בעמוד השער העיתון ה"ניו יורק טיימס", אחד העיתונים החשובים בעולם, מתנוססת בגיליון השבת תמונת כ"ק האדמו"ר מהר"א מסאטמר לצד כתבה על קציר חיטים שערך בשבוע החולף.
הידיעה עוסקת בבואו של האדמו"ר בשבוע החולף לאריזונה, מדינה באזור הדרום מערבי של ארצות הברית, לצורך קציר חטים עבור מצות הפסח של השנה הבאה.
כתב העיתון מתאר כי בקרקע של איכר נוצרי, הנמצאת במרחק של חמישה קילומטרים מהגבול המקסיקני "טמון הקדוש ביותר עבור חלק מהקהילות היהודיות האורתודוכסיות האדוקות ביותר בניו יורק".
הכתב מוסיף וכותב כי חיטה שנקצרה מ-40 הדונמים של השדה נועדה להיות מצות הנאכלות על-ידי היהודים במהלך ימי חג הפסח.
"ישראל צבי ברודי, רב של בית הכנסת שערי אורה בבורו פארק, ברוקלין, עמד בקצה של אחת מהשדות ביום שני", מתאר הכתב, "והתכופף לשפשף את גרגר החיטה בין האגודל המקומט שלו ואצבע המורה. הוא הסיר את המשקפיים והביא את התבואה קרוב לעיניו והפך אותה מצד לצד, כמו בדיקת אבן יקרה. 'זה כדי לוודא שזה לא ניבט', הסביר הרב ברודי".
במהלך הכתבה מתאר הכתב כיצד חסידים עמדו לשמור על היבול, הגדל בחום לוהט, כדי שיוכלו להעיד שהחיטה לא נגעה בלחות כלשהיא. "על העובדים נאסר לשאת בקבוקי מים", נכתב בידיעה, "המטרה היא למנוע מתסיסה טבעית המתרחשת בדגנים לפני שהם ייטחנו לקמח עבור המצה בסוף הסתיו".
"החרדים ביצעו בפועל עוד כמה צעדים", נכתב, "הם שומרים את גרגרי החיטה כדי לוודא שהם לא בשלים מדי או רטובים מגשם. זו יכולה להיות משימה מאתגרת בחוף המזרחי הגשום".
הכתב מספר כי לפני חמש שנים, אחד הפלגים בסאטמר החל לגדל את החיטה שלו באריזונה ששם הגשם נדיר בתקופה זו של השנה ובכך נפתחה חזית מול הפלג השני בחסידות בתחרות על הסטנדרטים המחמירים לייצור מצות.
סמואל היילמן, מרצה לסוציולוגיה בקווינס קולג' של אוניברסיטת ניו יורק, מסביר כי התחרות בין השני פלגי סאטמר היא כאשר "אחד תמיד מחפש להיות יותר סמכותי מאשר השני, ואחת הדרכים זה במצות - המצה שלנו היא כשרה יותר מאשר שלך, אנחנו קפדנים וזהירים באפיית המצה יותר ממך".
על האדמו"ר, כותב כתב ה"נו יורק טיימס" כי "הרב אהרן טייטלבוים, האח הגדול, הוא הרב הראשי של קהילת סאטמר שבסיסה בקריית יואל, ניו יורק. ביום שני, הרב אהרן טייטלבוים קיבל משהו הקרוב לקבלת כוכב רוק כשהגיע לביקור בחווה, ישר מניו יורק. רבנים ובני קהילה התאספו סביבו, לקחת תמונות על ההזדמנות לגעת בו", הוא מתאר מנקודת מבטו.
"הרב ברודי, לבוש מעיל שחור מסורתי, באורך הקרסול, ניגש אל טים דאן, הבעלים של החווה. 'כמה מעלות עכשיו?', הוא שאל. 'זה בערך 108 מעלות', משיב לו מר דאן. הרב ברודי נאנח", מתאר הכתב.
לפי הידיעה, דאן קיבל לפני חמש שנים פנייה מאדם שלא הכיר ששאל אותו אם יש לו חיטה כשרה. הוא השיב שכן ללא שידע מה הדרישות המחמירות של החרדים. "השיעור הראשון שלו הגיע כאשר אשתו ביקשה ללחוץ את ידו של אחד האנשים שהגיעו לשדה והוא משך את ידו לאחור", מתאר הכתב.
"הרבה יותר שיעורים הוא קיבל אחרי", נכתב, "כך, למשל, לא משנה לרבנים כמה פעמים מר דאן מנקה את הציוד שלו, הם יבואו וינקו אותו קצת יותר. המטרה, הם אמרו לו, היא להיפטר מכל פיסת לכלוך במכונות".
"כשאני פוגש לקוחות פוטנציאליים, אני אומר להם, אם אני יכול לעמוד בסטנדרטים של אלה, אני יכול לעמוד בסטנדרטים של כל אחד", אמר דאן ל"ניו יורק טייס. דאן מגדל 12 זנים שונים של חיטה בחווה שלו. חלקם נשלח לאיטליה, שם הוא משמש לייצור פסטה. וחלק הולך למעבדה שמפתחת לחמים חדשים.
המצה עשויה מחיטה לבנה, מסביר הכתב, ברגע שהיא נקטפת יש להביאה למחסן לפני רדת החשכה כאשר מעבירים אותה החלק העליון של המשאית חייב להיות מכוסה. לאחר שמנקים אותה היא נארזת בתוך מכולות שנחתמות על-ידי הרבנים ונשלחות ברכבת לניו ג'רזי, שם הן נלקחות על-ידי משאיות למאפיות בברוקלין ובקרית יואל.
הרב אלי הרשקוביץ, שמנהל את מאפיית המצות של סאטמר בוויליאמסבורג, אומר לעיתון כי המצות נאפות בתנורי עצים כפי שנעשה לפני מאות שנים באירופה. לדבריו, חבילה אחת של ק"ג מצות עולה כ-25 דולר, שזו עלות העבודה. להערכתו, המאפיות החרדיות בברקולין שיתחילו את אפיית המצות כחמישה חודשים לפני החד, ייצרו בין 80 אלף ל-100 אלף ק"ג של מצות כשמשפחה ממוצעת צורכת כ-20 ק"ג מצות בימי החג.
"בצהריים, הרב אהרון טייטלבאום עלה על קומביין והתניע את המנוע כדי להתחיל את קצירת החיטים. איש חסידי היה על ההגה. בנו של מר דאן, קירק, שלומד אגרונומיה באוניברסיטת אריזונה, נסע לצדו בכל שלב על פני השדה, בעת איסוף התבואה", מתאר הכתב לסיום.