סיפור של השגחה פרטית מתפרסם היום באתר חב"ד און ליין, מפי בעל המעשה, ר' ארי טננבוים, חסיד חב"ד מהעיר ביתר עילית. כך הוא מספר:
"אתמול בשעות הצהריים, אשתי ילדה בשעה טובה בבית הרפואה הדסה עין כרם בת למזל טוב. כיוון שזה נחת עלינו בהפתעה, אחרי שכבר שמו אותנו במחלקת יולדות ומי מהמשפחה הגיע להיות עם אשתי, נסעתי לבית להביא עוד חפצים ובגדים שנשמטו מהתיק לידה החפוז שהכנו בבוקר".
"בהלוך, הנסיעה הייתה רגועה, אך רגע לפני שבאתי לצאת חזרה, ברקים ורעמים הרעישו. לקחתי מטריה ויצאתי. כמה שניות אחר כך וגשם כבד ניתך ארצה. לקינוח: כביש המנהרות חסום (עקב עבודות בכביש) וצריך לנסוע דרך הכפר ערבי עוקף, מפותל ומסוכן. אנחנו נוסעים בשיירה ארוכה, לאט לאט, עם ווינקרים מהבהבים".
האב המאושר ממשיך ומשתף, "כמה דקות לפני הפנייה לבית הרפואה אני מבחין ברכב חונה בצד עם ווינקרים. לא דבר חריג בלילה הזה. אני מתבונן הייטב ואני רואה שהנהג מחליף גלגל מפונצ'ר רטוב כולו".
"ההתלבטויות החלו. לעצור? אשתי מחכה לי. מאידך, יש לי מטריה והוא רטוב. אבל אשתי מחכה לי, אבל הוא רטוב. טוב נו, אני עוצר בצד. שם ווינקרים, שולף מטריה ויוצא לעזור לו".
"גלגל סובב בעולם"...
"מה? בדרך להדסה? אני שואל מגונן על שנינו מפני הגשם בשעה שהוא מחליף גלגל.
"כן, הוא עונה.
"אישתך ילדה?, אני שואל.
"לא, מיילדת. הוא עונה. איילה שמה.
"צרפתים? אני שואל. הוא מאשר"...
טננבוים משתף: "ניחשתם? ניחשתם! אחרי בדיקה של כמה שניות: זה בעלה של המיילדת של אשתי. החזרתי לו ולו במעט למה שאשתו עשתה למעננו", הוא מסיים את סיפורו הטרי, נרגש.
הצגת כל התגובות