הגיעו למעמד 'סיום הש"ס' ונדהמו לגלות שעל הבמה עומד ליצן רפואי

התוכן שנדחף לבית של השכנים

"יש לי כתבה מטורפת", התלהב לקוח, "היא עמוקה, היא מנתחת את השוק ב-2,000 מילה, והיא נותנת ערך שאף אחד לא נתן". הוא העלה אותה כסטטוס בוואטסאפ וחיכה. אחרי שעה הוא התקשר מיואש: "אף אחד לא עבר את השקף השני. מה קרה?".

>> למגזין המלא - לחצו כאן

הסתכלתי על המסך והבנתי את הטעות: הוא ניסה למכור סמינר אקדמי לאנשים שפשוט מחכים בתור לרופא שיניים ורוצים הצצה של 5 שניות.

המיתוס

רבים בטוחים שאם המסר הוא "בעל ערך", הוא יעבוד בכל מקום. המיתוס אומר שצריך פשוט "להפיץ כמה שיותר" - להעלות את אותו מאמר לסטטוס, לפייסבוק, לגוגל ולמגזין. הרי הערך הוא אותו ערך, לא?

הבעיה האמיתית: חוסר כבוד ל"זמן המדף" של הפלטפורמה

כפי שהרחבנו בפרק 6 על התדר הסגנוני, הבעיה כאן היא אסטרטגית: אתם מתעלמים מהעובדה שהלקוח שלכם הוא לא אותו אדם כשהוא בוואטסאפ וכשהוא באתר "כיכר השבת". המוח שלו עובר למצב צבירה שונה בכל פלטפורמה. כשאתם דוחפים תוכן "כבד" לזירה "קלה", אתם לא נראים מקצוענים - אתם נראים כמו אדם שמנסה לנאום על פילוסופיה באמצע מסיבת פורים.

העיקרון הפסיכולוגי: זיהוי "מצב הצבירה" של הקורא

כאן נכנסת האסטרטגיה האמיתית של השטח. הלקוח שלכם מחלק את הקשב שלו בצורה שונה בכל פלטפורמה, ואתם חייבים להנדס את המסר בהתאם:

• במגזין ובאתרי תוכן (מצב צריכה): כאן הלקוח בחיפוש אחרי ערך והעמקה. הוא פינה זמן, הוא יושב עם הקפה, והוא מוכן לקרוא כתבת עומק של 800 מילה אם היא תיתן לו תובנה חדשה. כאן זה המקום לאסטרטגיה המורכבת שלכם.
• ברשתות חברתיות (מצב הפסקה): כאן הוא מחפש בידור ורגש. הוא ב"מצב גלילה" מהיר. אם לא תזעזעו אותו עם דרמה או סיפור אישי בשנייה הראשונה, הוא לא יעצור.
• בוואטסאפ ובסטטוס (מצב הצצה): זו הזירה הכי אישית. הלקוח מחפש את ה"מאחורי הקלעים", את האותנטיות ואת הקשר הישיר. כאן תמונה אמיתית מהמשרד עם תובנה של משפט אחד תעבוד יותר מכל גרפיקה מעוצבת.
• בגוגל (מצב פתרון): הוא בחיפוש ממוקד. יש לו בעיה והוא צריך פתרון עכשיו. בלי משלים ובלי סיפורים - הוא רוצה לדעת שאתם הכתובת לבעיה שלו בצורה הכי ישירה שיש.

השאלה הנכונה

במקום לשאול "האם זה כתוב טוב?", תשאלו: "באיזו מהירות הלקוח שלי נוסע כשהוא פוגש את המסר הזה, והאם אני נותן לו סיבה לעצור בצד או שאני רק מפריע לו בדרך?".

צידה לדרך

כתיבה טובה היא מים שמקבלים את צורת הכלי; אבל אסטרטגיה טובה היא לדעת לא להגיש מים למישהו שכרגע טובע בים של מידע.

>> למגזין המלא - לחצו כאן