פרק ח' – מתוך ט' פרקים: סיימנו סדרה ארוכה אודות ניסיון כיבוש ארץ ישראל בידי נפוליאון בשנת תקנ"ט (1799), והמקורות לכך על רצונו להקים מדינה ליהודים.
רצון זה של נפוליאון פורסם בעולם בתקופה בה כבש את העיר עזה.
- נפוליאון רצה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל ונתפס כ"משיח"
- קורות חייו והצלחתו של נפוליאון בדרך להקמת מדינת היהודים
- משיח השקר נפוליאון: הנסיגה שגנזה את החלום של היהודים
- הרב שעמד בראש הסנהדרין של נפוליאון - היה רפורמי או מגדולי ישראל?
- הרב שפקפק במנהג גניבת אפיקומן ואמירת חד גדיא
- הרב שזלזל קשות במנהג טעימת התבשילים בערב שבת
- כשהגר"ע יוסף לימד זכות על הרב שהתנגד למנהג טעימת התבשילים
מדינת היהודים שהייתה אמורה לקום בעקבות כיבוש צרפת את ארץ ישראל, גרמה לשמחה בעולם היהודי, והיו רבים שסברו שנפוליאון הנכרי הוא הוא משיח אליו עם ישראל מצפה 2000 שנים.
הקמת ה"סנהדרין" שנים ספורות לאחר מכן בידי נפוליאון בראשות הגאון רבי דוד זינצהיים בעל ה"יד דוד", והרב השנוי במחלוקת אהרן ווירמש בעל "מאורי אור" - הוסיפה להילת המשיחיות בעולם היהודי לנפוליאון.
זה ברור שנפוליאון לא משיח, ואולי אף לא חמורו של משיח, אולם מבחינה היסטורית כיבוש נפוליאון הוא אחד הגורמים לקיבוץ היהודי הגדול שיש בימינו בארץ ישראל.
בהרצאה שמסר החוקר הגה"ח יחיאל גולדהבר נטען שהאימפריה העות'מנית לבדה לא יכלה למנוע את כיבוש נפוליאון, ומדינת אנגליה היא זאת שגרמה לצרפת לסגת במשא ומתן עקיף.
כך בתור "הכרת הטוב" של הטורקים לאנגלים, החל החלק הראשון של "חדירת המעצמות" והטורקים היו חייבים למלא את דרישות האנגלים, שאחת מהן הייתה להתחשב במיעוט היהודי ולקבל את פניהם בספר פנים יפות.
מספר שנים לאחר מכן בשנת תקצ"א (1831) פלש לארץ ישראל אבּראהים פאשא בנו של מוחמד עלי שליט מצרים מטעם הטורקים. הוא מרד באימפריה הטורקית וכבש את ארץ ישראל בשנת תקצ"א (1831) למשך תשע שנים.
מסע כיבושו היה זהה לכיבוש נפולאון מצד דרום עד צפון הארץ, ולאחר 9 שנים האימפריה הטורקית הסתייעה שוב במעצמות אירופאיות ואלו "שכנעו" את פאשה לחזור למצרים.
בעקבות שהמעצמות סייעו לטורקים, נתיני אותן מעצמות החלו לרכוש קרקעות ביתר שאת, ובמקביל לראשונה הטורקים אישרו לאירופאים להקים קונסוליות, ואלו הגנו על נתיניהם.
"לולי ההגנה של הקונסוליה האוסטרית - כולל הונגריה, לא היה מעז לרכוש קרקעות ממוסלמים יושבי הארץ", אומר הרב גולדהבר.
אירועים אלו גרמו לעליות האדירות של תלמידי החתם סופר החל משנת ת"ר (1840), ועד אז העליות היו מינוריות, ומאז היו גדולות.
חשוב לציין שמי שפיתח את ארץ ישראל בשלבי המאה ה-19 היו המעצמות האירופאיות, והם שדרגו את נמלי הים, ומכספם נבנתה הרכבת החיג'אזית שגרמה לפיתוח כלכלי ושגשוג מדיני בארץ ישראל.
כאמור כל זה היה גורם ישיר לכיבוש נפוליאון שהחליש משמעותית את השלטון הטורקי, שהסתייע באנגליה לגרשו, ולאחר שהטורקים נחלשו - מוחמד עלי הצליח לכבוש את ארץ ישראל ל-9 שנים, ואלו שגירשוהו היו מעצמות אירופה, ובכך המושג ההיסטורי "חדירות המעצמות" עזר וסייע ליהודים לעלות בהמוניהם לארץ הקודש.
