עברתי השבוע בשטיבלאך ואני שומע שם כמה יהודים מדברים האחד עם השני על הבחירות לערים.
אחד מדבר נגד המפלגה של השני. אחד טוען שהמפלגה הזו פושעים ולא דואגים לציבור, והאחר טוען שבמפלגה השנייה הרבנים לא יודעים מה קורה בה. השלישי מחרה מחזיק כנגדם וכבר דיבר נגד הרבנים של המפלגה הנגדית. והרביעי החזיר לו נגד הרבנים של המפלגה האחרת.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
עבר שם יהודי בעל צורה ואני רואה שהפנים שלו ממש נראות כעוסות. הוא שמע את שיחת האנשים [שכן אי אפשר היה שלא לשמוע] ניגש אליהם ואמר: "אני באמת לא מבין אתכם. למה אתם מדברים אחד נגד השני, כל אחד נגד הרבנים של השני? לכל אחד יש את הרב שלו, ולכל אחד יש את דעת התורה שלו.
תלמדו לכבד, זו התורה וכבוד התורה. למה אתם לא יכולים להבין את זה שכל אחד יעשה כפי הוראת רבותיו כפי שהורו לו, בלי לדבר לשון הרע ורכילות ובלי לפגוע ביהודים אחרים.
מי קבע איזה רב יותר חשוב?! כל אחד צריך להקשיב לרב שלו וכל אחד שיקשיב להוראת רבותיו.
זה נראה לכם חינוך יהודי הדיבורים האלו?!"
הוא המשיך בכאב, "אתם יודעים מה ראיתי כל השבוע ברחובות העיר בגלל דיבורים כמו שלכם? הילדים שלכם שומעים את זה, רואים את זה, ואז הם מתנהגים בדיוק כמוכם! אתה רואה ילדים מכל מיני מגזרים שונים, כל אחד מוריד מודעות של רבנים של השני, קורעים מודעות לגזרים.
יש ילדים שראיתי שהגדילו לעשות, ובמסירות נפש טיפסו על עמודי חשמל כדי להוריד מודעות של מפלגה אחרת.
קבוצות קבוצות של ילדים שרבים ביניהם מי מוריד יותר מודעות.
זה חינוך? ככה אתם רוצים לחנך את הילדים שלכם? שהרב של השני לא שווה כלום, לדבר נגד הרב של השני!
תחנכו את הילדים שלכם לתת כבוד לשני, שזה אומר לכבד את השני גם אם הוא לא חושב כמוך. וביתר שאת כאשר השני עושה מה שהוא עושה על דעת רבותיו שלו.
כל השיח שלכם מפלג ומלא שנאה. שלא נדבר על כל הגזל שבזה, הרי אותן מפלגות שילמו כסף לשים מודעות על לוחות המודעות יש איזה היתר להוריד את המודעות של השני? ובעיקר זה המראה שאתם מראים לילדים שלכם וכך הם גם יתנהגו. אם זה מה שאתם רוצים, בסדר, תתנהגו כך.
בגרות נפשית זה לדעת לקבל אנשים שחושבים אחרת ממך. לאהוב אותם זה לא אומר שאני מסכים איתם או עושה כמוהם, אלא להבין שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות".
כל כך שמחתי לשמוע את דבריו של אותו יהודי פשוט ואמיתי, שאומר את האמת בפנים בלי פחד ובלי מורא בפשיטות ואמיתות. כי בעיקר אכפת לי על ילדים ובני נוער שאתה רואה שהם מדברים ומתנהגים כפי מה שהם רואים, ואתה רואה אצל הילדים והנוער את התוצאות של הדיבור המפלג הזה.
היום, כאשר גידול הדור שלנו קשה מריבוי הניסיונות והקשיים שיש בחוץ בואו לא נוסיף גם מבפנים, נשאיר קצת את התמימות של כבוד אחד לשני, אהבת חינם, ובוודאי לכבד כל אחד כשהוא שומע בקול רבותיו.
החוזה מלובלין אומר שעדיף שקר אבל שיש בו שלום מאשר מחלוקת והיא של אמת.
שמעתי סיפור מדהים על רבי שלמה זלמן אויערבאך ובריחתו ממחלוקת, הסכיתו וקראו:
הצעקות הרמות הדהדו בחדר המדרגות בבניין שבשכונת "שערי חסד" בירושלים, וגלשו החוצה אל הרחוב השקט. זה היה בביתו של רבי שלמה-זלמן אויערבאך, מגדולי הפוסקים בימיו.
קבוצת קנאים התפרצה אל הבית. הללו החלו להטיח ברבי שלמה-זלמן האשמות ולהשמיע מחאות בסגנון מעליב. הסערה התעוררה בעקבות פסק הלכה של הרב אויערבאך, אשר היה לצנינים בעיני הקנאים.
באותה שעה עבר ליד הבית אחד ממקורביו של רבי שלמה-זלמן. הצעקות החרידו אותו והוא החיש את צעדיו לעבר ביתו של מורו ורבו. בהיכנסו אל הבית נחמץ לבו למשמע הביטויים הקשים שהטיחו הקנאים בפוסק הנערץ.
ואולם תגובתו של רבי שלמה-זלמן הייתה מפתיעה. הוא ישב על כיסאו בנחת, ארשת שלווה נסוכה על פניו, והוא לא השיב למחרפיו דבר. הוא המתין בדומייה לשוך הסערה. ואכן, בתוך זמן קצר עזבו המפגינים הלא-קרואים את הבית, והשקט שב לשרור במעונו של רבי שלמה-זלמן.
