת עשר למוות. אומנם זה היה בן מיעוטים שהשתולל בפראות על הכביש, אך התאונה גרמה לכולם לחשוב מחדש על המצב הקטסטרופלי בכבישי העיר. תושבים רבים קיבלו על עצמם לנסוע ברחובות ביתר לאט יותר, במהירות מקסימלית של עד 50 קמ"ש.
יצאנו לרחובות לשוחח עם תושבי העיר, לפניכם רק טיפה מן הים כדי לקבל פרופורציה עד כמה העיר צריכה טיפול יסודי בכל הנוגע למצב התעברותי שלה.
אנחנו פוגשים חבר מועצה וזה בדיוק הזמן לשאול אותו מה דעתו על המצב. "העיר לא מכילה את מספר תושביה והיא רק הולכת ונעשית צפופה יותר", עונה חבר המועצה שמבקש לא להזכיר את שמו כי מה לו ולמלחמות עם המושכים בחוטים, "בשיפולי הגבעות הולכים הרי לבנות עוד כאלף וחמש מאות דירות והכל על התשתיות הקיימות, למעט כבישי גישה נקודתיים. קטסטרופה".
אני פוגש תושב נוסף שרק נראה היה שחיכה שמישהו יבוא לשאול אותו על המצב בעיר, כי יש לו רשימה ארוכה של ליקויים: "אם נתמקד בעניין הנהיגה בעיר הרי שצריך אכיפה אקטיבית לכל מי שעוצר באמצע הכביש, בדרך כלל זה החאפרים שעושים הסעות ולא מתאים להם לחנות נורמלי עד שהלקוח עולה, או חבר'ה שנעצרו לשיחת חברים או סתם מישהו שרץ 'רק לשנייה' לחנות ודופק את כולם".
"דבר נוסף שצריך כאן", ממשיך התושב בשטף, "זו אכיפה מאסיבית ממוקדת על האוטובוסים בכל הנגעים שלהם, כמו גם אכיפת חניה. לא יתכן שאנשים חונים איך שבא להם כאשר הם חוסמים חצי כביש וחוסמים שדה ראיה של רכבים והולכי רגל. אני אומר את דבריי עוד לפני שאדבר על חניית לילה שחונים על המדרכות כי אין מקומות חניה ליד הבניינים.
"זאת ועוד, חייבים לעשות לחץ מאסיבי על הקבלנים והנהגים הערבים כולל מנופים וכדומה, שעושים מה שבא להם בכביש ובמדרכות".
ומהביקורת המוצדקת שלך, מה התושבים יכולים לעשות?
"דוגמא אישית", התושב נחרץ, "חינוך ושוב חינוך של ההורים לחצות בזהירות ובבטחה כביש. בנוסף עלינו לדעת שלא עולים ויורדים מהרכב מהצד של הכביש. חשוב וניתן ליישום של כל אחד מאיתנו - להשאיר את האגו בבית כשיוצאים לרכב".
אני פונה לאחד מחברי המועצה בעיר ומבקש את התגובה שלו על הנושא. "תעשה לי טובה", הוא עונה, "תשאיר אותי מחוץ לאירוע הזה לפני הבחירות. אם היית סתם עיתונאי לא הייתי מגיב, אבל בגלל שאנחנו חברים אז אני מרשה לעצמי לדבר איתך פתוח", כך דברי חבר המועצה. אשריי, יש לי חבר מועצה שהוא חבר שלי ולכן הוא פתוח איתי ולכן הוא עונה לי בכלל – שהוא לא יכול לענות.
עצוב, אני משתף את אותו חבר מועצה, תראה מה זה, אם לא היינו חברים בכלל לא היית עונה, עצוב שלשם הגיעה ביתר עם המצב בכבישים...
"אתה יותר מצודק", חבר המועצה כנה איתי, "יש את וועדת התנועה שבכלל לא מתכנסת. אין שום דבר שמוחלט וקורה שם. הכל קורה בפקידות. קח לדוגמה את כיכר העיר, טיפשות של ממש. הבטיחו שיעשו שם רמזורים. מדובר במקום בעייתי ברמה בלתי נתפסת. עד שכבר שיפצו שם השאירו על המפרץ תחנת אוטובוסים".
