כיצד 'נולד' השיר - 'בברסלב בוערת אש'?
רבי נתן, המכונה מוהרנ"ת נולד בנמירוב לאביו שהיה בן תורה ועשיר, לאחר חתונתו הוא היה סמוך לשולחן חותנו, שגם היה גדול בתורה.
רבי נפתלי הכיר את דרך החסידות, והיה מדבר בשיבחה, ואילו רבי נתן חי בסביבה ומשפחה שהתנגדו לדרך החסידות.
רבי נתן הרגיש שמשהו חסר לו בעבודת ה', ולא ידע להגדיר בדיוק מה, ולכן, הלך לחפש אצל כמה צדיקים אולי ימצא מרגוע לנפשו העשירה והנכספת לקרבת אלוקים, אך, עדיין לא מצא מנוח לנפשו.
רבי נפתלי קרב את הכיר רבי נתן לרבי נחמן, ומובא מתוך 'באש ובמים' תאורו האוטנטי של רבי נתן לשולחן השבת של רבי נחמן...
הכרות עם שולחן שבת ראשון של רבי נחמן
כאשר התקרבו מוהרנ"ת וחברו רבי נפתלי, הם הצטרפו לשולחנו הטהור של רבינו בליל שבת קודש...
כשרבינו והחסידים התחילו לשיר "אשת חיל", החלו מחשבותיו של מוהרנ"ת טורדות אותו מעט, מצד אחד: בער בו ליבו מאד להידבק ברבינו ולהישאר אצלו לחסות בצילו, אולם, מאידך גיסא ידע היטב עד כמה אביו וחותנו מתנגדים לחסידות".
"עודו שקוע בהרהורים על מצבו העגום, שומע הוא איך שרבינו נמצא עדיין בשירת "אשת חיל", וחוזר על הפסוק:
"כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון".
מוהרנ"ת הרגיש שרבינו: מושיט לו את ידו - לתמוך בו ולחזק אותו. רבינו חזר גם מספר פעמים על התיבות - "ולחם עצלות לא תאכל".
ושוב חש מוהרנ"ת שרבינו מכוין בזה לעודדו ולחזקו שלא יפול לעצלות וכבדות...
'בפתורא חדתא' – אור ושולחן חדש
מנהגו של רבינו בליל שבת קודש בעריכת שולחנו הטהור היה לקדש תחילה, ליטול ידיים, לברך על הפת ולאכול מעט ממנו, ואז היה שר את הזמר "אזמר בשבחין", כאשר הרבי פותח ושר את המילים הראשונות של כל 'בית' בזמר, והחסידים היו עונים לעומתו את הסוף של כל קטע וקטע...
מוהרנ"ת ורבי נפתלי עומדים ומצפים ומייחלים לשמוע את קולו של רבינו שיפתח בניגון הזמירות.
כאשר החל רבינו לזמר את הניגון הנפלא אזמר בשבחין, הרגישו שני הרעים כי נפשם הולכת וכלה...
רבי נפתלי שהיה בעל חוש נגינה, חש כי לא יוכל לעמוד יותר...
עוד מעט ונשמתו תפרח מרוב נועם ומתיקות.
הוא הוציא מטפחת מכיסו והידק וקשר את ראשו הלוהט, למען לא יבקע מנועם העליון שכמעט לא יוכל לעמוד בו...
"נזמין לה השתא בפתורא חדתא" - נזמין את השכינה הקדושה לקראת שולחן חדש - שולחן חדש... דרך חדשה...
והוא שזכה לכתוב את ה'ליקוטי הלכות' שהוא כמזבח קורבנות, שכולו נחת רוח, אשה לה'... רבינו יושב כשפניו מאירים כשמש וכירח - כתיאורו של מוהרנ"ת, ומזמר, וכל הציבור מחרה מחזיק אחריו...
רבינו חוזר על התיבות הללו "נזמין לה השתא בפתורא חדתא" כמה וכמה פעמים...
מוהרנ"ת הבין היטב שרבינו מכוון לאותה שיחה נפלאה ששח עמם באותו יום ששי אחר הצהרים, שיוליך אותם בדרך חדשה, כלומר: "בפתורא חדתא" - שולחן חדש...
