ליארצייט של רבי מאיר מאפטא כ"ה תמוז
מהו המקור לשיר: "ריבון העולמים ידעתי..."?
רבי מאיר מאפטא המכונה 'אור לשמים' ע"ש סיפרו, השאיר תפילה כירושה, והיא המקור לשיר:
'ריבון העולמים ידעתי שהנני בידך לבדך...'.
השיר, הוא ההתחלה של התפילה שהוא חיבר.
בעל 'תפארת שלמה' הרב הקדוש מראדאמסק, שהיה רגיל לומר את התפילה, בכל יום ערב ובוקר, אומר:
"שהיא סגולה נוראה - לפרנסה והצלחה לאומרה בכל יום" (כפי שנדפס ב'אור לשמים' מהדורת תרע"ד).
היכן מוזכרים הפרנסה וההצלחה בתפילה?
הפרנסה וההצלחה – לא מוזכרים! אף לא פעם אחת!
כיצד יתכן הדבר? כל התפילה 'ריבון העולמים' היא בקשה שנזכה להתקרב לקב"ה, אומר רבי מאיר מאפטא בספרו פעמים רבות:
מעשי האדם מורידים משמים את השפע – לעולם המעשה!
התפילה מקרבת את האדם לקב"ה, ועוזרת לאדם לשפר את מעשיו, והמעשה – מוריד ופותח לאדם את 'צינורות' השפע, ולכן:
התפילה 'ריבון העולמים' היא: סגולה נוראה - לפרנסה ולהצלחה!
לפי דבריו נבאר קטע קצר מתפילתו...
מהות התפילה – אני מאמין ואוהב!
"רִבּוֹן הָעוֹלָמִים - יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד! כַּחֹמֶר - בְּיַד הַיּוֹצֵר".
אני מאמין ויודע, שאני אך ורק בידיים שלך, שלך – לבדך!
מהות התפילה, היא:
חיזוק הנפש באמונה פשוטה ותמימה, ובביטחון מוחלט בקב"ה!
וזאת הדרך הסלולה והבטוחה, בדורנו - לעבוד את ה' יתברך!
"וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה".
אני מאמין ובוטח בך - בטובך ובחסדך.
ואני יודע בוודאות מוחלטת, שלא משנה כמה שאני אתאמץ בעצות ותחבולות כדי להצליח, ולא משנה כמה יעמדו לימיני וירצו לעזור לי, כי:
אצליח לנצח ולגבור, רק אם - אתה תהיה בעזרי!
מה התיקון של הדור שעל ידו – יזכו לישועה?
רבי מאיר מאפטא מסביר בספרו, שדורנו לא צריך סיגופים ותעניות. התיקון של הדור הזה, הוא:
"ע"י אמונה, שמאמינים באלוהי עולם - ובאמונתם יחיו"!
הוא מדגיש, שכיום - הדרך לעבודת ה' ותיקון הנשמה יותר קלים!
רק להכניס לחיים את הקב"ה - באמת, ולחיות את האמונה!
וזאת הסיבה, שהוא חוזר שוב ושוב על המילים:
"ריבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד..."
עד שהאדם ירגיש ש: "בלעדי עוזך ועזרתך – אין עזרה וישועה"!
'חוף מבטחים' הוא - ידיו הבטוחות של בורא עולם!
הוא כותב: "שהאדם הרוצה ליכנס בעבדות השי"ת, מחויב למסור עצמו בידי השי"ת, ושאין ביכולתו לעשות מאומה! רק השי"ת - ינהג אותו" ('אור לשמים' פר' בא).
זוהי תחילת הדרך שצריך ל'אמץ', לדעת שהוא בידיו של הקב"ה בלבד.
אין אין – עזרה! אני מאמין באמונה שלמה, שרק אתה - עזרתי וישועתי!
איך באמת מצליחים להשיג אמונה?
"וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע, אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי, וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה - מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ".
לפעמים, לא ניתן להשיג את האמונה והבטחון בקב"ה, אלא רק אחרי שמתנסים בקושי ומצוקה, ורואים שכולם "יחפצו להרע" לנו, ולא מוצאים שום פתרון.
שום דרך איך להצליח להתגבר או לפתור את הבעיה בדרך הטבע:
והקושי מביא את האדם - 'עד הקצה'...
רק אז הוא מוכן להרפות, לוותר ולעלות 'מעל' הטבע, לעזוב את השכל הפשוט, ולעלות 'מעל הטבע' – אל האמונה!
רק במצב כזה, הוא קולט ומפנים - שאין דרך אחרת!
"וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע" – כשהאדם מצליח לעלות 'מעל' הטבע, ולחזק את האמונה, הוא מגיע למצב, שגם אם כולם יחפצו להרע לו, מבית ומחוץ, שידוע, שהיצר הרע 'לובש' כל מיני 'תחפושות' ו'דמויות', עדיין הוא:
יצליח להתגבר עליו - להתרומם ולנצח!
ולא לאבד את קשרי האהבה - עם הקב"ה!
