כשחושבים אנו על חופשת הפסח ההולכת וקרבה ודאי מתמלא ליבנו חשש ותהייה אם אכן נצליח לעבור את הניקיונות המייגעים ואת החופש הארוך בשלום ואולי אף נצליח אנו וילדינו להישאר שפויים ואוהבים. כשבית המקדש היה קיים היו הכוהנים מקריבים את קורבן הפסח על גבי המזבח, ואף על פי כן אין זה אומר שאנו, צאצאיהם, צריכים לעלות ילדינו על מזבח הניקיונות כקורבנות הפסח.
יש בנו רצון עז להתחיל, להמשיך או לסיים את המלאכה, שמרובה היא, ועל כן נוכחותם של אפרוחינו המקרקרים סביבנו ללא הפסקה גורמת לנו להיות ולהראות כפקעות עצבים מהלכות. "אל תלך עם העוגיה בכל הבית", "אבל אני אמרתי שלחם אוכלים רק במטבח ולא בחדרים", "כמה פעמים עוד אצטרך לומר שלא להכניס ביסלי לכיסים", "את מפזרת פירורים בכל מקום". נשמע מוכר?
עיקר הלחץ וחוסר הסבלנות שבאמתחתנו, נובעים מעצם העובדה ששכחנו את מטרת ניקיונות הפסח, שהיא להוציא החמץ מהבית, את החמץ ולא את הילדים. מפעם לפעם ניתן לחזות בילד מבועת המביט בנו כשמבט אימה על פניו, מחזה שממחיש יותר מכל איך נראים אנו בעיניו ברגעי הזעם, ממש מפלצות עם קרניים. הוא, שהיה בטוח שזהו ביתו לפתע מוצא עצמו כנווד המחזר על הפתחים, פעם אצל סבתא, פעם אצל החבר, פעם בחצר והעיקר שיהא הרחק הרחק ממוקד הרעש שעד כמה שזכור לו פעם היה ביתו. בכדי שנעבור תקופה זו בשלום חשוב שנזכור:
ניקיונות הפסח נועדו להוציא חמץ ולא אבק ששוכב מפסח שעבר ועל כן אם ברצוננו לנקות אבק, ניתן לעשות זאת גם לאחר שחולף לו החג.
אם כבר נכנסנו לטראנס הניקיונות ובכל זאת חשוב לנו להגיע לכל פינה אפשרית, ניתן לגייס את ילדינו לעזרה גם בגיל צעיר ביותר. לדוגמא, בתי בת השנתיים עומדת ליד הכיור ומסבנת כלים מפלסטיק במשך שעה ויותר, כמובן שללא מים זורמים בברז. ובזמן שילדנו עסוקים בלעזור לנו (גם אם הם לא באמת עוזרים) ננצל את רגעי השקט ונתמקד אנו במטלותינו.
הניקיונות הם זמן של ניקוי רוחני ולא רק פיסי. עם כל גרגיר חמץ שמוציאים אנו מביתנו כך מנקים אנו בעצם את נפשנו ונשמתנו. זהו זמן נהדר לתפילות ועת רצון לבקש על כל משאלות ליבנו, כן כן, ממש בעת שפשוף שאריות השומן היבש מתוך התנור. וכמובן שהתפילה החשובה לנו ביותר ברגעים אלו זה "יהי רצון שנספיק לעשות כל מה שברצוננו להספיק, מבלי שיעכבו אותנו ילדינו וטירדותנו". ומניסיוני, אין כמו תפילה טובה בכדי לשרוד את האתגר.
בל נשכח שניקיונות הפסח לא ימשכו לנצח וכמו כל דבר אחר, הם יחלפו ביעף, לכן רצוי לא לצאת מכלל שליטה בכדי שלאחר כל המאמץ הפיסי לא נישאר עם ייסורי מצפון וטעם חמוץ, בשל נידויים של ילדינו שכל פשעם היה שהם קיימים ואף חיים בבית שהרמנו על גלגלים.
אז במקום שניכנס לחג הפסח עם לשון בחוץ ולחץ דם גבוה, רצוי שניכנס לפרופורציות ובל נהיה קשים עם עצמנו ועם ילדינו, ומאליו גם המשך החג והחופשה המתמשכת בצל ילדינו יעברו עלינו בשמחה ובטוב לבב.
פסח כשר ושמח!
(הכותבת הינה יועצת נישואין ומשפחה בוגרת י.נ.ר, המתמחה בציבור החרדי ובבעלי תשובה.www.b-two.co.il)