המילים של אבא ריסקו אותי, חוץ מלומר שאמא
מקנאת בהדס, הבת שלה, הוא אמר הכל. לא יכולתי לקבל את זה, אני לא מאמינה שיש אמא שבמקום
להתגאות בבת שהיא גידלה וטיפחה, היא יורדת לחייה כל כך. וסתם ככה, קנאה של אמא בבת
שלה, נשמע לי הזוי (הורים)
זו הבעיה ידידי, שאתה צריך לתת תשובות אתה
יכול להסתדר עם איזו תשובה עסיסית כזו, שתרדים את השואל לטווח ארוך. אבל כשאדם מרגיש
שהוא לא מסוגל לעשות משהו, כי הוא לא נכנס לביצות בחיים שלו, אז אף אחד לא יכול לגרום
לך להיכנס לשם וכבר לא מעניין אותו האם ישאלו אותו או לא, כי יותר חשוב לו מה הוא יענה
לעצמו (מגזין כיכר)
זה אכל אותנו מבפנים, זה כרסם בנפש הפצועה
שלנו. הבת שלנו שהייתה כל כך מחוברת אלינו, לא רוצה אותנו יותר. ניסינו אני ושושי לתהות
ולנסות להבין מה קרה? מה עוללנו? במה חטאנו? (הורים)
המפגש הגיע: רותם ייצג אותנו נפלא, זה נראה
שהוא לקח אותנו אישי יותר מדי. בפגישה השכנים התרעמו על שימוש בגג שלהם, וביקשו לכבד
את החוק בהתנגדותם. המפגש התארך ללא הסכמות, בזמן ההפסקה של המפגש רותם הניח את 'האקדח
המעשן' על השולחן (בבית)
את השקט היה ניתן לחתוך בסכין, כולם היו בהלם
עליי, זו הפעם הראשונה שהם רואים אותי מאבד שליטה. אחותי ניסתה להרגיע ובאה לגונן עליו,
אבל אני הייתי חייב לתת את העבודה. מבחינתי זה היה צו השעה, וראיתי את אחותי מפרידה
ביני לבין הבן שלי (משפחה)
יוכי היולדת, ביקשה מאחותה ללכת להביא את
העגלה מהחדר, אבל אז ראיתי את העיניים של דודה חוה, עיניים המרמזות ליוכי להימנע ולא
לעשות זאת. יוכי לא הבינה את הרמז, וביקשה שוב מאחותה להביא את נועה, אבל אז דודה חווה
'התנדבה', "אני אלך אליה". הלכה, ונתקעה בחדר (משפחה)
אולי זה קרה בשליטה מוגזמת, בכוחניות, בקריעת
שמלות, ובכל מיני שיטות שהבת הזו יצרה מהן התנגדות. זה בטוח קורה מחוסר ידיעה של ההורים
איך להקנות ערכים של צניעות במרחב המשפחתי, וזה יכול לקבל ביטוי גם במצב קשה עליה גדלה
בבית מבחינה רגשית, מחסור ועוני, ובדיוק דרך הלבוש שלה היא מנסה לקבל משהו (משפחה, מגזין)
בשעות הלילה המאוחרות ראיתי את עצמי מקפלת
בגדים מתוך שקים וקרטונים רבים של הרשתות הגדולות, מניחה אותם על המדפים בחנויות בסדר
מופתי. זו עבודת לילה שהשכר שלה גבוה מהרגיל, כך בכל פעם שיש הצעות כאלה מחנויות
שונות אליהם ניגשתי, אני מביאה את פרנסתי (מגזין שבועות)
ממראת הרכב אני רואה שני גברתנים רצים ריצת
אָמוֹק לכיוון הרכב שלי. הם פתחו את דלת הנהג שם ישבתי, והוציאו אותי מהרכב בברוטאליות.
