כאחד ששותף בהגשת תכנית אקטואליה יומית אתם בוודאי מתארים לעצמכם, שבישיבת צוות העריכה עלה על השולחן נושא החתונה בחצר הקודש בעלזא. מטבע הדברים, אכן נושא ראוי ואולי אף חשוב.
אז הנה ‘גילוי דעת’ או שמא ‘גילוי נאות’ שאותו שיתפתי עם המגיש שלצידי ועורך התכנית כמו גם יתר חברי ההנהלה השותפים בקבוצת העריכה של תכניתי "ישר ולענין".
“אינני מתכוון לשוחח ולהעלות את הנושא בתכניתי שלי!”, הודעתי. למה? הם שאלו, “נעשה זאת עם כל הכבוד הראוי, כדרכנו בכל אייטם ובוודאי כשמדובר באחת מחצרות הגדולים ובאחד האדמו"רים המוערכים ביהדות בכלל, וביהדות החרדית בפרט”. אבל אני בשלי! לא מוכן לדבר בנושא! שוב הם שאלו, למה? מדוע? אז הנה התשובה, הנה ה’גילוי הנאות’ שמעולם לא שיתפתי והערב הזה אני מרגיש צורך לשתפו לכל העולם.
יש לי אח אוטיסט. אהרל'ה שמו. היום הוא בן 50 ( אך נשאר ילד והמבין יבין). אני זוכר את היום ההוא לפני כעשור, פוסע לי בשכונת ילדותי בירושלים, כשלפתע עוצר אותי חסיד בעלזא ושואל: “דודי, אתה יודע שהרוב (כך נקרא האדמו"ר בלשון החסידים) שולח בכל 'טיש' של ליל שבת שיריים לאחיך אהרל'ה לפני כולם?!
אני במבט המום מסתכל על אותו חסיד, והוא ממשיך: "לפני הדיינים, לפני הרבנים, לפני הגבירים, אפילו לפני הנכדים. הרבי טועם מהאוכל, נותן לבנו יחידו, ואז זורק מבט לכיוון המקום של ארהל'ה, ממלא לו בצלחת מוסר לגבאי הראשי ואז, מול אלפי הנוכחים הגבאי מכריז בקול רם, ארהל'ה שוומנפלד".
לא רבים הצליחו להעתיק נשמתי עם סיפורים, ואני עומד שם ברחוב מביט עליו בשוק, האם הוא מספר על אחי שלי, על אהרל'ה שלי? והוא ממשיך: "הצלחת הזו עוברת עשרות עד מאות ידיים, כולם מביטים בה, אבל האדמ"ר מביט על מישהו אחד, על אהרל'ה. באולם דממה וצלחת אחת שעוברת עוד יד ועוד יד, והעולם כולו מחכה שהיא תגיע לידיו, ואהרל'ה כמו בכל פעם, מסמיק כולו מאושר ורק אז האדמו"ר מרשה לעצמו לחלק את השיריים לכל יתר החשובים ואז לקהל כולו”.
אני עומד משתהה, מאזין ולא מאמין, מילותיי נעתקות מפי והוא מבהיר לי: "זה קורה בכל שבת פעמיים ושלוש, וכך חוזר על עצמו הטקס הזה כבר שנים, במיוחד מאז שאהרל'ה הפך ליתום"
הסיפור ההוא ששמעתי על המדרכה הירושלמית באותו יום לפני שנים, נחרט בליבי ובמוחי. איזה אדמו"ר ענק זה שכך נותן את תשומת הלב לחסידו. מנה שבועית שהיא לא רק שיריים, אלא מנה שמאכילה למשך שבוע שלם את הילד המיוחד הזה בן ה-50, שמבחינתו מחכה בכל צאת שבת לשבת הבאה, וזה מה שמחזיק אותו שבוע שלם.
