חג סוכות – החיבוק אלוקי מלא אהבה
הסוכה היא – חיבוק מבורא עולם, חיבוק אלוקי שאנו מקבלים אחרי התהליך שעברנו, והחיבוק הזה הוא – בזרוע ימין, שהוא בבחינת:
גילוי עצום של חסדים ואהבה מה' יתברך.
תורת החסידות מבארת שהסוכה היא ההתגלות של 'קודש הקדשים', המקום הכי קדוש שהכהן הגדול נכנס אליו רק – פעם בשנה!
בנים אתם – ולא משנה כלום!
בחגי תשרי מתגלה בהדרגה נקודה חשובה מאוד, שלפעמים נסתרת ונעלמת מאיתנו, ובחג הסוכות היא מתגלה ביתר שאת:
'בנים אתם לה' אלוקיכם' – הקב"ה אוהב אותנו אהבה עצומה בלי תנאים! מתוקף היותנו בניו, ומתוקף ברית עולם שכרת איתנו, ולכן:
הברית הזאת תתקיים לנצח!
לא משנה מה שיהיה, ויהיה מה שיהיה, לעולם – לא נפרד!
חגי תשרי - גילוי וחידוש קשרי האהבה!
בחגי תשרי אנו עוברים תהליך הדרגתי.
בראש השנה - בזמן תקיעת שופר, עולים עם התקיעות עד הנקודה העליונה, ומעוררים עם השופר את שורש הרצון העליון של ה' יתברך – לבניו אהוביו.
אבל, גילוי שורש הרצון העליון, נשאר למעלה - בעומק הרצון, ועדיין אינו מתגלה למטה.
ביום כיפור – הכהן הגדול נכנס לקודש הקדשים, שהיא פנימיות הרצון של ה' יתברך לבניו, ומשם ממשיכים את אור הרצון על ישראל, משורש כל השורשים אל שבעת המידות התחתונות, וזה:
בסוד שבע המידות – 'אחד למעלה, ושבע למטה'.
בחג סוכות – בתוך הלב והמידות, מתגלה בגילוי לב עצום, הנקודה הנעלמת, שמתפשט מהלב והמידות – לחוץ, ומאירה - בכל פינה ופינה בעולם.
הסוכה היא - הביאני המלך חדריו!
בחג סוכות, הקב"ה מקיף אותנו באורו ובאהבתו הרבה, ע"י הסוכה הקדושה, ומאפשר לנו לחסות תחת אהבתנו ולהתענג מצילו, בבחינת:
'הביאני המלך חדריו - נגילה ונשמחה בך'!
אהבת ה' ממלא את חדרי ליבנו וכל הוויתנו, עד שנגיע לחג שמיני עצרת, שבו נתאחד ביחוד גמור עם הקב"ה.
יציאה - מענן הקטורת, לענני הכבוד - בסוכה
ביום כיפור יצאנו מענן הקטורת לענני הכבוד הנמצאים בסוכה:
"כי מצוות סוכה, אינה זכר לכללות 'ענני הכבוד' שהקיפו את ישראל מאז יציאת ממצרים, אלא היא: זכר לענני הכבוד והשראת השכינה שחזרו בט"ו תשרי לישראל לאחר שהתחילו להקים המשכן ביום ט"ו בתשרי, ובכך נתכפר להם על עוון העגל, שאז הסתלקו מעליהם ענני הכבוד, וחזר הקב"ה להקיף את ישראל ברוב חיבה בענן כבודו" (דרשות מהר"מ חביב, פר' אמור דרוש ב')
ראוי לכיון על כך כשיושבים בסוכה.
גילוי נקודת העצם – אהבה עצומה בלי תנאים!
ביום כיפור ובפרט בתפילת נעילה, מתגלה 'נקודת היהודי' שהיא: נקודת העצם, היא מאירה לכל יהודי בזמן התפילה, ומאירה בליבו:
שאהבת הקב"ה לכל אחד מבניו – אינה תלויה בשום דבר!
כי נקות העצם, היא - נקודה פנימית של 'בנים אתם', ולא שייך למחוק או לבטל את נקודת העצם - נקודת הבן יקיר לי, וגם:
לא שייך לחסר או להוסיף עליה, היא - מציאות מוחלטת שנקבעה מראש! לא ניתן לביטול או לערעור על הנקודה הזאת, והיא: "בין כך, ובין כך אתם קרויים בנים" (קידושין, ל').
חלק ה' עמו – חלק ממש!
ביום הכיפורים, אהרן הכהן מגלה לנו את הנקודה הזאת, בשעה שהקטורת עולה אשה לה', שאז מתגלה ה'חלק' אלוק' ממעל, שאנו חלק מעצמות ה' יתברך, ומעצם גילוי נקודה זאת, ביום הכיפורים מתעוררת מחילת העוונות, שאז מתגלה:
'כי חלק ה' עמו' – אנחנו חלק מהקב"ה ממש!
