בעל תואר ראשון בחינוך, משמש כר"מ ויועץ חינוכי בישיבות, ועוסק בקידום נוער בתחומי החינוך, רווחה ומשפחה | מדי שבוע, מפרסם מאמרים ב'כיכר השבת' המשלבים תובנות וסיפורים מהשטח, ומציע נקודות מבט שונות על נושאים חברתיים הנוגעים לחינוך וחברה ולתא המשפחתי
היה ברור לי שהוא מנסה לסחוט מאיתנו הערכה.
הוא רצה שנראה בו איזה "מלאך" שלא שייך לעולם החומרי של סמרטוטים ומגבים.
האמת היא שפשוט בזנו לו. אבל בתוך הבוז, התחילה לחלחל אצלי גם חולשה (משפחה)
חשבתי ששוב הצלתי את המצב, חשבתי שהשקט יישמר. אבל אז, בפעם הראשונה בחיים, איציק לא חייך. הוא השפיל את מבטו אל הצלחת, ובלע את מה
שנשאר לו בפה בזריזות, והשתיקה שהשתררה סביב השולחן הייתה פתאום כבדה ומעיקה (משפחה)
לצערי מאז נישואי, הריחוק הגיע מהצד שלהם.
מאז שנישאנו וגרנו בבני ברק - מרחק של כמה רחובות בלבד - אשר אחי האהוב לא הזמין אותי
באופן רשמי אליו הביתה. הקשר נשאר לכאורה תקין בשיחות הטלפון, אבל התדירות החלה לרדת
בהתמדה. היה לי קשה מאוד. הקשר עם אשר, איילה והילדים היה פעם הציר המרכזי שלי בבני
ברק (משפחה, מגזין)
שעתיים של שיחה עמוקה על דברים שעומדים ברומו
של עולם וביסודו של בית יהודי. ואז, קרה משהו לא נורמלי. חיים מסתכל ליעלי בעיניים, ובמלוא הכנות באמת,
הוא פתח ואמר: "רציתי לשאול שאלה, ממקום של רצון גדול להמשיך. אני מתנצל מראש
ולא נעים לי, אבל אני מרגיש שאת תקחי את זה נכון..." (שידוכים)
לכן החלטנו על "מבצע סודי". החלטנו
לעשות סעודה בבית, רק אנחנו והילדים. כששאלו אותנו במשפחה שלי: "מה קורה איתכם
בפורים השנה?" החלטנו לתת להם להבין שאנחנו "לא סגורים", אולי נצא שוב,
אולי נתארח. השארנו את זה מעורפל (משפחה)
בשלב מסוים, כשישבתי בחתונה של דובי (הבן
של ריקי), מצאתי את עצמי עושה חישובים אסטרטגיים על המפית: "אם אני נותן לדובי
700, מה אני אעשה כשאחיו מוישי יתחתן בעוד חצי שנה?", ואל תשכחו שחני בדיוק סגרה
וורט לציפי (משפחה)
הרגשתי
שהקירות סוגרים עליי.
כל
כניסה לבית מדרש הייתה עבורי כמו צעידה
לתוך זירה של אריות,
כשאני
נטול הגנה.
איתמר
ידע בדיוק איפה ללחוץ,
איזה
מבט לשלוח כדי לגרום לי להשפיל עיניים.
ואז
הגיע אותו ערב (חינוך ילדים)
אני
זוכר שעמדתי בפינת רחוב צדדית,
עצמתי
את העיניים בחוזקה ונהניתי מכל רגע של
טעם אסור.
אבל
כשהגעתי הביתה,
רעדתי
מפחד.
שמעתי
את אמא בטלפון אומרת לחברה שלה:
"הם
ילדים חכמים,
הם
מבינים את הנזק של הסוכר כי השקעתי בזה
המון".
ואני
בלב צעקתי בשקט:
"אמא,
אנחנו
לא מבינים כלום,
אנחנו
פשוט חוששים ממך!
את
לא באמת רואה אותנו,
את
רואה רק את הפחדים שלך" (מגזין כיכר)
"זעליג חביבי", אמר הרבי,
"המשימה שלך היום היא קדושה: אתה חייב לעצבן את נוחעם. תעשה הכל, תהיה יצירתי,
אל תרחם. זה התפקיד שלך עכשיו". זעליג, שתמיד שמח להזדמנות להוציא קצת מרץ באישור
הלכתי, ניגש למלאכה. הוא איתר את נוחעם יושב בדבקות מעושה בפינת החדר (מגזין כיכר)
שלושה חודשים לאחר מכן, הגיע היום הנורא.
