שלום, אני אוריה (34) נשוי לעידית (31) ואב לארבעה.
אני אברך ורעייתי מורה, אנחנו כזוג - באנו ממשפחות בני תורה המקפידים על קלה כבחמורה. גרנו בעיר שאינה נמנית מקהל שומרי תורה ומצוות, והמראות, המילים, והשירים שהיו ברחובה של עיר, היו מקפיצים את אבא שלי.
אבל דווקא בגלל שגרנו בעיר כזו, תמיד אבא היה אומר לנו: "יש אנחנו, ויש הם. אנחנו זכינו ללכת על פי התורה הקדושה, הם, החילונים, לא אשמים, הם גדלו למקום אחר". כך הבנו תמיד להיבדל, ולא להיות חלק ממה שהרחוב הציע.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבא היה מקפיד על קלה כבחמורה, תמיד היינו רואים איך הוא מנסה להעביר לנו מסר על חומרות שהוא מקפיד. הוא היה מגביל אותנו בדברים מסוימים: לצאת להליכה ברחוב אפילו במקום שאין יצר הרע סואן במיוחד. מאוד הפריע לו שאנו הבנים הולכים עם כיפה בלי סרט, ולבנות היה מקפיד שילכו בבגדים הולמים. הוא היה מעורב בכל פרט אצלינו.
כשהיינו הולכים לבית מלון מדי פעם, אבא היה מנתק מיד את כבלי המסך בחדר, שחלילה וחס הוא לא יופעל בטעות. הוא היה תמיד מבקש לשבת בפינות בחדר האוכל, בכדי לדלל את רמת הישיבה המעורבת עם המשפחות שם. אני ושאר אחיי, נדדנו הרחק מהעיר בכדי ללמוד בחיידר מוצלח, וכן אחיותיי, שהיו תמיד בהשגחה ובקשר טוב עם אמא שלי, תמיד הרגישו שהבית הוא התיבת נח עבורם.
ברוך השם הוריי הצליחו. הם חיתנו את כולם בס"ד כבני תורה, והם רואים נחת מהנכדים. אנו מגיעים לשבתות, ועכשיו שאזור המגורים של הוריי החל להתחרד, יותר קל לנו לבוא לשבת ולתת להורים שלנו את הנחת.
לאחרונה קרה משהו אצל אבא שלי, עליו אני רוצה לספר לכם.
אבא שלי עסק בכל חייו בתחום ההנעלה, הוא היה מייבא נעליים ומשווק לחנויות בארץ. לאט לאט הוא התעצם ופתח רשת חנויות בחו"ל בריכוזים חרדיים, ונחל הצלחה עצומה.
הכל השתנה אצל אבא שלי מהיום ההוא.
הגיע אלינו הבייתה בחור אחד, מהציבור הכללי, קראו לו: יוגב. אני הייתי במקרה בבית הוריי אז, ואבא ביקש ממני להביא לו כיפה והניח לראשו. הבחור היה זורם מאוד. לאחר חודש הוא בא שוב, הפעם עם אישה שאינה לבושה בצניעות. מיד אמא הביאה לה בגד ראוי, טרם נכנסה הביתה.
היא ישבה ופטפטה עם אמא שלי בזמן שאבא ויוגב יושבים לדבר ולסגור משהו, בדיוק בזמן הזה אני זוכר, שכולנו היינו קצת בהלם על אבא שלי הקפדן מבחינה רוחנית שבכלל הכניס אותם הביתה במצב הזה.
מהלחשושים של אבא ואמא כולם הבינו: "בזה הרגע נסגרה עסקה של מיליוני שקלים בתחום ההנעלה". היינו רגילים תמיד לשמוע סכומים כאלה בבית, וכמו כל עסקה שאבא עשה, שמחנו לצידו.
הקשר בין יוגב לאבא שלי התקדם.
יוגב הזמין אותו אליו הביתה. לאמא היה ברור שאבא לא יילך, הן מבחינת כשרות, והן מבחינת צניעות. אבל למרבה הפליאה, אבא הלך וישב לאכול. כאן הבנו, שאבא נמצא במדרון חלקלק, אוטוטו הוא כבר לא איתנו.
יוגב הגיע שוב אלינו הביתה עם אשתו, שוב בחוסר צניעות, ואבא מקבל אותה בסבר פנים יפות במיוחד. אמא שלי לא דיברה מילה, הכינה ארוחה טובה, ונעלמה מ'הזירה'.
