שלום, שמי שמואל (30) נשוי לאביה (29).
>> למגזין המלא - כנסו
נישאתי לרעייתי בשעטו"מ, ואני איש של הצלחות. אני מתכוון שלפחות כך הרגשתי תמיד בחיי. תמיד ידעתי להסתדר עם כולם, תמיד הצלחתי לדעת להתמודד עם כל הסוגים של הבריות הקיימים ביקום, עד שהכרתי את יהודה.
יהודה הוא גיסי, אח של אביה. בכל פעם שאנו נפגשים אני מסתבך, פשוט רוצה לברוח ממנו.
כשיהודה נופל על מישהו, זה סיבוך גדול שקשה לצאת ממנו. הוא שואל אותך שאלות על כל דבר שקורה איתך, ומעניין אותו כל פרט שקרה לך. בהתחלה, זה נראה שהוא מגיע ממקום של דאגה, אבל כשזה מגיע לשאלות שלא נוח לענות עליהם, אתה מבין שיש כאן בן-אדם רעב למידע, שלא ניתן לעצור אותו.
בכדי שתכירו את האיש אני אתן דוגמא של שיחה שהייתה לי עימו:
זה קרה פעם כשבאתי לשויגער שלי לארוחת צהריים. יהודה ישב שם על הספה, רק נכנסתי והוא ניגש אליי ב'אהבה'. "תגיד, כמה אתה משלם משכנתא?". אני התחלתי להתבלבל. "זה משתנה, אתה יודע", עניתי בכבוד.
אלא שבגלל התשובה הזו, רק הסתבכתי.
ככל שעבר הזמן, הבנתי שאני נחקר מידי פעם שאני נפגש עימו, ולא שם לב בכלל למצב בו אני נקלע בקביעות.
פתאום זה התחיל להציק לי, הרגשתי צורך לברוח ממנו ולא להיפגש עימו אפילו במקריות. הוא היה תופס אותי בסופר, בבית הכנסת, או סתם בהליכה תמימה, ולא עובר זמן מה, ומתחילות השאלות שלו. כששאלתי את אביה מה יהיה עם זה? היא אמרה שהיא אף פעם לא אהבה את הטבע הזה שלו, וזה הבנאדם.
אבל כשזה מישהו מהמשפחה, זה לא נגמר, כי תמיד נפגשים יחד, ואני הרגשתי קורבן. פתאום הבנתי שאני בתוך מערכת של ריצוי, אני פשוט מרצה אותו ותמיד חושש שלא לאכזב אותו. אין שבוי ממני, אין מישהו שיכול להרגיש את מה שאני מרגיש בעצם. זה נורא ואיום שאני ככה.
ישבתי עם עצמי יום אחד, ושמתי לב ש....
- יהודה לעולם לא משתף מידע ולא מספר על עצמו כלום, הוא רק שואב ממני, ובכמויות.
- יהודה זוכר כל תשובה שעניתי לו, ועושה הקבלה עם תשובות אחרות.
- יהודה מנסה בכל פעם לדלות מידע עליי, על ידי השתמשות בשאלות אחרות, בעקיפין, הפוך על הפוך.
- יהודה לא נותן לי מנוחה, ואני מרגיש מוטרד באופן קבוע שאני נפגש עימו.
אז מה עושים בעצם, איך מתמודדים עם המציאות הזו? הרי זה אח של אשתי, אני הולך לראות אותו בלי סוף, האם אתן לעצמי להישאר שבוי?
בשיחה עם חבר טוב על הנושא המטריד הזה, הוא אמר לי דבר מאוד מעניין: בדרך כלל אנשים כמו יהודה, סובלים מחוסר טקט ברמה הגבוהה ביותר, וחייב להתנהל ולהתנהג עימם באותו המטבע. כלומר, הם מסוג האנשים, שלא רק שאסור לרצות אותם ולהישאר שבוי אצלם, כי את זה אסור בכל מצב. אלא רק אם תנהג עימם בחוסר טקט, הם יבינו אותך. "ותתפלא לשמוע", סיים החבר, "הם אפילו לא נפגעים ממך".
ואז היו בפניי כמה פתרונות, אם שואלים אותי שאלה חודרנית, לא נוחה, או טורדנית:
א. לשתוק, פשוט לא לענות על שאלות שאינן נוחות לי. זו השיטה העדיפה, כי אז לא פוגעים באף אחד, והוא פשוט מרגיש שזה היה מיותר, ומוריד את הרגל מהגז. אם זה לא עוזר? אז...
ב. לענות בשאלה של: "למה אתה שואל?". כשאתה שואל את המטריד 'למה אתה שואל', הוא מתבלבל, והוא מנמיך ציפיות ממך. כי הוא מרגיש שאתה לא משחרר מידע בנדיבות, ושבעצם עלית עליו. אם גם זה לא עוזר? אז...
ג. היות והבנו, שאנשים כאלו בדרך כלל רק שואבים מידע ולא נותנים, אז אחד הדברים שהורסים להם את ההתנהגות הזו, זה כששואלים אותם שאלות באותו קצת יותר מקנה המידה של הנושאים שהם שואלים. כשזה קורה, הם הולכים לאיבוד ומשתגעים מזה. למה?! פשוט מאוד כי הם יודעים כמה שווה מידע, הרי בו הם עוסקים רוב חייהם, אז לתת אותו לאחר, הם לא מסוגלים.
למה קצת יותר ממה שהם שואלים? כי לפעמים אצלם זה הופך לנורמלי, והם יכולים כן לתת לך מידע מסוים אם תשאל אותם, ואז הם ירגישו בנוח להמשיך לשאול, כי גם אתה שאלת וקיבלת תשובה מהם. לכן, בכדי ליצור איזון, צריך לשאול אותם קצת יותר, שם הם נופלים.
הדבר שלעולם אסור לעשות עם מטרידים כאלה, זה לפגוע בהם, כי באמת שהם לא רעים, אלא הם פשוט חסרי טקט, ויש להם שגיאה רב מערכתית במערכת יחסים בין אישית. כי טקט פירושו: התנהגות המבוססת על התחשבות זהירה בסיטואציה ובסביבה, שבהן נמצא אדם ברגע נתון. ואת זה פשוט, אין להם במערכת, זה הכל.
לסיום אני חייב לומר, עם יהודה השתמשתי בשיטה הראשונה וזה לא עבד כל כך, ולכן הלכתי על השיטה השלישית, שם הוא נפל, ומאז, אני שמח לבשר לכם שאני מרגיש חופשי ומאושר, והכי הכי, מרגיש בנוח להיפגש אתו.
לפעמים רק כך ניתן לבנות קשר בריא, ללא ריצוי, סבל או חוסר נוחות.
תנסו, זה חוקי, וזה עובד.
הצגת כל התגובות