הזמנתי פועלים. עמדתי שם, שירה ואני, וראינו איך המבנה המושקע שעליו שמנו את מיטב כספנו
וחלומותינו מתפרק לחתיכות. הקירות של הבנייה הקלה התמוטטו, ואיתם התמוטטה האמונה שלי
בבני אדם (מגזין כיכר)
במהלך הפגישות הגיע למשפחה של חני מידע "שקרי" עלינו. על אבא שלי אמרו: שתלטן. על אמא שלי: חטטנית. עלינו האחיות: מגיעות לישיבה עם עוגות לאריק ולא מפסיקות לשאול שאלות ולדעת הכל. אבל ההלם הגדול שאחז בנו הוא, שעם הזמן הבנו שאת הדברים עלינו אמר להם, לא פחות ולא יותר, האורח המיתולוגי שלנו (מגזין כיכר)
כשעזרא אחי נולד, השכנים הביאו לנו 'מתנה'.
זו הייתה קופסה גדולה, עטופה בנייר חגיגי ומיוחד שעורר בנו התרגשות עצומה. אבל ברגע
שפתחנו אותה, השמחה הפכה להלם נורא: בתוך קופסת נעליים ישנה הונחו שלושה עכברים מתים.
באותו רגע, לא העכברים היו אלו ששברו את לבי, אלא המבט של הוריי (משפחה)
"אבל יש עוד משהו חשוב שאני חייב לספר
לך", המשיך המנהל, והעצים את הדרמה שכבר כך בקעה מהקול שלו. "הילד הזה הוא
ילד 'גר' - כשהיה בן חמש ועלה לארץ, הוריו התגיירו כאן עם כל ילדיהם" (משפחה)
שמתי לב שאביהו, הבן הבכור שלי, ואלקנה, הבן הרביעי, לא מחליפים מילה. עכשיו, תבינו, מדובר באנשים נשואים עם משפחות, לא ילדים קטנים שרבים על משחק. זה היה משהו שלא קרה אצלנו מעולם (משפחה)
הסיפור שלפנינו הוא לא רק הספד, אלא שיעור
עוצמתי בחיים של אמונה וביטחון בהשם. הוא חושף את ההחלטה הקשה של הצדיק שוויתר על קשר
רוחני נדיר למען מצוות כיבוד אב, ואת הביטחון המוחלט שאחז בו מול מציאות שנראתה בלתי
אפשרית במשך עשרים שנה | זוהי הוכחה חזקה לכוחה של אמונה שלמה, שמצליחה להפוך כל קושי
לפתרון מדויק וניסי - ברגע האחרון ממש לפני פטירתו (הספדים)
המשבר עם מלכי לא הסתיים, ראיתי אישה
ממורמרת וכועסת, פשוט לא טוב לה. הגענו לוויכוחים מדי ערב, על כך שלא אכפת לי ממנה,
ואני כל היום עסוק בקהילה הזו. כמעט בכל ויכוח היא הזכירה: "תלמד מאמיתי, תראה
איך הוא דואג לה, איך הוא מכבד אותה, כמו אל מלכה הוא מתנהג אליה" (משפחה, זוגיות)
הייתי
לבד,
בני
ברק הלוהטת מסביבי,
ואני
מחפש איזה רחוב קטן ומיוחל.
אין
נפש חיה ברחוב,
רק
אלו שהתעקשו לרוץ מהר מהמזגן של הבית
למזגן של הרכב.
הצלחתי
לתפוס איזה תושב אמיץ שהציץ לרגע,
הסביר
לי בחצי משפט וברח חזרה אל המיזוג שלו (מגזין)
הבנתי שאני לימדתי את אביגיל שאני לא צנועה
באמת, אלא כביכול אוחזת באיזו הקרבה אחת של צניעות, ומפצה את עצמי בלבוש שלי הבעייתי
ומטפחת אותו בזכות הפאה שאני לא לובשת. הבנתי בדיוק כמה לי יש חסרונות וכמה אני צריכה
שיפור בהמון דברים, פתאום שאלתי את עצמי: "מי אני בכלל שאוכל להטיף מוסר לנשים
על פאה, מי אני שאוכל לומר לאביגיל איך מתלבשים?" (מגזין)
לפעמים אנשים חושבים שמכות לילדים זה הדבר
הכי נורא. אצלנו בבית? היינו מוכנים לעסקת חליפין: בבקשה, תנו סטירה הגונה, רק אל תתנו
לנו את הפחד והחרדה הזו שאבא מטיל באוויר (משפחה)
כשחתן מרגיש רגוע בבית חמיו, הוא מגיע יותר, והוא חי עם הבת שלי בשלום בית טוב יותר. זו לא המלצה, חברים, זו איכות חיים. אם קשה לכם לשחרר, תזכרו שאתם עושים את זה למען הילדים שלכם (משפחה)