בעולם החסידות מציינים הערב (רביעי), ג' תמוז, את יום ההילולא ה-26 של הרבי מליובאוויטש. מה כבר ניתן לכתוב על הרבי, שעדיין לא סופר? מה יש לי, שלא זכיתי לראותו בחיים, לחדש על דמותו רבת האנפין?
השאלה הגדולה יותר היא: מה לאדם שנולד אחרי ההסתלקות ולרבי? כיצד הצליח הרבי אחרי הסתלקותו להשפיע על אנשים כה רבים, שלא הכירו אותו מעולם?
בחסידות חב"ד, כאשר מתייחסים לפטירת צדיק, משתמשים במילה "הסתלקות". בזוהר, משתמשים לעיתים במילה זו כדי לתאר דווקא התגלות.
במאמר הראשון של הרבי, באתי לגני, הוא מביא את דברי הזוהר: "כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין". הכוונה היא שכאשר אדם כופה את יצרו הרע, מתגלה כבודו של הקב"ה בכל העולמות.
הרבי מסביר בזאת כי חותנו, הרבי הריי"צ, לא נעדר מאיתנו אלא התרומם למקום נעלה מאיתנו - ומשם עדיין משפיע ופועל למענינו.
לא מדובר במילים בלבד, אלא במציאות המוכיחה כי גם אנשים כמוני, וכמו עוד רבבות נוספים, שבכלל נולדו אחרי ג' תמוז תשנ"ד, מסוגלים לחוש רגש של געגוע לאדם שכלל לא הכירו ולא חיו באותם שנים.
נוכחותו הפיזית של הרבי אומנם אינה איתנו, אך פעולותיו עדיין משפיעות מידי יום על העולם כולו בכלל, ועל העולם היהודי בפרט.
קצרה היריעה מלפרט על פעולותיו הרבות של הרבי, אך בין היתר, משפיע הרבי על ידי שינוי החשיבה המקובלת בנוגע למנהיג. הרבי הסביר כי כל אחד מאיתנו הוא מנהיג שיש לו יכולת השפעה על סביבתו ועליו לנצל זאת.
הגישה של הרבי, שהביאה לאלפי שלוחים ובתי חב"ד בכל רחבי הגלובוס, רלוונטית כמובן גם, ואולי בעיקר, לי ואלייך. כל אחד מאיתנו יכול וצריך להפוך למנהיג שמשפיע בצורה חיובית על סביבתו.
אנשים שפעלו מתוך תחושת שליחות זו, הצליחו להשפיע באופן חיובי על חיי, ובכך, בתקווה שגם אני מצליח להשפיע על הסובבים אותי, גרמו לי לחוש קשר וגעגוע לרבי, של זכיתי להכיר.
הצגת כל התגובות