ליארצייט של הרב מרדכי אליהו זצוק"ל – כ"ה סיון
בעיתה אחישנה – בזכות המאור שבתורה
"בעיתה אחישנה" – אם זמן לגאולה נקבע - 'בעיתה', איך יתכן 'אחישנה'? והרי הזמן נקבע! אם כן האם ניתן לקרב את הגאולה.
אלא, כמו שהיה בזמן יציאת מצרים שהתקצר מ-400 שנה ל-210 שנה, כי הקב"ה עשה חשבונות שונים, כך גם היום ניתן לומר לקב"ה שיחיש את ה"בעיתה" על ידי חשבונות שרק הוא יתברך יכול לעשות.
'בעיתה' – ריבונו של עולם! תראה את בניך אהוביך, איך האברכים היקרים יושבים וקובעים עיתים לתורה, ממיתים עצמם באוהלה של תורה, מאהבתם הרבה אליך, הם בוחרים בך, ודבקים בך ומוותרים על חיי שעה, וכל רצונם לייחד קב"ה ושכינתא ולעשות רצונך באהבה, ומכיוון:
שהם מקיימים את 'בעיתה' אתה תקיים את 'אחישנה'!
ותגאל במהרה את עמך אהובך, המחכים שלגלות כבודך ומלכותך בעולם, ויכירו כולם שאתה הוא מלכו של עולם, ואין עוד מלבדך.
הקימו ישיבה על קברו
בכל שנה ושנה אנו נאספים על ציונו של קברו של מור אבינו – אביהם של כל ישראל, מורנו ורבנו, הראשון לציון זצוק"ל, ומקיימים כפשוטו:
"הקימו ישיבה על קברו" – מנצלים את היום הקדוש הזה, לחיזוק עבודת המידות, יראת שמים, לימוד התורה וביצורה בדרך פסיקת ההלכה עפ"י דרכו המיוחדת של הרב זצוק"ל.
בליל האזכרה, אנו מעלים קווים לדמותו ואישיותו המיוחדת, טוהר מידותיו וגאונותו העצומה בעמל התורה כל ימי חייו, וככל שהזמן עובר אנו מגלים יותר ויותר את גאונותו וגדלותו העצומה בתורה וביראת שמים, וככל שאנו צוללים עמוק יותר למעמקי ים תורתו הקדושה, אנו דולים ומעלים פנינים יקרים, ומגלים עוד ועוד את גאונותו העצומה בתורה ועד לפסיקת ההלכה.
פסיקתו בהלכה הצרופה והטהורה, התבססה בעיקר על משנתו של רשכבה"ג רבנו יוסף חיים זיע"א, בעל ה"בן איש חי" – שהוא עצמו משאר בשרו וממשיך דרכו.
תורתו - מעידה בעדו
תורתו מעידה עליו, שכל עמלו בתורה היה "לשמה":
"ואת עלית על כולנה" – תורתו היתה שלימה, כי למד אותה בקדושה, בטהרה ובפרישות, ובפרט שהיתה משולבת עם חכמת האמת, מליבו הטהור והזך.
התבטא עליו הרה"ג יעקב הלל, שכל גווני הציבור שאלו את דעתו והתייעצו עימו, כי עליו נאמר: "תורת אמת היתה בפיהו".
בבחינת רוח הקדוש - מגלים לו מהשמים
העיד האדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א ("גְּדֻלַּת מרדכי", עמ' ל"ט) שזכה ולמד כאברך צעיר בבית המדרש "בית שמואל" ירושת"ו וכלשונו: "רבי נסים עזראן היה ראש ישיבה חשובה, ישיבת 'בית שמואל'... למדתי אצלו תקופה, וחכם מרדכי אליהו היה נותן שיעורים פעם בשבוע, ובין שומעי לקחו היו אריות, ומגדולי החכמים שהגיעו לדיינות, והיו האריות מקיפים אותו בחבילי טרדין ומקשים בשאלות מכל כיוון, ומעולם לא נתקע בתשובתו, כי היתה לו סייעתא דשמיא והיה גברא דמריה סייעיה:
ממש נראה היה שמגלים לו מן השמים, בבחינת רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו.
בכל נושא ותחום היה פוסק בצורה בהירה וחדה כתער, בכל מקום ששואלים אותו בארבעה שולחנות.
בשורות הבאות נעלה קוים לדמותו המיוחדת של מרן הרב זצוק"ל, ובהמשך נשתמש לשם כך בדבריו של הרב החסיד (רבנו בחיי) בספרו חובת הלבבות שער הפרישות, וכדלהלן.
שמחתו על פניו, ואבלו בליבו
אומר 'חובת הלבבות': "הפרוש - שמחתו על פניו ואבלו בלבו".