על אף שהעוונות מרחיקים אותנו מהקב"ה, עדיין אנחנו נמשכים כל הזמן לדבק בחלק האלוקי שבנו.
ולכן, אפילו כשעם ישראל חטא בחטא העגל, ענני הכבוד לא הסתלקו ממנו, אלא, המשיכו להקיף את עם ישראל - בחיבה יתירה!
מעצם היותם - בנים למקום, ובלי קשר – למעשיהם!
הבל הפה – מגלה את האהבה
האדמו"ר מרוזין זי"ע מוסיף על כך, ואומר, שענני הכבוד נוצרו ע"י ההבל פיות על ישראל, שבקע מדיבורי האהבה של ישראל זה לזה.
'שפתי כהן ישמרו דעת' - ואין דעת אלא הבדלה.
הקדושה של עם ישראל מבדילה אותם מהגויים, והיא שגורמת להם להיות מוקפים בקדושה העליונה ובכל שנה. ובחג סוכות, נקודה זאת מתגלה שוב, ולכן, רק עם ישראל יושב בסוכות (בני יששכר, תשרי מאמר י אות טו').
להיכנס עם כל הגוף – המצווה היחידה
בחג סוכות, נכנסים לסוכה עם כל הגוף, אף עם הנעלים ונדבק בהם מה שנדבק... כי הסוכה מקבלת את כל אחד מעם ישראל – כמו שהוא!
ממש כמו אבא ואמא שמקבלים את בנם לביתם, לא בגלל המעלות הרבות שיש בו, אלא, רק ורק מכיון שהוא – בן! (שפת אמת, סוכות תרל"ה).
לכן נאמר: 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' כל אחד – כולל כולם!
כי יש בכל אחד ואחד את הנקודה הפנימית, שהיא:
'אזרח' – ישיבה קבועה בכלל ישראל, וזאת - בלי קשר למעשים.
הנקודה הזאת התגלה ביום כיפור, ובחג סוכות כאשר נכנסים לסוכה, היא:
נכנסת ומתיישבת, בלבבות - כל אחד ואחד מעם ישראל! (אור ישרים סלאנים).
'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות' (סוכה כז') - מלמד שכל אחד ואחד מישראל ראוי לשבת בסוכה, וראוי לשבת בסוכה אחת, וזוכה: ימינו תחבקני.
הסוכה – הביאני המלך חדריו ממש!
'הביאני המלך חדריו' – בחג סוכות צריך להרגיש שנכנסים לסוכה כמו בן שנכנס לבית הוריו, שדלת הבית פתוחה עבורו – תמיד!
והוריו מקבלים אותו באהבה, בלי למדוד את - מעשיו או כשרונותיו.
את זה בדיוק גם מסמלים ארבעת המינים, שאוגדים אותם ביחד, והם מכל הסוגים והמינים, וה'אגד' שמקיף אותם הופך אותם לשווים, כי בעצם:
נקודת האהבה של הקב"ה לבניו – שווה, לא תלויה בכלום!
כך כל אחד שנכנס לסוכה, הקב"ה חובק ומקיף אותו:
מגלה את חיבתו ואהבתו הרבה אליו, כביכול בחיבוקו – ביד ימין!
וזה, חיבוק ענק ומקודש, שמגלה:
גילוי עצום של אהבה וחיבה יתירה!
האריז"ל כותב בפרי עץ חיים (סוכות, פד') שהסוכה צריכה שתי דפנות שלמות, ועוד דופן שלישי קצרה בשיעור טפח, ודפנות אלו מצטיירות:
כזרוע שיש בה שני חלקים, ועוד חלק אחד קצר של כף היד.
האם יש בעולם שמחה יותר גדולה? אין!
הקב"ה – מלך מלכי המלכים, אבינו מלכנו אוהבנו, שאנו חלק ממנו, חלק מעצמותו – ממש! כביכול מחבק אותנו בזרועותיו, וזאת:
הסיבה הכי טובה, שצריך להרגיש בחג סוכות - שמחה גדולה!
שמחה אמיתית - פורצת גדר, כי אין:
שום גדר! שמפרידה בינינו לבין ה' יתברך!
שום דבר לא יפריד בינינו לבין חיבוקו האין סופי של הקב"ה אלינו:
ושום דבר בעולם! לעולם - לא יעצור או יפסיק את האהבה הזאת!
(עפ"י 'אש המועדים'). חג סוכות הוא זמן שמחתנו, כי:
אין שמחה יותר גדולה - מגילוי אהבת ה' אלינו.
שנזכה להרגיש תמיד את אהבת ה', אמן!
הצגת כל התגובות