ולמה שלא תגיד את זה בשמך?
"כי לומר את הדברים האלה בריש גלי – זאת הכרזת מלחמה. אם תכתוב בלי השם שלי – אני מסכים".
אנחנו משוחחים עם תושב נוסף ומבקשים ממנו לשאול אותנו את כל השאלות הקשות שקיימות בנושא התעבורה בעיר. הוא מיד עונה: "למה אין חניות, למה הכבישים צרים, למה מניחים בתי כנסת או מבני ציבור על חניות או על שטח ירוק, למה כל אחד בונה כפי יכולתו יחידות דיור, מה שפוגע בכל התשתיות", הוא עוצר לרגע, אבל מיד ממשיך: "למה הכיכרות לפעמים חוסמות שדה ראיה, למה דחפו כל כך הרבה מסחר בשטח קטן ללא תשתית של כבישים וחניות. כל הנ"ל יחד גורמים למוות מיותר של ילדים", אומר התושב ועצב מתפשט בנו.
ומה איתך? אני שואל תושב שנעצר לידנו לשמוע מה מדברים כאן: "אם חפץ אתה לשמוע את דעתי ואם לא תכתוב את שמי אז אגיד לך כך: אני הצבעתי בבחירות האחרונות לרובינשטיין. שמחתי שיש מי שממשיך לעשות עבורנו את מה שצריך לעשות, אבל, היום אני כבר יודע אנחנו לא רק עיר הכיכרות, הגיע הזמן לטפל בליקויים התעבורתיים".
"שילדים נהרגים לך בכבישים – זה הזמן לחשבון נפש ולא לבניית כיכר חדשה", ממשיך התושב בשטף, "זה הזמן להשקיע ארבע מאות אלף שקל בתקציבים ללימוד זה"ב בתלמודי התורה ובתי הספר במקום בעוד כיכר מפוארת כזו או אחרת. זה הזמן לכנס ישיבת חירום ולא ישיבה שגוזרים בה עוד חוט של כיכר חדשה. צריך כאן שינוי יסודי".
אין מעברי חציה
לביתר, ליקויים רבים הדרושים תיקון, חלקן אף פורטו לעיל, ואת חלקן עוד חזון למועד להציג, אך אם יש נושא אחד קריטי שחייבים לטפל בו – הוא נושא מעברי החצייה.
אם נבדוק לעומק את התופעה הכאובה של תאונות הולכי רגל בביתר, נמצא מציאות מטרידה במיוחד: אין בעיר מספיק מעברי חצייה ראויים לשמם. וגם אם יש כזה, לרוב, אין לפניו פס האטה ראוי ותאורה הולמת.
על פי הכתוב בחוק, במסמך הנחיות לתכנון תנועת הולכי רגל משנת 2009 נכתב כך: "מקומות חצייה נדרשים בכל צומת דרכים, באופן שהולך הרגל יכול להגיע בסופו של דבר מכל פינה בצומת לכל פינה אחרת בו", וכן: "בצמתי רחובות עירוניים ובקטעי רחוב, כשנפחי התנועה גדולים מהנפחים שבטבלה כדלהלן".
רק במקומות מיוחדים מאוד (כמו תנועת מסילות או נפח שיא של רכבים שעוברים בכביש בשעות השיא) ניתן לעשות "מקום חציה שאינו מתומרר". אך הגדרה זו אינה מתאימה לעיר ביתר, לאור העובדה שלא מדובר בכבישים מיוחדים וגם אם יש כאלה, על מקום החציה להיות בצורת גשר או מנהרה, דבר שכמובן אינו קיים בעיר.
בעיר ביתר נוכל למצוא בקלות עשרות מקומות בהם יש קטע שבו ניתן לעשות מעברי חצייה, אך משום מה יש שם רק פסי האטה, במקרה הטוב או כביש רגיל, במקרה הפחות טוב.
יוצא, אם כן, שרחובות שלמים בעיר ביתר הינם ללא מעבר חציה הולם.
