מאמר ליארצייט: הניסיון של ה'חוזה' להביא את המשיח

ציון החוזה מלובלין (קובץ על יד, מתוך ויקיפדיה)

ליארצייט של ה'חוזה' מלובלין ט' באב

הניסיון של ה'חוזה' להביא את המשיח

'שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית המקדש' – בתשעה באב נדם ליבו הטהור של 'החוזה מלובלין' - רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ.

ה'חוזה מלובלין' היה בעל ראייה רוחנית פלאית כ'חוזה' למרחקי זמן ומקום, והיה תלמידם האהוב של ר' שמעלקע מניקלשבורג והמגיד ממעזריט'ש, לאחר הסתלקותם הפך לתלמידו המובהק של ר' אלימלך מליז'ענסק.

ה'חוזה' מלובלין הקים חצר גדולה ורבים נהרו אליו, בכירי תלמידיו: "היהודי הקדוש" מפשיסחא, 'השרף' - רבי אורי מסטרליסק, רבי נפתלי מרופשיץ ועוד רבים.

ה'חוזה' מנסה להביא את המשיח

בימי מלחמת נפוליאון בצבא הצאר ברוסיה, הייתה ציפייה גדולה לביאת המשיח, וכשנפוליאון הובס בשנת תקע"ד, רבים האמינו שהגיע זמן הגאולה.

החוזה מלובלין מאוד רצה להביא את המשיח, וסבר שזהו הזמן המתאים,  ועשה השתדלות גדולה לכך...

הבטחת רבי לוי יצחק מברדיטש'ב: אחד הדברים שגרמו לחוזה מלובלין לעשות מעשה, היה הבטחתו של רבי לוי יצחק מברדיטש'ב, שנפטר בשנת תק"ע, כמה שנים לפני המעשה, והבטיח לפני פטירתו, שלא ינוח ולא ישקוט בעולם העליון עד שיביא את הגאולה.

הניסיון להביא את הגאולה: לחוזה מלובלין הצטרפו תלמידיו: המגיד מקוז'ניץ, ה'מאור ושמש' - ר' קלונימוס, ר' נפתלי מרופשיץ.

"היהודי הקדוש" מפשיסחא נפטר מהעולם, וסייע להם מלמעלה.

ליל שמחת תורה תקע"ה: אחרי ימי הרצון ויום הכיפורים, לאחר שכופר עוון לעם ישראל,  הצדיקים ראו לנכון שזה הזמן המתאים לעשות השתדלות מיוחדת, היה זה בליל שמחת תורה בשנת תקע"ה.

התבטאות החוזה לתלמידיו: "אם יהיה הפעם הזאת חג שמחת תורה טוב, אזי יהיה גם תשעה באב טוב" אבל, משמים רצו אחרת...

לאחר ההקפות ציווה החוזה לחסידים  שיישארו יחד בחדר הגדול שבבית, והוא יפרוש לחדרו הפרטי, וביקש מאשתו שתשגיח ותשמור עליו שמירה חזקה באותו הלילה.

מה באמת קרה בפועל?

השותף הראשון המגיד מקוז'ניץ – נסתלק מהעולם בערב חג הסוכות, אך התלמידים לא גילו את הדבר לרבם.

ה'מאור ושמש' –בליל שמחת תורה הוטחה לביתו אבן, וניפצה את הזכוכית, מיד אמר ר' קלונימוס: "מי יודע מה קורה כעת בלובלין, אצל החוזה…" ופרץ בבכי.

ר' נפתלי מרופשיץ – תוך כדי השמחה בבית המדרש, והכוונות עפ"י הסוד שייחד רבי נפתלי מרופשיץ, פרצה אש בביתו, וכולם ברחו מהשריפה, ומשרתת אחד נלכדה באש ונפטרה.

בבית החוזה מלובלין: החוזה שהה בחדרו בקומה השניה, ואשת החוזה הייתה בחדרו וכבקשתו השגיחה עליו, ולפתע שמעה קול של ילד בוכה מחוץ לפתח הבית, הרבנית יצאה מהחדר לרגע לראות מהיכן הגיע הקול, וכשלא ראתה דבר, חזרה בחזרה לחדר, נבהלה מאוד, כי לא ראתה את החוזה בחדרו...

הרימה הרבנית קול צעקה, והגיעו כל החסידים לחפש את רבם, בכל מקום ומקום שרק אפשר, אך, לא ראו דבר...

לאחר כמה שעות של חיפושים, רבי לייזער אחד תלמידי החוזה סבב את ביתו, ושמע משם אנחה, ושאל:

"מי כאן?" ושמע את התשובה, "יעקב יצחק בן מייטְל." נבהל התלמיד, והקים קול צעקה והגיעו עוד תלמידים שנשאו את רבם הפצוע לביתו.

החוזה מלובלין היה חבול ופצוע, ושמע תלמידו שרבו לוחש, כשהיטה אוזן לרבו, שמע שהוא אומר תיקון חצות...

באותה שעה, הגיע לבית הרב תלמידו רבי שמואל מקארוב, וסיפר לו החוזה  בלחישה, כי יצא נגדו פסק דין מהשמים, על שניסה לדחוק ולקרב את הגאולה.

כששאלו את החוזה מלובלין כיצד הגיע מחדרו למקום נפילתו, ענה החוזה: 'כל כוחות הסטרא אחרא התלקטו עלי', כוחות עליונים הפילו אותו מהחלון כדי להמיתו, אולם המגיד מקוז'ניץ שהסתלק לעולמו, הגיע מיד מהעולם העליון, ופרס את כנף בגדו וריכך את הנפילה, וכך באותו הרגע, נודע לחוזה מותו של המגיד מקוז'ניץ.

אחרי מעשה אמר החוזה, שאם היה יודע שהמגיד מקוז'ניץ יסתלק, לא היה מנסה לפעול כלל.

החוזה מלובלין רומז מתי יפטר מהעולם: הנפילה השאירה את החוזה מלובלין פצוע קשה, והמתנגדים חשבו שיומו קרב, ומיהרו לשתות יין ולשמוח, כששמע זאת החוזה, אמר:

"כשאצא מן העולם, אלו לא ישתו אפילו מים" וכך אכן היה...

והחוזה מלובלין אכן נפטר עשרה חודשים לאחר מכן בתשעה באב, וכמו שהיה מוכן בחייו למסור נפשו כדי להביא את המשיח, אך, בהיותו בשמי מרומים הוא ממשיך להפציר יחד עימנו בתפילה וזעקה, עד שנזכה להיגאל...

"השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם" – היום כולנו צמים ומצטערים כאחד, על שריפת בית מקדשנו, וגילוי משיח צדקנו במהרה, אמן!

לע"נ רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ ה'חוזה' מלובלין זכותו תגן על ככל בית ישראל, ונזכה כולנו להיגאל ברחמים רבים, אמן.