והוא יצליח לעשות זאת, מתוך:
שמחה אמיתית, בטחון ושלווה פנימית, ואמונה עזה ותמימה ב'ריבון העולמים'.
תהיה נחשון – והים יקרע לך!
לפני קריעת ים סוף בני ישראל הגיעו 'עד הקצה', מצרים מאחוריהם הים מלפניהם, חיות רעות וכו'... ובני ישראל היו בצרה גדולה!
הם לא מצאו שום עצה ושום פתרון למצבם!
אומר רבי מאיר מאפטא: "ונלאו למצוא פתח להצלת נפשותם! ויראו מאוד! וזה היה סיבת ישועתם!"
המסלול הזה עובר על כל אחד, ברגע שהוא בדוחק אמיתי, ולא מוצא פתרון לצרתו, והבעיה שהוא עומד בפניה, אומר ב'אור לשמים':
"כשאיזה מבני ישראל, רואה את עצמו בדוחק ובמצוק, רחוק מישועה טבעית, אז, ממנו יתברך יוושע – תיכף ומיד בלי איחור" (פר' בשלח).
רק תאמין ותבטח! איזה הבטחה גדולה ועצומה!
והתוצאה? "הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה - וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה".
מדוע זה 'עובד' - דווקא כך?
קשה במהלך היום לזכור בכל רגע - שאין שום טבע:
כל הטבע שאנו רואים בעינינו, הם – הסתרה ודמיון בלבד!
וכאשר מגיע קושי וניסיון, ומכירים באמת, ש"מלא כל הארץ כבודו":
ו"הלא את השמים ואת הארץ – אני מלא נאום ה'"!
ברגע זה ממש! האדם יודע, ששום כח הגיוני או טבעי, לא יכול להועיל או לעזור לו, ואז:
כל ההסתרות מתבטלות, ומתגלית השגחת ה' עליו – והוא נושע!
האדם מקבל עזרה וישועה, מעל דרך הטבע - וכנגד כל הסיכויים!
למה צריך קושי ומצוקה - אין דרך אחרת?
אומר רבי מאיר מאפטא, כאשר יש לאדם קושי וצער, והוא צריך ישועה: "זהו תקנתו שיקבע בליבו, אמונה מושרשת ש'מלא כל הארץ כבודו', ולית אתר פנוי מיניה".
כשהשכל והלב קולטים, שהקב"ה נמצא בכל מקום:
"שאין לך שום דבר גשמיי בעולם, שלא יהיה בו - חיות הקדושה"
אז מבינים, שכל מה שמגיע לאדם, זה - רק מהקב"ה, ולכן:
הקב"ה – הוא היחיד 'ואין עוד מלבדו'!
שיכול לבטל את המציאות שהוא נקלע אליה – בכל רגע ממש!
וממשיך ואומר: "מזה הדבר בעצמו שהיה לו דחיקא – יבוא לו הישועה"
ומכאן ניתן להבין, מדוע שום עצה ותחבולה לא יכולים לעזור לאדם, וגם, הרצון של כל העולם לעזור – לעולם לא יביאו את הישועה!
אין שום מציאות בעולם, חוץ – מה' יתברך!
רק ההכרה שהקב"ה הוא - הטבע ו'מעל' הטבע!
הוא הוא היחיד שמוביל את - כל המהלכים, והוא - עשה עושה ויעשה לכל המעשים, וכשמאמינים ובטוחים בו, ולכן:
פונים אליו לבקש את העזרה, רק אז זוכים:
"אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי, וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה - מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ, הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה - וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה"!
רק תפתח את העיניים ותראה – את האמת!
ונמשיך את התפילה המדהימה 'ריבון העולמים':
"לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לִהְיוֹת - עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה!"
וצריך לבקש מהקב"ה עזרה תמידית, כי מאוד קשה לראות בעולם שנראה 'טבע', שהקב"ה תמיד נמצא בו בהסתרה, כמו שכתוב:
"ואפילו בהסתרה שבתוך הסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך".
"וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי בְּכָל עֵת"!
בכל מקום, בכל עת ובכל מצב, אני רוצה:
"לְבַל אָסוּר - לֹא בְדִבּוּר! וְלֹא בְמַעֲשֶׂה! וְלֹא בְמַחְשָׁבָה!
לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה!"
ואני מבקש, שכל חפצי ורצוני יהיה:
"כִּי אִם תִּרְדֹּף נַפְשִׁי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת!".
כי אז: וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה".
התפילה מצ"ב בזה, וכדאי לומר את התפילה בשלמותה.
לע"נ רבי מאיר מאפטא בן רבי שמואל זכותו תגן על כל ישראל, ונזכה תמיד לעזרה וישועה מריבון העולמים, אמן!
תפילת רבי מאיר מאפטא – 'ריבון העולמים'
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים יָדַעְתִּי כִּי הִנְנִי בְּיָדְךָ לְבַד כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר. וְאִם גַּם אֶתְאַמֵּץ בְּעֵצוֹת וְתַחְבּוּלוֹת וְכָל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל יַעַמְדוּ לִימִינִי לְהוֹשִׁיעֵנִי וְלִתְמֹךְ נַפְשִׁי, מִבַּלְעֲדֵי עֻזְּךָ וְעֶזְרָתְךָ אֵין עֶזְרָה וִישׁוּעָה.