לא בכדי כל אדם שמתעניין בשלומו במשך השבוע, שומע מאהרל'ה אחי בהתרגשות את האהבה של האדמו"ר אליו. "אתה יודע שאני מקבל שיריים מהרוב ראשון??? כי הרוב אוהב אותי יותר מכוווולם!". דאגתו ואהבתו של האדמו"ר לא מסתכמת רק שם, לא אחת כאשר אהרל'ה מתארח אצלי או אצל אחיי בשבת, עם צאת השבת אחותי מקבלת טלפון מבית האדמו"ר שמתעניין לדעת היכן היה אהרל'ה בשבת, והתעניינות האדמו"ר שהכל בסדר כי הוא לא ראה אותו בטיש. ואנחנו במשפחה כבר התרגלנו ברבות השנים, ליידע את בית האדמו"ר בימי שישי, אם וכאשר אהרל'ה ייעדר.
אז עכשיו חברים, אני שואל. האם אני, דודי שוומנפלד, אח של אהרל'ה, האם אני יכול לשאול שאלות של כמה, למה, מתי ואיך? הרי גם אם היה מדובר בסתם באדם שמפנק ודואג ומחיה את נפשו של אחי, לא הייתי מסוגל לנצל את המיקרופון שברשותי כדי לבקר אותו, אפילו לא בדרך של כבוד. על אחת כמה וכמה כאשר משדובר במנהיג בקנה מידה עולמי בעולם החסידות, אדמו"ר ענק שבכל ליל שבת מותיר את רבבות חסידיו בצד, הכל בכדי לעודד ילד מסכן, ומצידו שכל העולם יחכה עד אשר הילד המסכן יחייך את חיוכו השבועי. את האיש הענק הזה אתם רוצים שאבקר???
ואם בחתונה עסקינן, אז אני מבקש לחדד. תשומת הלב שדיברתי עליה, לא מסתכמת ב'טיש' ליל שבת. זה קורה בכל חגי ישראל, גם כאשר בית המדרש עמוס ומתווספים לו עוד אלפי אורחים מחו"ל, ובהם עשירי החסידות שמחזיקים כלכלית את המוסדות. גם הם יחכו כמו יתר החסידים לאותה נתינה שמעניק האדמו"ר. וכן, גם בחתונות נכדיו ונכדותיו, גם שם כאשר רבבות עומדים על הפרענצ'עס ושרים 'דער רבי זאל לייבען א מזל טוב אלע חסידים א מזל טוב', והוא בשיא מלכותו ותפארתו, יטעם מהצלחת, גם אז יחל במבטיו לכל עבר ובסוף ישאל לאחד המשבקי"ם וויא איז ארהלה? (איפה ארהל'ה), ושנייה אחרי – תשמע ההכרזה בכרוז הראשי: "ארה'ה שוומנפלד".
ומאז ועד היום, כן, גם היום. כל מי שביקר אי פעם בטיש בבעלזא, לא יפספס את ההכרזה בעת חלוקת השיריים: "ארהל’ה שוומנפלד". מי שלא מכיר, וודאי יתאר לעצמו שמדובר בגביר של החסידות, אבל די בבירור קצר לגלות שמדובר באוטיסט הבוגר של החסידות, זה שהאדמו"ר החליט לפני שנים שהוא מקבל שיריים לפני כולם!
זה הנימוק שלי דוויד שוומנפלד (בהגייה חסידית). ואם לרגע אתנתק מהאישי ואחזור להיות דודי שוומנפלד אומר רק שני דברים: דמיינו לערב אחד את כיכר בעלז לכיכר בלפור/פריז ומבטיחכם נאמנה כי הדברים יסתדרו לכם טוב יותר. ודבר נוסף: אם תשאלו אותי על מי אתה סומך יותר על נתניהו, ליצמן, בר סימן טוב, אדלשטיין ופרופסור גמזו, או על האדמו"ר מבעלזא? התשובה ברורה: על האדמו"ר מבעלזא, ואידך זיל גמור.
מזל טוב לאדמו"ר, מזל טוב לחסידים, דורות ישרים ומבורכים.
דודי, אח של ארהל'ה.
הצגת כל התגובות