"חדירת המעצמות" ו"המרד המצרי"
נרחיב מעט בפרטי המושג "חדירת המעצמות": אִבּראהים מחמד עלי פאשא היה קצין מצרי (בנו של מוחמד עלי שליט מצרים) שנלחם כנגד האימפריה העות'מאנית והשתלט על סוריה ועל ארץ ישראל בשנת תקצ"א (1831).
כך בראש צבא של 40,000 חיילים כבש במהירות בזק את עזה, רמלה, יפו, חיפה וירושלים ללא קרב, ואת עכו לאחר מצור אכזרי של שישה חודשים. לאחר מכן הצפין לסוריה וגם שם נחל הצלחה כבירה.
אבראהים התייחס באהדה ליהודי ארץ ישראל. הוא אישר לר' אברהם שלמה זלמן צורף להקים את בית כנסת החורבה, והיו מגדולי ישראל שראו בשלטונו אפשרות ממשית לחדש את עבודת הקורבנות שתוביל להקמת בית המקדש (ראה: שו"ת חתם סופר, יורה דעה סימן רל"ו).
בקיץ ת"ר (1840) חתמו בלונדון נציגי האימפריה העות'מאנית מצד אחד, ובריטניה הגדולה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה מצד השני, על הסכם ליישוב המשבר במזרח התיכון. ההסכם הבטיח למוחמד עלי שלטון קבוע במצרים ובסנג'ק עכו, בתנאי שאזורים אלה יוותרו חלק מהאימפריה העות'מאנית.
יוזמה משותפת זו של מעצמות אירופה אילצה את מוחמד עלי לסוג מכיבושיו. במהלך הדיונים בלונדון היו גם חילופי-דעות ערים בין נציגי המעצמות בדבר עתידה של ארץ ישראל, שהרי ברור שעליהם לנצל שעת-כושר נוחה זו מבחינה מדינית. כמובן שכל מעצמה דאגה לאינטרסים שלה ושל הכנסייה שלה.
ממשלת אוסטריה לדוגמה דרשה להעניק שמירה לעולי-רגל נוצרים מפני התקפות-פתע של כנופיות שודדים. כן יש לשקול "שיש לעשות סידורים דומים גם בשביל היהודים, היושבים בירושלים והעולים עליה לרגל".
שגריר פרוסיה שלח איגרת מיוחדת אל שר החוץ הבריטי פלמרסטון, בה תבע היתר לרכוש למען הנוצרים הפרוטסטנטים חלקה בהר-ציון, כיד להקים רובע משלהם, שיכלול, בין השאר, בתי ספר לילדים משלהם, ואולי אף לילדים יהודיים.
מלך פרוסיה פרידריך וילהלם ה-4 (שעלה לכס המלוכה בחורף ת"ר – 1840), דרש מתן הקלות לנתיני פרוסיה ברכישת קרקעות בארץ ישראל, בטענה "שיהודים רבים וגם נוצרים בגרמניה הפרוטסטנטית מבקשים להתיישב בארץ ישראל".
בעת ביקורו באנגליה בשנת תר"א (1841) הצהיר מלך פרוסיה כי "...אני מתכונן לכונן מחדש את העם היהודי... סהדי במרומים שאכן תקוות אלה מרחפות בעומק נשמתי פנימה". הוא מהביע תקווה כי "בירושלים יקום מרכז גדול של יהודים...".
כך למעשה שש קונסוליות נפתחו בעשור אחד. תחילה נפתחה הקונסוליה הבריטית ב-1839, ואחריה הפרוסית ב-1842, ב-1843 של הצרפתים, של ארה"ב ב-1844, ושל אוסטריה ב-1849 ושל רוסיה ב-1858.
לפתיחת הקונסוליות הייתה בעלת משמעות מרובה. מעתה נאלצו השלטונות להתחשב בשינוי היסודי שחל במעמדם של בני המיעוטים הדתיים, ולחשוש מתגובות הקונסולים, שעמדו על המשמר ושקדו להעניש בכל חומר הדין כל התנכלות בנתיניהם, ואכן מעמדם של הזרים נשתנה לחלוטין.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com