וְאִם חָלִילָה יַחְפְּצוּ כֻּלָּם לְהָרַע אָז אַתָּה בְּחֶמְלָתְךָ תָּשִׂים עֵינֶיךָ עָלַי וְתַשְׁקִיף עָלַי לְטוֹבָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ. הִנֵּה חֲבָלִים נָפְלָה לִי בַּנְּעִימִים, וִישׁוּעָתִי בָּאָה, וְעֶזְרָתִי תִגָּלֶה.
לָכֵן עָזְרֵנִי רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לִהְיוֹת עֵינַי פְּתוּחוֹת לִרְאוֹת תָּמִיד אֲמִתּוּת הַדָּבָר הַזֶּה, וִיהִי תָּקוּעַ וְקָבוּעַ אֱמוּנָתְךָ בְּלִבִּי בְּכָל עֵת לְבַל אָסוּר לֹא בְדִבּוּר וְלֹא בְמַעֲשֶׂה וְלֹא בְמַחְשָׁבָה לַעֲבֹד זוּלָתְךָ חָלִילָה, כִּי אִם תִּרְדֹּף נַפְשִׁי רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת.
גַּם עָזְרֵנִי לְבַל יָמוּשׁ מֵרַעְיוֹנַי וּמִלִּבִּי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ וְהוֹפָעַת חִיוּתְךָ בְּכָל רֶגַע, וְקֹטֶן עֶרְכִּי בֵּין מַעֲשֶׂיךָ, וּמַה נֶּחְשָׁב אֲנִי בֵּין יְצוּרֶיךָ, וּכְאַיִן אֲנִי נֶגֶד בְּרוּאֶיךָ אִם גַּם הָיִיתִי נָקִי מִכָּל חֵטְא, וּמַה גַּם כִּי עֲוֹנוֹתַי רָבוּ לְמַעְלָה רֹאשׁ נְקַלֹּתִי מִכָּל בְּרוּאֶיךָ כִּי הֵם עוֹשִׂים רְצוֹנְךָ אֲשֶׁר לְכָךְ נוֹצְרוּ וַאֲנִי בְּגֹבַהּ לִבִּי מְתֹעָב בְּעֵינֶךָ.
וְעָזְרֵנִי לִהְיוֹת מִדַּת הַכְנָעָה וְשִׁפְלוּת רוּחַ דָּבוּק בְּלִבִּי וּבְרַעְיוֹנַי בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וְתִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי לְבִלְתִּי אֶחֱטָא, וְיִשְׂמַח לִבִּי תָמִיד בְּךָ אֲשֶׁר בְּרָאתַנִי לִכְבוֹדְךָ, וְאַהֲבָתְךָ תִּבְעַר בְּקִרְבִּי, וּמֵחָכְמָתְךָ תַּאֲצִיל עָלַי לִהְיוֹת נֶגֶד עֵינַי גְּדֻלָּתְךָ וּגְבוּרָתֶךָ וּמִעוּט עֶרְכִּי וְחֶסְרוֹן בִּינָתִי, וְלֹא יִגְבַּהּ לִבִּי, וְלֹא אֶרְדּוֹף אַחַר הַכָּבוֹד וּגְדֻלָּה וְעֹשֶׁר כִּי אִם תִּכְסֹף נַפְשִׁי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ.
וְאֶהְיֶה מוּכָן בְּכָל רֶגַע לִמְסֹר נַפְשִׁי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי וְגוּפִי וּמְאֹדִי עַל קְדֻשַּׁת שְׁמֶךָ, וְהָסֵר כָּל הַמָּסָכִים הַמַּבְדִּילִים בֵּינִי לְבֵינְךָ, וְהַחְזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. וְיֻנְעַם לִי כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְלֹא יְבַלְבְּלֵנִי שׁוּם עִנְיָן מֵעֲבוֹדָתְךָ הָאֲמִתִּית, וְלֹא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים, וְלֹא אֶתְאַוֶּה לְשׁוּם דָּבָר זוּלַת רְצוֹנְךָ,
וְהוֹרֵינוּ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב נָבָר וְזָךְ וּבְשִׂמְחָה וְרוּחַ נְמוּכָה וּבְאַהֲבַת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וְיִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ עַל יָדִי וְעַל יְדֵי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת וְלֹא יִמָּצֵא פְּסוּל בָּנוּ חָלִילָה, וְנִנָּצֵל מֵחִלּוּל הַשֵּׁם.
וְנִזְכֶּה לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ בִּתְמִידוּת מִתּוֹךְ הַרְחָבָה, בִּתְשׁוּבָה וּבְדַעַת וּבְשִׂמְחָה וְלֵב טָהוֹר, וְנִשָּׁמֵר מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל עָוֹן, וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד, וְנִזְכֶּה לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוִינוּ וְלֹא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: