מחלוקת ענקי הפוסקים: האם מותר ללמוד בחול המועד פילוסופיה?!

"מה עושים היום?", זו שאלה שנשאלת שוב ושוב בידי ילדים לאורך ימי חול המועד.

>> למגזין המלא - כנסו

במאמר זה, נוכל להציע תעסוקה להורים והנוער היותר מבוגר – ללמוד פילוסופיה, וכל זאת על סמך דברי גדול פוסקי אשכנז רבי משה איסרלישׂ הנודע בביאורו 'המפה' בו כתב הגהות על ה'שולחן ערוך'. 

כך באחת מתשובותיו, מעיד הרמ"א: "כל ימי לא עסקתי בזו [פילוסופיה] רק בשבת ויום טוב וחול המועד בשעה שבני אדם הולכים לטייל".

לאמור: הרמ"א עסק בתלמוד, ופסקי הלכה בישיבתו מידי יום ביומו כפי שמעיד "כל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם", ואילו בחוכמת הפילוסופיה הוא עסק בשעה שרוב האנשים מטיילים כ'חול המועד', 'יום טוב' ו'שבת קודש'.

כדי להבין את דברי הרמ"א, ולשם מה כתב את שכתב, נפליג אחורה בשעון הזמן לעיר לובלין, שם חי הגאון הנודע רבי שלמה לוריא המכונה מהרש"ל שהיה מגדולי הפוסקים ומחבר ספרים "חכמת שלמה" ו"ים של שלמה".

מהרש"ל ורמ"א היו קרובי משפחה רחוקים, אולם השקפתם הייתה שונה לגמרי.

מהרש"ל היה תקיף נודע, ויצא כנגד חכמים שהוא סבר שיש בדבריהם כנגד השקפת היהדות המסורתית כולל ראשונים מפורסמים (כר' אברהם אבן עזרא ועוד). הרמ"א לעומתו היה נח, ופרגמטי.

כאשר נודע למהרש"ל שהרמ"א מזכיר בכתביו ובפסקיו את דעתם של הפילוסופים אריסטו ואפלטון, הוא כתב אליו מכתב תקיף, ובו ביקש ודרש הסברים למנהגו.

למהרש"ל היה קשה לקבל שהרמ"א כדי לחזק את פסק דין להקל בהלכה מסוימת, הביא, בין היתר, ראיה מהפילוסוף אריסטו, וכך כתב המהרש"ל לרמ"א: "קבלתי כתבך במגילה עפה כתובה פנים ואחור, וראיתי בו דברים חידודים, והרגשתי כאיזמל בבשר, וקפחתני בחבילות חכמות ורובן חיצונות... והתורה חוגרת שק ומקוננת...", (שו"ת הרמ"א, סימן ו'[1]).

את אריסטו מכנה המהרש"ל כ"טמא" ואת חכמי ישראל במהלך הדורות שעסקו בהגותו והגדירו אותו כ"מעין בושם לתורה הקדושה" מגדיר מהרש"ל כ"רחמנא ליצלן".

לכאורה דברי המהרש"ל פשוטים הם שלא יתכן שדברי "ערל" ו"טמא" יצוטטו בספרות תורנית, אולם חשוב להבין שמהרש"ל לא החרים לחלוטין את ספרות הפילוסופיה היוונית באופן כללי, אלא רק סבר שאין להזכירם בדיונים התורניים, ואף הוא עצמו למד פילוסופיה: "יש לי בחכמתם כמותך, אלא שארחיק מהם נדוד".

סברתו של מהרש"ל היא שציטוטים של אריסטו, גורמים נזק לתלמידים, ולכך הוא התפלא ביותר שב"סידורי הבחורים [תלמידי הרמ"א] רשום בהן תפילת אריסטו", מה שגורם לנזק חינוכי: "ואין לך מינות והריסות כחכמתם... אני הגבר ראיתי כתוב בתפילות ובסידורי הבחורים רשום בהן תפילת אריסטו. וזו היא אשמת הנשיא כמותך שנושא להן פנים, מאחר שאתה מערבו בדברי אלוהים חיים".

מהרש"ל מציע לרמ"א לעיין בכתבי הפילוסופיה בבית הכסא: "וכדאי לעיין בהם בהליכות לבית-הכסא ודומהו מאחר שחשקה נפשם בהן כל עיקר".

הרמ"א לא נותר חייב, ובתשובה אותה התחלנו את הכתבה, הוא הבהיר למהרש"ל שאת כל ידיעותיו בפילוסופיה, הוא למד מהרמב"ם בלבד מספרו 'מורה נבוכים', ומחכמים אחרים שגם הם ציטטו את דברי אריסטו: "אני... מנוקה... מעוון זה. כי אף שהבאתי מקצת דברי אריסטו, מעידני עלי שמים וארץ שכל ימי לא עסקתי בשום ספר מספריו רק מה שעסקתי בספר המורה... ומהם כתבתי מה שכתבתי מדברי אריסטו".

הרמ"א הסביר במכתבו למהרש"ל שאם הרמב"ם הנשר הגדול הסתמך על אריסטו בענייני טבע, אין בעיה לפוסקים שאחריו לסמוך על אריסטו, שהרי "כל מה שהשיג אריסטו עד גלגל הירח הכל אמת".

בהמשך דברי הרמ"א, הוא דחה את טענתו של מהרש"ל שיש בחורים שמתפללים בתפילת אריסטו, ומדובר ב"עשבים שוטים", ואף הוא לא ראה מעשים כאלו.

הרמ"א מסיים את תשובתו המחכימה בכך שהוא לומד גם ספרי קבלה, ומסיים שאת הפילוסופיה הוא לומד רק בשבת, יום טוב, ובחול המועד  - כל אותם זמנים בני האדם הולכים לטייל, והוא נשאר ללמוד ספון בספרי הפילוסופיה מתחת ידו.

עד כאן דברי הרמ"א, ואנו נפנה את תלמידי החכמים גולשי 'כיכר' הרוצים לעסוק בנושא הגותי זה, לעיין במלואם בדברי רבותינו הרמ"א ומהרש"ל.

לקריאה נוספת:

• שו"ת הרמ"א, סימן ו'
• אוריאל פיינרמן, 'איך היה מבלה ברמ"א בשבת בישיבתו שבקרקוב'

[1] המדובר על מהדורת פלדהיים ירושלים תשל"א, בתוספת הגהות הרב ד"ר אשר זיו.