המקורב לא היה יכול לכלוא את התפעלותו. "מניין הצליח הרב לגייס כוחות נפש גדולים כל-כך ולהתאפק מלהשיב להם מנה אחת אפיים?" תהה. "הלוא כל אדם אחר היה מאבד את סבלנותו זה כבר!"
חיוך טוב עלה על פניו של רבי שלמה-זלמן. "שב נא", אמר, "ואספר לך מעשה שהייתי עד לו בצעירותי והשפיע מאוד על חיי".
בשכונת שערי חסד, שבה נולדתי, התפשטה בשורה מרנינה: רבי אהרון כהן, חתנו של ה''חפץ חיים'', עלה לארץ ישראל והחליט להשתקע בשכונה. התרגשות רבה אחזה בתושבים, וכולם החלו להתכונן לקבל את פני האורח בכבוד.
תושבי השכונה יצאו לקבל את פניו בחגיגיות וברגשי שמחה על שבחר להתגורר בשכונתם. הם אף הכינו לו דירה נאה והבטיחו לדאוג לכל מחסורו, ובלבד שיוכל לשקוד על תורתו במנוחה.
לא חלף זמן רב ורבי אהרון נעדר מבית הכנסת. כשעבר עוד יום ועוד יום והוא לא נראָה, החלה הדאגה לכרסם בלב שכניו. הם ניסו לדפוק על דלת ביתו, מחשש לשלומו, אך שום מענה לא בא מתוך הבית. באין ברירה החליטו לפרוץ אל הבית. הם נדהמו: הבית היה נטוש.
התעלומה העסיקה את כל תושבי השכונה. ואז התברר שאחד ממתפללי בית הכנסת ראה שבוע קודם לכן את רבי אהרון יוצא עם כל מיטלטליו מן הבית לעבר יעד בלתי-ידוע.
צער רב מילא את לב התושבים. מדוע החליט רבי אהרון לנטוש את שכונתם? וכי לא נהגו בו בכבוד הראוי? ככל שהתאמצו לברר את העניין, לא הצליחו להגיע להשערה המניחה את הדעת. איזו סיבה יכלה לגרום להיעלמות החשאית הזאת?
ייתכן, העלה מאן-דהו חשש, שרבי אהרון נזקק לתמיכה כספית גדולה מזו שניתנה לו. רגשות אשם מילאו את לב העסקנים. הם הוסיפו לחקור וגילו שרבי אהרון העתיק את כתובתו ליפו. החליטו לשגר משלחת לפייסו.
רבי אהרון קיבל את אורחיו בסבר פנים יפות. חלילה, הבהיר, אין לו שום טענה כלפיהם. להפך, הוא אסיר תודה להם על כל מה שעשו למענו ועל הדירה הנאה שהעמידו לשימושו. "סיבת עזיבתי את שכונת שערי חסד שונה היא לגמרי", אמר.
"זה היה קודם שיצאתי למסע לארץ ישראל", החל לספר. "נכנסתי אל חותני הדגול, מרן ה"חפץ חיים", כדי להיפרד ממנו ולקבל את ברכת הדרך. בין הדברים שאלתי היכן לדעתו עליי להתגורר. מניתי כמה אפשרויות: ירושלים, צפת, חברון, יפו. חותני הרהר רגעים מספר ואחר-כך הישיר אליי מבט ואמר: 'אין זה משנה היכן תתגורר, אבל הבטח לי בתקיעת כף שתדיר את רגלך ממקום שיש בו מחלוקת! אם תיקלע למקום כזה, ברח ממנו במהירות'.
"עשיתי כפי שנצטוויתי", סיכם רבי אהרון. "הבטחתי לחותני בתקיעת כף שאתרחק מן המריבה והמחלוקת כמטחווי קשת. אלה היו דברי הפרידה האחרונים ממנו, ואזהרתו הלכה לנגדי כתמרור עם בואי ארצה".
נאנח רבי אהרון קלות והמשיך: "התיישבתי בשכונתכם, וסברתי שבאתי אל המנוחה ואל הנחלה, אל מקום של תורה ויראת שמיים שהשלום והשלווה שוכנים בו. ואולם יום אחד, בהיותי בבית הכנסת, הגיעו לאוזניי קולות מריבה על כהונתו של הגבאי. פתאום הכתה בתודעתי כברק, ההכרה כי יש כאן מחלוקת! דברי חמי החלו לצלצל באוזניי. ברח לך מן המקום הזה, שמעתי את קולו. לא הייתה לי ברירה אלא לארוז מיד את חפציי ולחפש לי מקום אחר".
סיים רבי שלמה-זלמן אויערבאך את סיפורו ואמר לאיש שיחו: "כאשר חזרו חברי המשלחת ופניהם נפולות, חלקו עם קהל המתפללים את סיפורו של רבי אהרון. הייתי אז נער צעיר, אך הדברים נחרתו בליבי. גמרתי אומר בנפשי: יהיה מה שיהיה, לעולם לא אהיה שותף לעניין של מחלוקת ולא איגרר אליה!"
הישיר רבי שלמה-זלמן את מבטו לעבר מקורבו ואמר: "כעת מבין אתה מדוע שמרתי על שלוות רוחי אל מול ההתפרצות אל ביתי? – יהיה אשר יהיה, אינני מגיב על מחלוקת".
שבת שלום לכל עם ישראל. מאחל לכם שלום, אהבה, שמחה ואמונה תמיד.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
הצגת כל התגובות