אחד מהם חנק אותי בחוזקה, הפיל אותי על הארץ וצעק (מגזין)
היא ניגשה לשמואל לאחר שיחה שהייתה ביניהם, וביקשה ממנו: "שמואל, אתה יכול לומר לי שאתה אוהב אותי?". שמואל קפא על מקומו. הוא לא ציפה לשמוע בקשה קשה כזו. מיכל המשיכה להביט בו כממתינה למוצא פיו, ואז בקול שקט, חנוק ורועד, שמואל הביט ברעייתו ואמר לה את המילים אותם לא הוציא במשך שנים מפיו (מגזין, זוגיות)
הוא חיפש וחיפש בערמת המעטפות, ולא מצא את
שמי. "בטח אשתו פספסה אותך, זה קורה לה לפעמים", הוא אמר בהלצה והוסיף:
"עכשיו אני אעדכן אותה, ומחר אדאג שזה יהיה אצלך". הגעתי לביתי, ואז הטלפון
צלצל. זה היה המזכיר, "ר' שמשון, דיברת איתה ממש עכשיו, היא אמרה שתיצור עימה
קשר" (מגזין כיכר)
הילדים לא ציפו לשמוע צעקות כאלה מסבא שלהם,
ואנחנו שלא הלכנו לישון בכדי לשמור על השקט של ילדינו, לא ציפינו למהומה הזו שתקרה.
אמא שלי גערה באבא שלי שיירגע ויפסיק לצעוק, אבא שלי הגיב לה כדרכו, ואנחנו רצינו פשוט
לברוח משם (משפחה)
בליל שבת לאחר הדלקת הנרות, אבישג יצאה מהחדר
אבל בלי החיוך הידוע שלה. זו לא הייתה אבישג שהכרתי עד עתה. ישבנו על הספה ודיברנו קצת, אבל אבישג הייתה
מאוד עניינית וענתה לי בתשובות קצרות. גם כשהצעתי לה לשבת על הכורסא הידועה שלנו, היא
אמרה בחיוך פוליטי: "זה בסדר, נוח לי כאן" (משפחה)
ככל שעבר הזמן ראיתי את עמירם בדעיכה, עצבות
וקושי. לא נעים לי לספר לכם את זה, אבל זה ניחם אותי והרגיע אותי שהוא ממש על הקרשים,
ואם אני אהיה יותר ברור, אפילו שמחתי מזה (מגזין כיכר)
ראיתי את מילכה מותשת, רק המחשבה על מה שהיא
צריכה לעבוד לקראת החג הזה לכמויות האנשים שגזרו עליה את הגעתם, הגביר את תחושת הייאוש
שלה מראש. לארח בחג 13 נפשות בבית ועוד בליל הסדר?! זו לוגיסטיקה (משפחה, מגזין)
גיסה אחת הייתה מאוד אנושית. היא לא יכלה לראות אותנו קורסות, והייתה תמיד תופסת יוזמה וקמה לארגן ולסדר, ולסייע לנו בכל מה שנדרש. חוץ ממנה, שתי הגיסות הנוספות היו יושבות ואנו משרתות אותן. כל אחת מהן הייתה מסוגלת לשבת על הספה ולבקש מאיתנו דברים בזמן שאנו עובדות (משפחה, מגזין)
עמדתי נבוך עם יד מושטת, והוא ממשיך בשיחה
כאילו אין מישהו מולו. ליבי החל בתפילה חרישית, שישים לב אליי, שלא אתבזה אל מול כולם. המתנתי עוד כמה שניות עם היד באוויר, ראיתי
את בן שיחו מנסה לרמוז לו על המתרחש מולו, אבל הוא ממשיך לדבר עימו ולא התייחס אליי (מגזין כיכר)
בינתיים אנשים שהיו באזור החלו לצעוק לעברו,
ואני ניסיתי לקום ולברוח, אבל לא יכולתי. ראיתי את חברים שלו תופסים אותו ומנסים להרגיע
אותו, אבל הוא לא נרגע, עד שהגיע החבר שלו ועזר לי לקום: "מה זה הדיבור הנגוע
הזה, בנאדם? טוס מכאן אבל בזריז. שלא יהיה פה סרט עכשיו", אמר לי בלחץ (מגזין כיכר)
הגענו לחודש אייר, ותשובה חיובית לא הגיעה.
כל התקופה הזו, כל ההמתנה וההתייצבות בחיידר בכל פעם ועדיין אין תשובה חיובית, זה הרס
לי את הלב. אבל חדוה אמרה משהו שתפס אותי: "תשובה כבר קיבלנו, והיא שלילית. רק
שאנו לא רוצים לקבל אותה" (משפחה, מגזין)
הלחץ של האמא רק הלך וגבר, זלמן לא ידע את
נפשו מרדיפה על כל דבר שלא היה לפי התוכנית שלה. הבלורית שלו, הבגדים שלו, הסיגריות
שהיה מעשן, אלו היו החטאים שלו. היא בחרה לחנך אותי על-פי דרכה, וזה רק הלך והחמיר. עד שהגיע היום הזה: זלמן סולק מהבית לצמיתות (משפחה)