אחותי מיכל שהייתה בבית הוריי באותו זמן אחרי לידה, שמה לב שאמא לא בסלון, היא ניגשה לחדר וראתה את אמא בוכה. "מה קרה אמא? הכל בסדר?!", היא שאלה בלחץ. אמא שלי לא יכלה לעצור את שטף הדיבור, היא קוננה על כך שהיא מרגישה שאבא כבר במקום אחר. "כמה שמרנו עליכם כל השנים, למה הוא נכנס לזה? למה הוא פשוט הפך את העור שלו פתאום?".
מיכל ניסתה להרגיע, אבל אמא הייתה חסרת אונים, ומיאנה להתנחם. המצב רק הלך והחמיר, אבא הלך עם יוגב למקומות המסומנים כמקומות לא ראויים, ביניהם: מסעדה ללא כשרות בחוף הים של תל-אביב בקיץ הלוהט (המסעדה בבעלותו של יוגב), שמחות של אנשים שיוגב הכיר לאבא שהיו אירועים מעורבים לחלוטין. ולא פעם היה מתלוצץ בקלות דעת עם נשים באירועים מזדמנים, ולא תמיד מברך תחילה וסוף על האוכל שאוכל, ועוד דברים שאין כאן המקום לפרטן.
אנחנו הבנים והבנות, שכבר הקמנו את ביתנו, לא ידענו איך לאכול את זה... אבא שלנו? זה שהיה מחמיר בכל דבר שבקדושה, והיה רודה בנו על עניינים שאין בהם הלכה ברורה מתוך חשש, עכשיו עובר על איסורים? מה קרה לו פתאום?
עם הזמן הקשר של אבא ואמא ירד פלאים, וכאן בדיוק היה רגע השבר הגדול. אמא הרגישה שאבא כבר לא מחבב אותה כמו פעם, היא לא בראש מעייניו. אפילו שיחות נפש יחד הוא לא שוחח עימה, הכל הפך להיות טכני כל כך. אמא הפכה לאישה אחרת לגמרי, ואנחנו עינינו כלות ואין לנו אפשרות לעשות כלום.
אני ניגשתי לאבא, שוחחתי איתו על המצב. הוא שידר שהכל בסדר, והוא לא מבין מה אני רוצה. הבנתי שאבא כבר הפך לחסר רגש. לבינתיים, בשיחות עם אמא היא חזרה שוב ושוב שהיא רוצה גט: "גם אם זה בגיל מבוגר, אני לא מתביישת", אני חששתי מאוד שזה הגיע לשם.
בס"ד הקב"ה נתן לי את המילים הנכונות לאמא שלי, וברגע הנכון ישבתי לדבר עימה.
"אמא, בואי נדבר תכל'ס. עד עכשיו את לא דאגת לעצמך, רק לנו. יש לי בשבילך הצעה: הרי לאבא יש המון כסף, ואת לא השתמשת בו עד עכשיו. מהרגע הזה התפקיד שלך הוא: ליהנות מהכסף. לכי. צאי, תטיילי, תתחילי ליהנות מהחיים. הבית יישאר על תילו, אבא עם העניינים שלו, ואת תתחילי ליהנות מהחיים סוף סוף".
אמא התחילה לחייך, אני המשכתי עם האסטרטגיה שלי, וברוך השם הצלנו את הבית. אמא הייתה בכל בוקר בבית קפה אחר עם אחת הבנות הנשואות שלה. התחילה לטפח את עצמה, עשתה דיאטה והתחילה חיים חדשים. בכל חודש הייתה מבקרת בארץ אחרת בטיול מאורגן עם חברה שהייתה מדריכת טיולים.
לאחר שנה אמא הפכה לאישה צעירה, היא השילה ממשקלה 40 ק"ג והפכה לאישה חדשה. סדר היום שלה היה עמוס: חדר כושר, שחייה יומית, קריאת ספר תהילים בקבר רחל, וביקור אצל כל הילדים מדי פעם. כך במשך שנתיים, אמא רק פרחה ושגשגה.
התקופה הזו של השנתיים הביאה את אבא לחשבון נפש, עד לתפנית הגדולה...
אבא החל פתאום לחזור לעצמו מבחינה רוחנית.
אבא שם לב לשינויים אצל אמא שלנו, ופתאום חיפש את הקשר עם אמא מחדש. גם לנו הילדים הקשר עימו נהפך לחזק יותר. ביום הנישואין ה-40 של הוריי, ערכנו אירוע גדול בחצר שלהם, רק אנחנו, המשפחה הקרובה.