לרב זיע"א היתה הרחבת הדעת גדולה מאוד, והיה מקבל כל אדם בשמחה, ובסבר פנים יפות, כל אחד זוכר את הרגעים שנכנס אצלו, ותמיד התקבל אצלו במאור פנים מיוחד, ובן יחיד ממש.
"שַׂחֲקוֹ - רֶוַח שפתים" – ולא רק שקיבל כל אחד בחיוך ומאור פנים, אלא, לא היה נותן לאף אדם לצאת מביתו בתחושת עצבות.
"אומר ועושה, חכם, זריז" - הסיפורים על חכמתו וזריזותו רבים, והדברים ידועים ומפורסמים.
הדור אוכל – מפירות הצדיק
כותב המסילת ישרים (פרק י"ט):
"אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו' שכל הדור אוכל מפירותיו..."
יש מצוה על הצדיקים של הדור, לכפר על הדור....
הצדיק צריך להתפלל על דורו, לכפר על מי שצריך כפרה, ולהשיב בתשובה את מי שצריך, וללמד סנגוריה על הדור כולו, והרב זצוק"ל הוסיף, שחשוב מאוד להכניס לתודעת הציבור, עד כמה תפילה פועלת ומשנה מה שנגזר על האדם.
הצדיק – בצרותיו מכפר על דורו
כותב הרמח"ל (דרך ה' פ"ג): "ואמנם, על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות ויסורים לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו".
והרי, הצדיק יודע שלא בעוונו נענש, מוסיף הרמח"ל וכותב: "והנה, מחיוב הצדיק הוא, לקבל באהבה היסורים שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה היסורים שהיו ראויים לו מצד עצמו".
הצדיק מקבל יסורין, אבל, מקבלם באהבה, כי: "ובמעשה הזה מיטיב לדורו שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן השרשים בקבוץ בני העולם הבא, וכמו שהזכרנו".
והרמח"ל מוסיף דבר נפלא ואומר, שמכיון שהצדיק יודע שהוא מתייסר עבור אחרים:
"ודאי שתתפייס מידת הדין במועט בהם, כבמרובה בחוטאים עצמם".
ועוד מאריך שם בזכותו של הצדיק, שמקבל יסורין באהבה כדי לכפר על דורו...
מה ההבדל בין צדיק לחסיד?
יש מושג של צדיק ויש מושג של חסיד, אחד ההבדלים הבולטים ביניהם: שמעלת החסיד גדולה ממעלת הצדיק, וכדברי הגמרא (שבת ק"כ ע"א): "צדיק עושה מה שחייב" - מה שצריך, ואילו:
החסיד - מוותר משלו, ועושה דברים שאינו חייב.
כפי שמובא ב'מסילת ישרים', ושיטתו של מרן היתה 'חסידות', והיה נלחם נגד פשרנות בהלכה, והיה מחמיר כי חסיד עושה גם מה שלא חייב.
ומתי היה צריך להקל? הגדיר הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל:
"שיש לו כתפיים רחבות ביותר".
הוסיף קדושה – חיפש לעשות רצון ה'
שיטתו היתה: "קדש עצמך במותר לך" – "קדושים תהיו לה' אלוהיכם כי קדוש אני".
ולפי שיטת רבנו ה'בן איש חי' זיע"א, ראוי שכל אחד יאמר:
"אני מתכוין לתוספת קדושה של הנהגה בחסידות ופרישות, לחפש לעשות רצון ה' בתוספת קדושה, בחסידות, בפרישות".
'חובת הלבבות' מעלה בשער הפרישות (פ"ד) מהי הגדרת 'פרוש', והיה ניתן לראות אצל הרב הרבה דוגמאות מעשיות שהוכיחו את מידת פרישותו.
כל אחד מאיתנו, יכול לקחת דבר קטן ולהתקדם בו כדרך הרב זצוק"ל, כי זאת הדרך העולה בית אל, ויהיו הדברים לזכרו ולזכותו של מרן זצוק"ל הרב מרדכי אליהו.
הדברים נערכו מתוך דבריו של הרה"ג יוסף אליהו בן הרב זצ"ל, ראש הכולל ומוסדות 'דרכי הוראה לרבנים'.
יהי רצון שזכותו של הרב זצ"ל תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ויזכו כל עם ישראל לגאולה ברחמים, ונחזור במהרה לבית מדרשנו ולבית מקדשנו ותפארתנו בבי"א.
לעילוי נשמתו הטהורה של מורנו הראשל"צ הרב מרדכי בן מזל זצוק"ל, זיע"א.
הצגת כל התגובות