ניקח לדוגמה, אחת מיני רבים, את רחוב כנסת יחזקאל שבגבעה B. מדובר ברחוב ענק. בתחילתו ובסופו של הרחוב יש מעבר חציה, כאשר במשך הרחוב כולו תפגשו רק במעבר חצייה אחד! שנמצא בסמוך לגן משחקים ותחנת אוטובוס. בכל שאר הרחוב אין מעבר חצייה נוסף.
כבר כמה וכמה פעמים דיווחנו כאן באתר על תאונות ברחוב הזה בגלל שילדים חצו שלא במעבר חציה והעיירה טרם עשתה דבר בנידון. אתמול שח בפניי חבר מועצה שבקרוב יחלו שם בשיפוצים. טוב שנזכרו...
כמו גם רחוב אבא שאול שמתחת לרחוב הנ"ל. לכל אורכו, מפינת רחוב אדמו"רי ווישניץ ועד לכביש המחבר בין הגבעות – אין ולו מעבר חצייה אחד. לאחרונה ממש יצרו שם עוד מעבר חציה אחד. מדובר ברחוב גדול עם בתי ספר וגינות לאורכו, אך ללא מקום הולם שניתן לחצות בו את הכביש כחוק.
וכך, עוד רחובות רבים בעיר, ללא מעברי חצייה הולמים וקצרה היריעה מלפרט.
אם יש שטח – צריך מעבר חצייה
רגע לפני שאנחנו קופצים למסקנה האומרת שזה שאין מספיק מעברי חצייה – זו הסיבה הגורמת לתאונות, ביקשנו לבדוק עם מומחה האם חוסר במעברי חציה הוא הגורם לתאונות והאם הוספת מעברי חציה יועיל לעיר או רק עלול לגרוע.
לשם כך אנו משוחחים עם מומחה שעובד עם ראשות מקומית באזור הרי ירושלים: "אם מדובר ברחוב ארוך, לא מפותל, עם שדה ראיה הולם – צריך לשים בו מעברי חציה. יש לשים פס האטה לפני על מנת לגרום לנהג להאט. אציין כי ההנחיה הזאת הינה רק ליד צמתים".
ואולי עדיף בלי מעבר חציה, כמו שיש טוענים שכמה שפחות מעברי חצייה, ככה פחות חיכוך של הולכי רגל ומכוניות?
"אם מדובר ב'שטח מת' אזי עדיף שלא יהיה מעבר חציה אלא רק פס האטה, מקום בו הולכי הרגל יכולים לחצות. אבל אם יש מספיק שטח שמאפשר לנהג לראות את מעבר החצייה מרחוק – יש לשים מעבר חצייה".
ובביתר, יש מספיק מקומות בהם ניתן לשים מעברי חציה ובכל זאת – זה טרם קרה...
לפני תקופה שוחחתי עם מהנדסת של הרלב"ד על המצב החמור של העיר ביתר. תוך כדי שיחה נתתי לה לצורך דוגמה מספר רחובות ארוכים שאין בהם מעבר חציה. והינה, הפלא ופלא, לא חלפו חודשיים ימים מאז אותה שיחה ובאורך פלא באותם רחובות בדיוק(!) נעשו שיפוצים. תוקנו מפרצים ונוספו מעברי חציה.
אם אני 'אשם' בדבר או העירייה ממילא התכוונה לשפץ צירים מרכזים? מה אכפת לי, שיהיה. העיקר שיתוקנו הליקויים.
ועזבו רגע את הליקויים הצריכים טיפול, אנחנו ההורים צריכים לקחת אחריות על עצמנו ועל ילדנו. ננהג בזהירות, נחצה רק במעברי חציה ונלמד את הילדים את כללי הזה"ב.
•
ומילה לסיום: בימים האחרונים רדפתי אחרי דובר העירייה כדי שיינתן לי לדבר עם המהנדס, הן כאמור, בכל הערים האחרות הראיונות כבר לקראת שלבי אישורים, אך לא קיבלתי ממנו מענה הולם. בצר לי, התקשרתי למהנדס בעצמי. הוא נמצא כעת בחופשת מחלה ואיננו במצב של ריאיון. איחוליי מעומק לב לרפואה שלימה בקרוב. העיר מחכה לטיפולך המסור.
- לפניות לכתב: ari@kikar.co.il
הצגת כל התגובות