אבא החליט לקום ולדבר, זו הייתה הפתעה עבורנו:
"אני יודע שיש לכם המון תהיות עליי, אבל אני חייב לשתף אתכם במשהו.
"אני הכרתי את אמא בגיל 26 אותה פגשתי לראשונה כאחות בבית החולים בו אושפזתי. שם בעצם הכרנו, והחלטנו להיות בקשר לכיוון חתונה. אני הייתי בתהליך התחזקות, היא הייתה גם בהליך חיפוש עצמי, ושנינו צעדנו לקראת החיים בדרך התשובה.
"תמיד ידעתי שבכדי לגרום לכם להיות מוצלחים בציבור החרדי, אני חייב להקריב המון לשמור עליכם. הבנתי שככל שאתם תהיו שמורים, כך תקבלו את כל מה שניתן לקבל בציבור החרדי ולהיות בטופ שלו. כשכולם נישאו, הבנתי שהתפקיד הסתיים. הקרבתי המון מאורח חיי עבורכם. כרגע אני מבין שלא עבדתי את ה' באמת, אלא יותר את הציבור החרדי אליו רציתי כל כך להשתייך למענכם.
"אני לעצמי, לא הבנתי מה הבעיה לצחוק עם אישה זרה, באתי מהעולם החילוני בלי הדרכה, בלי מישהו שידריך אותי במה אני משונה באמת כשאני חרדי. החספוס מאורח החיים בו הייתי, גרם לי להבין שאם לא אתם הילדים, אני עדיין שם עם העולם ההוא בו הייתי. בשנה האחרונה קרה לי משהו חדש, ואני אומר זאת בכנות: התחלתי לעבוד את ה' באמת, לדעת שמה שאסור זה בשבילי ולא בשבילכם, ולא בשביל הציבור אליו אני משתייך.
"עכשיו אני יודע מה היא הלכה, ומה היא חומרה. לא לחפש את מה שלא כתוב, אלא לקיים את מה שכתוב באמת, ורק אז להחליט להחמיר מתוך הבנה. ובנינו, הלוואי שנעשה את מה שצריך באמת, ולא נעשה את מה שלא צריך באמת.
"הערב, אני מתחתן שוב עם אמא שלכם, חזק יותר, מבין את תפקידי, והכי חשוב: קרוב לה' באמת. מזל טוב ילדים שלי".
כולם מחאו כפיים.
אמא התחילה לבכות. כמובן אחריה אחיותיי, ואז אבא, שהתייפח בלי הפסקה.
הבית נבנה מחדש.
התובנות שלקחתי לחיים שלי
הצלת הבית דרך טיפוח הנפש
התנהלותה של אמא שלי מלמדת שיעור עצום בניהול משברים. במקום לנסות "לתקן" את אבא בכוח – דבר שהוביל רק לריחוק ולרצון בגירושין – היא העבירה את המוקד לעצמה. הבחירה שלה בבריאות בטיפוח ובשמחת חיים לא הייתה אנוכיות, אלא הצלת נפשות.
הלקח של "נפש בריאה בגוף בריא" היא לא רק סיסמה, אלא כלי רוחני. כאשר אדם לוקח אחריות על האושר שלו ועל חיוניותו, הוא מפסיק להוות משקולת רגשית על הסובבים אותו והופך למקור של אור ומשיכה. השינוי החיצוני והפנימי של אמא יצר אצל אבא געגוע לבית החי והתוסס שהיא בנתה, וזה מה שסלל את הדרך לשיבה שלו הביתה ולשיקום הזוגיות.
קודם לעשות מה שצריך באמת
הווידוי של אבא שלי ביום הנישואין ה-40 חושף כי השנתיים שבהן נראה היה ש"איבד את זה", היו למעשה תקופה של חיפוש אחר הזהות האמיתית שלו. הוא הבין שאי אפשר לדלג על שלבים בבנייה הרוחנית ושאי אפשר לחיות חיים כפולים לאורך זמן.
לעיתים, השבר בחייו של אדם הוא הכרחי כדי להסיר "קליפות" של זיוף. אבא הגיע למסקנה המדויקת: עדיף לקיים את מה שכתוב באמת, מתוך שמחה והבנה, מאשר להחמיר בדברים שאינם מן הדין מתוך פחד או לחץ חברתי. החתונה המחודשת מסמלת ברית חדשה – לא כזו שמבוססת על תפקידים טכניים של "אבא ואמא", אלא על חיבור של שתי נשמות שעובדות את בוראן מתוך אהבה.
0 תגובות