ומוהרנ"ת ור' נפתלי השיבו לעומתו בקול רם ובדבקות עצומה: 'ובמנרתא טבתא דנהרא על ראשין'
יאיר על ראשינו אור טוב ושפיר... אור תורת רבנו הקדושה, אכן, האירה על מוהרנת באור יקרות, והוא זכה להיות זה שהפיץ את תורתו מפיו ממש!
רבינו מגיע לתיבות "לאיתקפא חלשין" - לחזק החלשים: מוהרנ"ת חש ומרגיש כי רבינו מכוון בזה במיוחד אליו... שיתחזק ויעמוד איתן בכל מה שיעבור עליו. ולא רק, כל ענינו של מוהרנ"ת כל ימי חייו, ואחרי מותו בירושה העצומה שהשאיר: לחזק הנפשות החלושות...
כיצד מוהרנ"ת מתאר את שולחן השבת של רבי נחמן? "מי שלא ראה עוצם קדושתו ורשפי שלהבת דבקותו בשבת קודש, וסדר הקידוש שלו בליל שבת עם סדר השולחן והניגון שהיה מזמר: 'אתקינו סעודתא', 'אזמר בשבחין', ואיך שהיה מזמר שאר הזמירות: 'כל מקדש', 'מנוחה ושמחה', 'אשת חיל' ו'מעין עולם הבא'-ומי שלא ראה זאת, לא ראה טוב מעולם...
ואילו היו כל הימים דיו וכו' אי אפשר לבאר אפס, קצה ועוצם, היופי והקדושה, הנוראה והיראה, העצומה ועריבת נעימת, דבקות הנפלא שהיה אז בענווה באמת, אשר לא נראה כזאת בעולם...
מי שיקרא שוב את השורות, יבין איזה מעמד מלא הוד והדר היה שולחן השבת שחווה מוהרנ"ת אצל רבי נחמן...
"קודם הקידוש היה נוטל הכוס בידו והיה עומד זמן רב עם הכוס בידו לפני השולחן בשתיקה, ולא היו שומעים ממנו כי אם קצת קול השתוקקות, ועלה אז למקום שעלה.
אחר כך אחר ששהה הרבה מאד, פתח פיו בנעימות נפלא: יום הששי" (שיחות הר"ן קס"ט).
בברסלב בוערת אש!!! הבער אותה בליבי!!!
לאחר שולחן שכזה שוב לא יכול היה מוהרנ"ת לעלות על יצועו...
רבינו הצית את האש בתוך לבו הכוסף והמשתוקק של מוהרנ"ת, אין הוא יכול להעלות תנומה בעפעפיו...
הוא קם בלב יוקד להשי"ת ויצא מחוץ לביתו, כך הלך ופסע עד קצה העיר, והגיע לשפת הנהר 'בוג' הזורם בקרבת העיר ברסלב, ועלה על הגבעה המשקיפה על פני הנהר, ליבו הוצת כולו מהאש שיצאה מבית מדרשו של רבו החדש, והוא חפץ שאש קודש זו תוקד בו תמיד לא תכבה, כפי שהשתוקק מיום עמדו על דעתו להגיע להתעוררות עזה בהשי"ת.
בלב גואה ועובר על גדותיו החל לזעוק בקול לא לו:
ריבונו של עולם! בברסלב יוקדת אש! להט נא אש זו בלבי פנימה!!!...
(אין ברסלב ברענט אַ פייער! פייער מיר אריין דאס פייער אין הארצן אריין!!!).
שעות מספר עמד מוהרנ"ת על עמדו מבלי יכולת לשוב לעשתונותיו.
הוא עמד עד זריחת השמש...
ליבו הפך לאש להבת שלהבת לאביו שבשמים, ואז נפתחו כל השערים מבלי להסגר...בברסלב אווה מוהרנ"ת את מכון שבתו עולמים: וממנו תוצאות חיים עד היום הזה...
האש של רבי נחמן כל כך יקדה במוהרנ"ת עד שאמר עליו רבי נחמן: "לולא ר' נתן – הוא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי" (חיי מוהר"ן). יהי רצון שנזכה לדבק באש תורתם הקדושה שתמשיך ליקוד עד ביאת המשיח, אמן!
לע"נ רבי נתן בן רבי נפתלי הירץ שטערנהארץ ואימו הצדקת מרת חיה לאנע, זכותו תגן עלינו, ונזכה במהרה לביאת משיח צדקנו במהרה, אמן!
הצגת כל התגובות